לא כל מי שמחפש בגוגל "ראיות DNA" הוא רוצח, נכון?

הסיפור של פסק הדין בנושא דניאל מעוז (תפח 54877-09-11 מדינת ישראל נ' דניאל מעוז) הוא מעניין לא בגלל הסיפור האנושי המפחיד, של צעיר שרצח את הוריו לאחר שהתמכר להימורים; צעיר שלכאורה היה פדופיל, ולא בגלל שניסה להטיל את האשמה על אחיו. אלא הסיבה המעניינת היא הראיות הפורנזיות הנסיבתיות שהביאו להרשעה. בפני בית המשפט לא עמדה עדות ראיה שמאפשרת לנו לאמת את הטענה כי מעוז רצח את הוריו, לא עמדו ראיות שאפשרו לנו לקשור אותו לאירוע הדקירה עצמו, אלא רק ראיות נסיבתיות, פורנזיות.

בין היתר, מעוז, לאחר הרצח, ניקה את זירת הפשע עם אקונומיה, השליך את בגדיו לפח ואף הותיר (בין אם במכוון ובין אם בשגגה) את הטלפון הסלולרי שלו בסמוך לדירתו, כדי למנוע אפשרות איכון. לכאורה, מעוז הגיע לנושאים אלו בעקבות חיפושים רבים בגוגל.

המשטרה, משום מה, בחרה בלחפש במחשבו של מעוז את היסטוריית החיפושים שלו ולדלות כמה שאפשר על ידי שחזור פורנזי של הדיסק הקשיח (כיוון שמעוז, לפחות על פי הפרטיכל, מחק את ההיסטוריה) וכך העלתה חיפושים רבים אשר קשורים לשאלה כיצד מבצעים רצח מבלי להתפס, כיצד ניתן להעלים ראיות DNA, והאם לאחר הרצח יכול הרוצח לרשת את הוריו.

החלק הזה במשפט, הזכיר לי יותר מכל את דבריו של הקרדינל רישליה, שעל פי השמועה אמר כי "אם תביאו לי שש שורות שנכתבו על ידי האדם ההגון ביותר, אני אמצא משהו בהם בכדי לתלות אותם. כאן, בית המשפט חיפש ומצא. לדברי יואב זילברשטיין, מומחה המחשבים שהעיד מטעם המדינה, החיפוש בוצע כך: המשטרה סיפקה לו מחרוזות שהיא רצתה למצוא במחשב, והוא נדרש למצוא אותן (סעיף 35). חיפושים אלו כללו לא מעט מונחים כמו "ראיות DNA", נושאים הקשורים לאיכונים, סירוב לפוליגרף וכדומה.

המצאותן של הראיות המחשביות, בסופו של דבר, הובילו את בית המשפט להרשעתו של מעוז. הגם שאיני מטיל ספק בהרשעתו על סמך הממצאים שקראתי, יש כאן תמונה מדאיגה של תהליך החיפוש במחשב, שנבע ככל הנראה משני גורמים במקביל: מעוז לא היה מתוחכם מספיק כדי להעלים ראיות (מה שקצת מוזר, בהתחשב באופי האדם המתוחכם שלמד והכין את עצמו כל כך הרבה לנושא), והחיפוש במחשב בוצע בצורה קצת מוזרה. השאלה המעניינת היא מדוע המשטרה כל כך הסתמכה על תוצאות חיפוש ולאו דווקא על ממצאים אחרים בתוך המחשב? מדוע נבחר החיפוש בהיסטוריית הגלישה בלבד?

האם מספר החיפושים האלה הם החיפושים היחידים שבוצעו? האם פסק הדין לא מזכיר כי המומחה הצליח לשלול מקרים של השתלטות מרחוק על המחשב. הדבר קצת מוזר כי בהנחה שגרסאת דניאל מעוז היתה כי אחיו היה מי שביצע את הרצח, ובהתחשב בכך שאחיו, ניר, שוטר, אשר בקי בדרך בה מבוצעות חקירות פורנזיות והיה "מומחה מחשבים" לדברי אחיו. כאן התמיהה שלי; מדוע תוצאות החיפוש היו ראיה דיה, אך לא נבדקו הצלבות לגבי חיפושים נוספים ולא נמצא חומר רלוונטי במחשב שקושר בצורה אחרת כאן עולה השאלה האם לתת מראש רשימת מילים ואז לדוג אותן מדיסק קשיח זה לא קודם לירות חץ, ורק אז למצוא את המטרה איפשהוא שם. האם היו עוד חיפושים, ומדוע המשטרה מתחילה בכך? (בהערת אגב, לצורך הכנת הפוסט ומציאת חלק מהרפרנסים, חיפשתי לא מעט דברים דומים לחיפושים של מעוז, אבל זה לא אומר שאני רוצח, נכון?)

ב2010 התבטא מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, כי בזכות השימוש בשירותים של גוגל (שכוללים גם חיפוש) "אתה אפילו לא צריך להקליד. אנו יודעים היכן אתה, אנו יודעים היכן היית. אנחנו יכולים פחות או יותר לדעת על מה אתה חושב… אנחנו יכולים להסתכל על התנהגות רעה ולשנות אותה". עכשיו, זו לא הפעם הראשונה שתוצאות החיפוש בגוגל מאפשרות להרשיע אדם ברצח. אבל השאלה היא האם היום, כשאפשר לעשות כל כך הרבה עם הטכנולוגיה, אפשר לבקש מגוגל לדווח על כך שהיא חוזה שפשיעה מצופה או לא.

האם גוגל ידעו, כמו ששמידט טוען, שמעוז הולך לרצוח את הוריו? ואם כן, האם היתה עליהם חובה מוסרית להתריע?

 

6 תגובות ל-“לא כל מי שמחפש בגוגל "ראיות DNA" הוא רוצח, נכון?

  1. אני מסכים בהחלט עם הפוסט שלך ואגב.. אגב, אם הוא היה רוצה ממש לחפש מבלי להשאיר שום עקבות, כל מכשיר טלפון מבוסס אנדרואיד עם דפדפן (שהוא *לא* כרום), כרטיס SIM של גולש מזדמן – והוא היה יכול למצוא את מה שהוא חיפש, ולאחר מכן הוא היה יכול להשמיד את הטלפון עם פטיש ולשבור את הצ'יפים (במיוחד את ה-EMMC), ואז למשטרה לא היתה שום אפשרות שחזור.

  2. מן הראוי לקרוא את הכרעת הדין בטרם העלאת פוסט שכזה. ולתקנו בדיעבד.

  3. כל אזכור שלך, של אדם שהעלילו עליו במשך כמעט שנתיים ואשר לבטח סבל מספיק הוא עוול גדול ביותר. מציע שתחשוב על זה ותתקן בהתאם כולל ציטוטים מהכרעת הדין שאותה אתה מתיימר לבקר.

  4. האם המשטרה יכולה במסגרת חקירה פלילית לחייב אדם לחשוף את הסיסמא שלו למחשב?

  5. הפוסט הזה מציג תמונה לא נכונה כאילו ההרשעה נשענה על ראיות החיפוש בלבד.
    שני דברים חשובים נעלמו משום מה:

    1. הרוצח הודה בכל החיפושים ולכן מוזר בכלל שהכותב תמהה לגביהם.
    2. הר הראיות האדיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *