רק אתמול הסברתי בNRG מדוע חשוב להפריד בין הגופים ולאפשר תקן אחד שכולם יכולים לעבוד על פיו. אבל בשביל להבין את החשיבות של התקינה בעמודי אינטרנט, צריך להכנס הרבה מעבר להיסטוריה ולמשפטים. צריך להבין שHTML (השפה בה נכתבים עמודי רשת) היא שפה לוגית, שניתן לקרוא ולהבין. בעצם, כל מעצב בסיסי של אתרים יכול לקרוא דף HTML ולראות, פחות או יותר, במוחו כיצד יראה הדף אותו הוא קורא. שפת הHTML מורכבת מתגים ומטקסט. הדפדפן בו משתמשים מושך את הקובץ מהשרת ומעבד אותו. בעצם יש כאן שיחה עם מתורגמן.
יצירת תקן בקידוד HTML נועדה כדי לאפשר חופש בשיווק דפדפנים, תחרות אקטיבית ויעילות. מיקרוסופט הגזימה עם מתחית השפה שלה, וכיום ההבדל בין HTML של מיקרוסופט לבין HTML תקני מגיע להבדלים בין אנגלית לבין צרפתית. יש סיכוי שהדפים יובנו על ידי דפדפנים אחרים, אבל רק סיכוי. בצורה זו מעצבי אתרים מוגבלים הרבה יותר. במקום להשתמש בחופש העיצוב של W3C הם נאלצים לוודא במספר דפדפנים כי הדף נראה זהה, ונאלצים להכניס תגי עיצוב כפולים בקבצים – אחד לאקספלורר ואחד לכל השאר.
בעיית העיצוב אינה היחידה. הגבלת הגישה לאתרים שדורשים פקדי ActiveX, כמו אתרי הממשלה בישראל, היתה עד כה לאתרים התומכים באקספלורר בלבד. פתאום, עקב החלטה של בית משפט בארצות הברית תאלץ מדינת ישראל לשנות את מבנה האתרים שלה כדי לאפשר לגלוש בצורה אחרת.
אולם הקרב הראשי כאן הוא לא רק מול מיקרוסופט, אלא מול שחקניות המשנה. חלק ניכר מהפטנט שנאכף מדבר על הרצת יישומים דרך הדפדפן. היישום עלול לפגוע במקרומדיה, יצרנית טכנולוגית הפלאש, בסאן, מייצרת הג'אווה ובאדובי, מביאת דפי הPDF. אבל זה לא העיקר; העיקר הוא בהמשך הפיתוח. בשנתיים האחרונות מתחיל להראות מאבק אמיתי בין תומכי הפטנטים לבין מתנגדיהם.
משפט הSCO נגד IBM על הדלפת חלק מקוד המקור של הUNIX לתוך מערכת לינוקס הוא רק אחד מהמשפטים המדוברים. הקרב האמיתי הוא על חופש התוכנה. וכאן הבעיה האמיתית עם מיקרוסופט. בעוד שרוב השחקנים לקחו עמדה ברורה, מיקרוסופט כאן לא יכולה להתייצב בעד פטנטים ולא נגד. מיקרוסופט מרוויחה מקיומם של פטנטים כשהיא מונעת מאחרים שימוש בקניין שהיא מפתחת; מצד שני, היא משתמשת בפטנטים של אחרים ומאמצת חלק מהתכונות שנכתבות בקוד פתוח (אף אם לא ישירות) ומרוויחה.
התפקיד של מערכת המשפט אמור להיות לאזן בין הזכות של אדם לקניין לבין התקדמות הטכנולוגיה. כיום, המצב הוא אחר… מערכת המשפט בארצות הברית הרחיבה את הפטנטים מעבר לכל כיוון וכמעט כל רעיון בלתי מוחשי מקבל אפשרות להגנה. מצד שני, נוצרים גופים כיום, כמו קהילת מפתחים בקוד פתוח, שספק אם אלו יכולים להתבע כאישיות משפטית. קהילות מפוזרות של אנשים, כשמתכנת פקיסטני כותב שורה אחת והשניה מושלמת על ידי תלמיד תיכון באיווה, השאלה היא איך בעצם אפשר לתבוע על פטנט כשקוד המקור כבר מסתובב ברשת? לא בטוח שאפשר.
האם תקן אחיד, מעצים את תהליך הגלובליזציה בעולמנו, או שאולי עוזר להפרת מאזן חברות העל?
התקן הוא אמנם מכשיר פוליטי, אבל הרעיון של תקן מאפשר מצד אחד למנוע מאחרים לשחק משחק לא הוגן (חברות).
גלובליזציה היא לא הדבר הרע, אלא השימוש שעושים בה. גלובליזציה מאפשרת למאות אלפי פעילים לתקשר באמצעות אימייל ולהדפיס במדפסות HP את חומר המחאה שלהם. הבעיה היא אחרת; הבעיה שהגלובליזציה מנכרת את רוב העולם. לזה עוד אין פתרון, ואם היה, הייתי מזמן משתמש בו.