סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע בכינוי "חוק הספאם" היה מקור ללא מעט התפלפלויות משפטיות, שרובן נדונו בבתי משפט השלום; חלק מהפסיקות לא היו ממש על פי רוח החוק, וחלק נבעו מפרשנות יצירתית של שולחי הספאם. אלא, שחלק ניכר מהמפרסמים באמצעות הספאם הסתמכו על כך שהאדם מן היישוב לא יפנה לבית המשפט בעבור סכום של 1,000 ש"ח. אמיתי זיו כתב על כך בדה-מרקר לפני כשבועיים: חברה שעורכת "סקרי הרזיה" בתור שירות פרסום ממשיכה לפרסם וזאת למרות מספר רב של פסקי דין כנגדה. כלומר הספאם משתלם.
הספאם עד כדי כך משתלם, שלחלק מהשופטים נדמה כי הפונים היחידים לבתי המשפט לקבלת פיצוי הם "תובעים מקצועיים", כלומר עורכי דין שמשתמשים בזמן הפנוי שלהם כדי להשלים הכנסה על סמך פיצוי ללא הוכחת נזק. בפסק דין שניתן לאחרונה (תק 22837-11-12 ראוך נ' פנחסוב) אפילו העיר בית המשפט, בצורה מעט עוקצנית, כי "התובע הוא עורך דין, כך שאין צורך לעודד אותו לממש את זכיותיו (כל התביעות שהתבררו בפני, למעט אחת, לפיצוי לדוגמא על פי החוק הנ"ל, מוגשות על ידי עורכי דין)".
מנגד, על כל פסק דין שקובע כי שיטה מסוימת היתה פסולה, השתמשו שולחי הזבל בטכניקה יותר חזקה. בית המשפט פסק כי "צנתוקים" (צלצול וניתוק) הם גם ספאם (תצ 1586/09 חיות נ' טלרן) ויום למחרת החליטו הספאמרים לעבור לשגר פרסומות ממספר חסוי, תוך הנחה שאף אדם לא יפעל לצורך חשיפת המספר החסוי. כך היה גם עם ההחלטה בעניין החלטתו של כב' השופט עופר גרוסקופף; לאחר שזה נדרש לדיון בשאלה האם שליחת הודעה ללא המילה "פרסומת" בכותרת מקימה עילת פיצוי (ודחה אותה מטעמים טכניים, תצ 36086-07-11 חרסט נ' ידיעות אינטרנט), הוסיפו אתרי הקופונים לעמוד ההרשמה משפט בו הנרשמים מוותרים על החובה ליידע אותם כי הדואר הוא פרסומת בכותרת.
לכן, פסק הדין בנושא תק 4107-03-13 סומך נ' הוט מובייל הוא כל כך מעניין. באותו המקרה, נדונה השאלה הפשוטה האם הוספת פרסומות לחשבונית החודשית של שירות הטלפון של התובע היא 'דבר פרסומת' כהוראות החוק. בית המשפט פוסק כי התשובה לכך היא חיובית. כלומר, בית המשפט קובע כי זכותו של אדם שלא לקבל פרסומות גם אם אלו מוצמדות לשירות אשר הוא ביקש. הפסיקה הזו חשובה מבחינה צרכנית למרות שהיא פסיקה של בית משפט שלום, כיוון שהמשמעות שלה כפולה.
ראשית, אם הפסיקה אכן לא תגיע לערעור, ואם פסקי דין נוספים ימשיכו בקו הזה, הרי שהאמיה היא כי כל שליחה של ידיעון (newsletter) הכולל גם פרסומות בצורה אגבית, תהיה ספאם ותדרוש את הדרישות הצורניות על פי סעיף 30א לחוק התקשורת. אבל חשוב מכך, הפסיקה מכירה בזכות שלא להיות חשוף לפרסום. כלומר, אם הוט חייבת להוציא מתוך החשבונית שלה את הפרסומות, המרחק מכאן ועד פסיקה כי עצם השמעת פרסומות בהמתנה לנציג שירות, או כי זכותו של אדם לקרוא את אתר Ynet בלי להחשף לפרסומות הוא לא רחוק.
עכשיו הבעיה הכלכלית: להוט מובייל יש מערכת עריכת חשבוניות. אם ממחר בבוקר הם יצטרכו להנפיק חשבוניות עם ובלי פרסומות לקבוצות לקוחות שונים, תקום עליהם עלות משמעותית. כלומר, בפועל, יהיה שווה להם לשלם כעת לתובע סכום גדול יותר עבור הויתור העקרוני שלו על זכותו.
It's personalized digital printing, not offset. Changing the printing plan should cost close to nothing is they have a half-sane system.
אילו כלים עומדים לרשותי כשאני מקבל ספאם בSMS ורוצה לדעת מי השולח?
חברות הסלולר לא שמחות לגלות מי השולח, אז למי פונים? (בהתחשב בסכום עדיף לפנות לתביעות קטנות, בלי עורך דין)