לפני כחודשיים, במסגרת הרפורמות הכלכליות והגזירות, הציע משרד האוצר כי יסגרו שלושה בתי משפט: בעפולה, בית שאן ונהריה. במסגרת ההצעה, הוצע חסכון של כמה מיליוני שקלים בודדים, במחיר של נגישות הפריפריה לצדק (הרי, לנסוע בתחבורה ציבורית 50 קילומטר כדי לקבל צדק אומר שחלק ניכר מהאנשים לא יעשו זאת). לאחר התנגדות של לשכת עורכי הדין, ובזכות לחץ של שרת המשפטים ציפי לבני, הוקפאה הרפורמה וסגירת בתי המשפט הוחרגה מחוק ההסדרים.
אולם, לפעמים אפשר לבצע רפורמות בשקט ובמחשכים, וזאת מבלי להזקק לחקיקה ולדיון ציבורי נרחב. השבוע פורסם פסק דינו של כב' הנשיא יצחק כהן מבית המשפט המחוזי בנצרת בעניין עש 16755-05-13 שחורי נ' קיבוץ דפנה. פסק הדין עצמו אינו מעניין במישור המשפטי שלו, ואינו שגוי בהחלטה (כלומר, הוא עומד לגמרי בהוראות החוק); אולם, הוא מצייר תמונה מדאיגה של התנהלות המערכת המנהלית (ולא השיפוטית) שמגבילה את הגישה לבתי המשפט.
המקרה של שחורי הוא פשוט: בני הזוג שחורי הגישו תביעה כספית נגד קיבוץ דפנה בבית המשפט בקריית שמונה. אולם, נשיא בתי המשפט במחוז הורה, כעניין עקרוני, כי יש להעביר את העניין לצפת, המרוחקת 40 קילומטר יותר מקיבוץ דפנה מאשר קריית שמונה. ההעברה התבססה על שני סעיפים בחוק בתי המשפט. הסעיף החדש יותר, סעיף 78א לחוק בתי המשפט מאפשר למנהל בתי המשפט ליתן הוראה כללית שהליכים אזרחיים מסוימים או הליכי תעבורה לא ידונו בבית משפט מסוים, ככלל, ויעברו לבית משפט באיזור סמוך (אגב, עניין בגצ 7067/07 נתנאל נ' שר המשפטים המוזכר בהחלטה ומצוטט רבות מדבר על מצב הפוך: בו שר המשפטים השתמש בסמכות דומה כדי להקים עוד בית משפט, ולא ההפך).
כלומר, אם אין מנהל בתי המשפט רוצה שבבית המשפט בקריית שמונה יערכו הליכים אזרחיים, הוא יכול לעשות כן ולהורות שכל הדיונים יועברו. אגב אורחא, לבית משפט אחר. מצב כזה מגביל את הנגישות להליכים משפטיים לאלו שידם אינה משגת לרכב, ומבטל גם את הדרישה לעורכי דין בעיר בה ישב בית המשפט המבוטל (הרי, בפועל, אין טעם לאותו עורך דין שעוסק בליטיגציה לעמוד שם).
כלומר, למדנו כי בפועל, למרות שלא עבר בחוק ההסדרים, הצליחו לסגור את בית המשפט בקריית שמונה להליכים אזרחיים (כלומר, לציבור שמתדיין) ולהפנות אנשים באיזור גיאוגרפי רחב מאוד למקום מרוחק. בפועל, אנשים שנדרשים להגיע בתחבורה ציבורית מקיבוץ דפנה יאלצו לקחת שני אוטובוסים וללכת כקילומטר בשמש, בסך הכל שעתיים לכל כיוון (בהנחה שהאוטובוסים מגיעים בזמן, או בכלל מגיעים) בשביל לקבל צדק.
לכן, לא היה צריך אפילו את הרפורמה. אפשר פשוט להוציא צו.