הפשע משתלם [כשזה נוגע לפרטיות].

0.
הענישה בתחום הגנת הפרטיות בישראל מחפירה. אחת הסיבות לכך היא עסקאות טיעון מקלות, כמו זו שהטילה קנס של 50,000 ש"ח על מדליף מרשם האוכלוסין (ובמקרה של מדליף אחר, מאסר של עשרה חודשים); אך זו לא העסקה זולה היחידה. השבוע ניתנו שתי עסקאות קלות למדי, שמראות שאותה מדינה שקובעת ענישה די דומה בצורתה בין מי שנוהג מעל המהירות המותרת לבין מי שחודר למרחבו הפרטי של אדם. ראשית, עסקאת הטיעון בנושא 'האגוז הצרפתי' בה האדם אשר הואשם בחדירה למחשביהם של מפיקי הסדרה 'השרדות' סיים את הפרשה בשישה חודשי עבודות שירות (על פריצה למחשבים, כאמור). לא עברו מספר ימים וראש המועצה האיזורית שדות נגב לשעבר הורשע בהתקנת מצלמה החודרת לפרטיות של עובדת בלשכתו, וספג קנס קל של 5,000 ש"ח ופיצויים בגובה 10,000 ש"ח (תפ 55604-08-10 מדינת ישראל נ' יפרח ואח'). כלומר, המדינה אומרת כזה דבר: תפרוץ למחשב של מישהו, תתקין לו מצלמות שמצלמות אותו בלא ידיעתו, ובמקרה הכי גרוע תצטרך להתנדב במעון לנשים מוכות או לשלם כמה שקלים.

1.
רף הענישה המקל בתחום הגנת הפרטיות הוא חריג ושונה לגמרי מהסמנטיקה שבתי המשפט משתמשים בה במקרים כאלה, ומטריד עוד יותר כאשר אנחנו חושבים הן על הערך המוגן, והן על פוטנציאל הרווח מאותן עבירות. כלומר, נוצר מצב אבסורדי בו תוחלת העבירה משתלמת ביותר. אם נקח את פרשת האגוז הצרפתי, הרי שהנזק שנגרם לאילן ספקטור, המדליף שחדר למחשב, הוא של 18,000 ש"ח + חצי שנה של אי-תעסוקה (כלומר, נניח, 120,000 ש"ח במשכורות, בצורה אופטימית). כעת, בוא נדבר על התועלת שזה הרוויח: ספקטור היה יכול להמר על תוצאות התכנית מול אחרים באחד מאתרי ההימורים החוקיים או לא חוקיים, היה יכול למכור מידע פרטי של השורדים או של המפיקים, והיה יכול לרוקן את חשבונות הפרסום של ערוץ 10 (או לפחות כך במקרה של הפריצה לאתר 'הארץ' בסוף השבוע האחרון).

2.
עכשיו, מנגד, מה הסיכוי להתפס? נדמה לנו שכל פורץ נתפס, אבל הדבר הוא לא ממש נכון: מי שנתפס הוא  (בדרך כלל) פחות טוב מהמתחרים שלו, שמצליחים להיות אנונימיים, להשתמש ברשתות אפלות, להתחזות ולא להגיע למצב בו אדם נתפס כאשר הוא משתמש בכרטיס גנוב.  עכשיו, בהנחה שאחוזי ההצלחה הם גם 50%, הרי שהפשע, בכל הנוגע לפרטיות, משתלם למדי. כמובן, זה לא התחום היחיד בו הפשע משתלם, גם בתחום הבנקאות אפשר לשים תג מחיר על כמה הוא משתלם, אבל בנוגע לפגיעה בפרטיות הסיבה שהפשע כל כך משתלם הוא שדווקא בתי המשפט מקלים, וגם כאשר העבריין נתפס, מנהל משא ומתן, גומר את הויכוח עם המדינה, הוא יודע שאחרי שהוא ישלם את המחיר לחברה, הוא לא יצטרך לתת דין וחשבון: במקרה של מאיר יפרח, ראש המועצה האיזורת שדות נגב, לא הוטל עליו קלון.

3.
מה זאת אומרת לא הוטל עליו קלון? בית המשפט פוסק כי בהתקנה של מצלמה נסתרת המצלמת עובדת בעירייה אין בכדי להטיל קלון: "מדובר באירוע חד פעמי, במעידה שהיה בה משום הפעלת שיקול דעת מוטעה, כשהנאשם גם לא נועץ עם עורך דין כשעשה זאת, בדיעבד הבין הנאשם כי טעה ולקח אחריות על מעשיו. אמנם העבירות שאותן ביצע הנאשם אינן פשוטות ויש בהן פגם מוסרי, אך טיבו של פגם זה נבחן גם על פי הקשרו לנסיבות ביצוע העבירות, שכאמור מטרתן היתה ענייני ניהול המועצה ולא פגיעה ישירה במתלוננת. מדובר בהחלטה שגויה, ספונטנית לא הגיונית, אך שאינה מאפיינת את התנהלותו של הנאשם לאורך שנים, בתפקידו כראש המועצה. מעשה זה אינו יכול לאיין ולהאפיל את התנהלותו רבת הפעלים של הנאשם במהלך חייו. מכלול הנסיבות הללו ושקלולם, הביאני למסקנה כי בעבירות שאותן ביצע הנאשם, לא דבק קלון".

4.
עכשיו, האם במעשיו של צחי הנגבי, אשר "בסך הכל" מסר עדות שקר, יש יותר קלון מאשר בהתקנת מצלמות וחדירה לרשות היחיד של אדם? להערכתי לא. הקלון דבק בכל מעשה של פגיעה בפרטיות בגלל אבדן האוטונומיה: פגיעה בפרטיות היא עוולה שמביאה לכך שזכותו של אדם לגופו, לחירותו ולסודותיו יפגעו. התנהגות כזו, במיוחד כאשר היא נובעת לצורך יצירת תועלת פוליטית, היא פסולה ומכילה קלון.

5.
אבל בינתיים? בינתיים הפשע משתלם.

4 תגובות ל-“הפשע משתלם [כשזה נוגע לפרטיות].

  1. אני תוהה אם מדובר בסימפטום מקומי או במצב אנושי.

    האם ידוע לך על ענישה מחמירה יותר בעולם ומדינות בהן ניגשים למקרים כאלה בכובד הראש הראוי?

    לדעתך, מדינה שממילא מורגלת לרמיסת האחר, החפצת אוייבים דמיוניים, מדינה בה אנסים ונהגים שיכורים יוצאים גם הם במכה על היד, הם ניתן לצפות ממדינה כזו לקחת בחומרה את זכויותיו של אדם על גופו, נפשו ורכושו?

    האם במבט גלובלי של אדם שיש בו פינה חמה כלפי תיאוריות קונספירציה, מותר לצאת לנקודת הנחה שמקרים כאלה יביאו עלינו תסריטים דיסטופיים?

    במבט מיקרו, האם מקרים בהם כל המקורבים לצלחות כלשהן – כאילו לא חל עליהם החוק במרבית המקרים, לדעתך ניתן עדיין להלין על סיטואציות כאלה?
    ההרגשה הכללית שלי היא שהרוב האילם מרקל זאת כגזירת גורל ועסוק מדי בשימור הבועה שלו.
    מדי פעם סטטוס עצוב כלשהו פורץ, אבל אזרחי ישראל מדכאים חזרה למקום, לרוב על ידי אותו פייסבוק עצמו וכמובן שעל ידי תלאות היום-יום השוחקות של המציאות שלנו.

    אם כן אשוב לשאלתי המקורית, היש מקומות טובים יותר?
    או אפילו, היש אנשים טובים יותר?

  2. תראה,
    במבט גלובאלי, במדינות אחרות אנשים הולכים לכלא על פריצה למחשבים. אפילו בארץ זה קרה בפרשת הסוס הטרויאני והאנאלייזר.

  3. קח למשל את פרשת הילד ההוא שהתאבד לאחרונה, אחרי שהיה צריך כנראה לשבת אחרי עסקת טיעון מספר שנים בכלא (7 אם אני זוכר נכון), ובלי העסקה קרוב ל20 שנה.

    בעוד שלרצח מקבלים לך לפעמים שנה עד שלוש שנים.

    דן אריאלי העביר פעם הרצאה על המוסר האנושי. קשה יותר לראות נזק כספי כאשר אתה לוקח עיפרון למשל מהחברה שאתה עובד בה הביתה, מאשר אם תקח מהקופה של החבר הבדיוק את אותו הסכום, אבל ללא אישור שניהם גניבה לכל דבר ועניין.

    מכירת פרטים אישיים אולי חמורה יותר מרצח, אבל גם כאן יש להשקיע חשיבה ולראות מה העבירה ומה הנזק.

    לדעתי פגיעה בחיים של אנשים (בין אם פיזית או לא), צריכה לקבל עונשים חמורים הרבה יותר מאשר מחסור בכזו.

  4. חבל, אתה ממשיך לפרסם פוסטים מדכאים
    וחשובים…
    והעולם שותק. או רואה פורנו רך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *