0.
את מי מאבטחת מצלמת האבטחה, ואחרי מי עוקבת מצלמת המעקב? זו השאלה המעניינת שאפשר לדבר עליה יותר לעומק בעקבות אירועי סוף השבוע האחרון. הסיפור הוא פשוט: אדם המוכר למשטרה חוסל באשקלון; לאחר החיסול הגיעו אנשים הקשורים לכאורה לארגון פשיעה כלשהוא וגנבו את קלטות מצלמות האבטחה שצילמו את החיסול, לכאורה כדי להגיע ראשונים לחשודים ולטפל בהם. רק לאחר שנעצרו מספר חשודים על גניבת הקלטות, הם החזירו את הקלטות למשטרה (כאשר לא ברור אם הן הועתקו או לא, אם צפו בהן או לא, וכדומה).
1.
זו לא פעם ראשונה שארגוני פשיעה משתמשים באותן המצלמות; גם בטייבה נעשה שימוש נרחב על ידי מי שלכאורה מעורב בארגון פשע במצלמות. העניין הוא פשוט: כשם שהמדינה משתמשת במצלמות האבטחה כדי לעקוב אחרי אזרחיה, כך גם ארגוני הפשיעה: מצד אחד כדי להגן על עצמם מפני סכנות, ומצד שני כדי לחקור ולגלות מי רוצה ברעתם ומי זומם מזימות. המצלמות עצמן, כמובן, אינן רעות: למצלמות יש יכולת לתעד וכל אדם מאמין שזכותו לצלם את עסקיו. יותר מזה, במדריך לרישוי עסקים של עיריית תל-אביב, לדוגמא, נקבע כי ישנה חובה להצבת מצלמות המעקב.
2.
כעת, דמיינו את התרחיש הבא: קיוסק נתון לחסדיו של ארגון פשיעה פלוני שלו הוא משלם דמי חסות; כעת, אותו ארגון פשיעה מבקש לא רק את דמי החסות, אלא גם את הצילומים ממצלמות המעקב. עכשיו, לא משנה כמה אותו קיוסק ירצה לעמוד בהנחיות משרד המשפטים לגבי מצלמות המעקב, יבוא אותו עבריין שיאמר לו "עסק יפה יש לך, חבל שהוא ישרף בגלל קצר במערכת מצלמות המעקב" ויבקש עותק מהסרטונים. כלומר, בפועל, בהנתן ארגון פשיעה גדול מספיק, וידע טכנולוגי טוב מספיק, ארגוני הפשיעה יכולים לרשת את ישראל במצלמות בהיקף טוב יותר משל המשטרה.
3.
זה לא תרחיש בדיוני. זה בדיוק התרחיש שמראה כמה טכנולוגיה שמשמשת למטרה טובה יכולה להיות רעה מתישהוא. עכשיו, דמיינו לרגע שלאותם פושעים יש גישה למאגר הצילומים המשטרתי, ומפעילים טכנולוגיה של זיהוי פנים ביומטרי; הרי זה לא מדע בדיוני, זה בסך הכל התקדמות של צעד אחד. פתאום, אותם עבריינים מקבלים תמונה מלאה של מי המתחרים שלהם, מי רוצה ברעתם, ואפילו מי השוטרים שעוקבים אחריהם ואיפה הם.
4.
כלומר, גם אם רצינו מצלמות מעקב עבור המשטרה, כדי שיעשו טוב, וגם אם רצינו שבעסקים יהיו מצלמות כדי להגן על העסק שלנו, אז אנחנו צריכים להכיר במחיר: האם חיסול של עבריין שהופיע בסרט החיסול של עבריין אחר על ידי עבריינים הוא מחיר שהחברה שלנו מוכנה לשלם? ברור לי שרוב האנשים יאמרו "כן", ואז יחשבו לרגע על לקיחת החוק לידיים ויבינו את הבעיה כאן. אבל זו בדיוק הבעיה של הפרטיות שלנו: מרגע שויתרנו עליה, אין לנו שליטה מי מקבל את המידע; לכן, כאשר אנחנו בוחרים ליישם טכנולוגיה מסוימת, אנחנו חייבים לקחת את זה בחשבון.
עבריין מחסל עבריין זאת בעיה אחת, הבעיה החמורה יותר שיהיה לעבריינים מידע על עדים פוטנציאליים מבלי שהעדים ידעו על כך ויוכלו להתגונן…
זו אמירה נכונה באופן כללי, לגבי כל טכנולוגיה. לכן זו אמירה ריקה. פושעים עושים שימוש גם בכלי נשק, עושים שימוש במחשבים בכלל, בטלפונים, בכלי רכב. איזו מסקנה אפשר להסיק מהאמת הזו?
תודה על הפוסט יונתן …….
עושה רושם יונתן , שאולי עדיין לא נפל לך סופית האסימון לגבי המצב המשפטי ההולך ומתגבש בפסיקה , בכל הנוגע לזכותו של אדם לפרטיות , גם במרחב הציבורי פרופר ( הכל אחרי פס"ד המפורסם – בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי נתניה ) .
הרי ממש אותם ההנחיות של הנחיות רשם מאגרי המידע לגבי שימוש במצלמות אבטחה, מעידות הרי הם בעליל על גישה מוטה באופן מועצם ביותר להכליל את המרחב הציבורי בתוך שיקולי הפרטיות, ולהעצים את תחושות הנזק או אי הנוחות של המנוטר/ מצולם , על חשבון הציפיה או אי הציפיה הסבירה עאלק לפרטיות במרחב הציבורי .
כך כדרך משל , מצטט אני כהאי לישנא משם :
" למבט העוקב אחרי בני אדם יש כוח ממשמע וממשטר המשפיע על אופן התנהגותם ……."
ועוד :
" צילום באמצעות מצלמות מעקב במרחב הציבורי גם יוצר חשש לפגיעה בעצם הזכות לפרטיות ……"
אתה הרי בעצמך הגדרת יפה באחד הפוסטים , שהכמות ( גם אם היא זניחה באיכות שלה ) הופכת בסוף – לאיכות , בכל הנוגע להפרת הפרטיות של אדם .
אז מחד ….ומאידך אתה כותב שמצלמות אילו אינן רעות ? הם רעות , ועוד איך !! וגם סותרות בעליל תקנות הציבור !! כל ההנחיות לגבי אופן השימוש המושכל בהן ( privacy by design ) מעיד גם על המחוקק שרואה עין בעין הדבר .
תודה …….
הלכת רחוק מידי. כדי ליצור את המפלצת שתיאתר נדרשת מאפיה.