0.
הענישה בתחום הגנת הפרטיות בישראל מחפירה. אחת הסיבות לכך היא עסקאות טיעון מקלות, כמו זו שהטילה קנס של 50,000 ש"ח על מדליף מרשם האוכלוסין (ובמקרה של מדליף אחר, מאסר של עשרה חודשים); אך זו לא העסקה זולה היחידה. השבוע ניתנו שתי עסקאות קלות למדי, שמראות שאותה מדינה שקובעת ענישה די דומה בצורתה בין מי שנוהג מעל המהירות המותרת לבין מי שחודר למרחבו הפרטי של אדם. ראשית, עסקאת הטיעון בנושא 'האגוז הצרפתי' בה האדם אשר הואשם בחדירה למחשביהם של מפיקי הסדרה 'השרדות' סיים את הפרשה בשישה חודשי עבודות שירות (על פריצה למחשבים, כאמור). לא עברו מספר ימים וראש המועצה האיזורית שדות נגב לשעבר הורשע בהתקנת מצלמה החודרת לפרטיות של עובדת בלשכתו, וספג קנס קל של 5,000 ש"ח ופיצויים בגובה 10,000 ש"ח (תפ 55604-08-10 מדינת ישראל נ' יפרח ואח'). כלומר, המדינה אומרת כזה דבר: תפרוץ למחשב של מישהו, תתקין לו מצלמות שמצלמות אותו בלא ידיעתו, ובמקרה הכי גרוע תצטרך להתנדב במעון לנשים מוכות או לשלם כמה שקלים.

1.
רף הענישה המקל בתחום הגנת הפרטיות הוא חריג ושונה לגמרי מהסמנטיקה שבתי המשפט משתמשים בה במקרים כאלה, ומטריד עוד יותר כאשר אנחנו חושבים הן על הערך המוגן, והן על פוטנציאל הרווח מאותן עבירות. כלומר, נוצר מצב אבסורדי בו תוחלת העבירה משתלמת ביותר. אם נקח את פרשת האגוז הצרפתי, הרי שהנזק שנגרם לאילן ספקטור, המדליף שחדר למחשב, הוא של 18,000 ש"ח + חצי שנה של אי-תעסוקה (כלומר, נניח, 120,000 ש"ח במשכורות, בצורה אופטימית). כעת, בוא נדבר על התועלת שזה הרוויח: ספקטור היה יכול להמר על תוצאות התכנית מול אחרים באחד מאתרי ההימורים החוקיים או לא חוקיים, היה יכול למכור מידע פרטי של השורדים או של המפיקים, והיה יכול לרוקן את חשבונות הפרסום של ערוץ 10 (או לפחות כך במקרה של הפריצה לאתר 'הארץ' בסוף השבוע האחרון).

2.
עכשיו, מנגד, מה הסיכוי להתפס? נדמה לנו שכל פורץ נתפס, אבל הדבר הוא לא ממש נכון: מי שנתפס הוא  (בדרך כלל) פחות טוב מהמתחרים שלו, שמצליחים להיות אנונימיים, להשתמש ברשתות אפלות, להתחזות ולא להגיע למצב בו אדם נתפס כאשר הוא משתמש בכרטיס גנוב.  עכשיו, בהנחה שאחוזי ההצלחה הם גם 50%, הרי שהפשע, בכל הנוגע לפרטיות, משתלם למדי. כמובן, זה לא התחום היחיד בו הפשע משתלם, גם בתחום הבנקאות אפשר לשים תג מחיר על כמה הוא משתלם, אבל בנוגע לפגיעה בפרטיות הסיבה שהפשע כל כך משתלם הוא שדווקא בתי המשפט מקלים, וגם כאשר העבריין נתפס, מנהל משא ומתן, גומר את הויכוח עם המדינה, הוא יודע שאחרי שהוא ישלם את המחיר לחברה, הוא לא יצטרך לתת דין וחשבון: במקרה של מאיר יפרח, ראש המועצה האיזורת שדות נגב, לא הוטל עליו קלון.

3.
מה זאת אומרת לא הוטל עליו קלון? בית המשפט פוסק כי בהתקנה של מצלמה נסתרת המצלמת עובדת בעירייה אין בכדי להטיל קלון: "מדובר באירוע חד פעמי, במעידה שהיה בה משום הפעלת שיקול דעת מוטעה, כשהנאשם גם לא נועץ עם עורך דין כשעשה זאת, בדיעבד הבין הנאשם כי טעה ולקח אחריות על מעשיו. אמנם העבירות שאותן ביצע הנאשם אינן פשוטות ויש בהן פגם מוסרי, אך טיבו של פגם זה נבחן גם על פי הקשרו לנסיבות ביצוע העבירות, שכאמור מטרתן היתה ענייני ניהול המועצה ולא פגיעה ישירה במתלוננת. מדובר בהחלטה שגויה, ספונטנית לא הגיונית, אך שאינה מאפיינת את התנהלותו של הנאשם לאורך שנים, בתפקידו כראש המועצה. מעשה זה אינו יכול לאיין ולהאפיל את התנהלותו רבת הפעלים של הנאשם במהלך חייו. מכלול הנסיבות הללו ושקלולם, הביאני למסקנה כי בעבירות שאותן ביצע הנאשם, לא דבק קלון".

4.
עכשיו, האם במעשיו של צחי הנגבי, אשר "בסך הכל" מסר עדות שקר, יש יותר קלון מאשר בהתקנת מצלמות וחדירה לרשות היחיד של אדם? להערכתי לא. הקלון דבק בכל מעשה של פגיעה בפרטיות בגלל אבדן האוטונומיה: פגיעה בפרטיות היא עוולה שמביאה לכך שזכותו של אדם לגופו, לחירותו ולסודותיו יפגעו. התנהגות כזו, במיוחד כאשר היא נובעת לצורך יצירת תועלת פוליטית, היא פסולה ומכילה קלון.

5.
אבל בינתיים? בינתיים הפשע משתלם.