ככל הנראה שהחיפוש תופס חלק כה נרחב מחיינו שהן למהנט והן אתר האנרגיה פרסמו, כל אחד לחוד, פרק מספרו של ג'ון בטל, "החיפוש". בטל, בעריכה קפדנית של יובל דרור, מתאר עולם אחר – עולם בו נוכל למצוא את הכל. השאלה היא האם המחשב יוכל, נניח, למצוא לנו אהבה?

נניח שאכן, אחרי כל יישומוני הגוגל למיניהם, גוגל יוכל להכיר אותך כל כך טוב, לדעת את ההעדפות, הפטישים, הקנאות, המזימות, ובדיוק אילו אנשים יש לשדך לך. ההחלטה תהיה ממוחשבת, בדיוק כמו ההחלטה אלו פרסומות להציג בצד הדף. על סמך אלגוריתמים יבשים יוכל המחשב להכיר את בחירת לבך. אבל לא רק אהבה נמצא בגוגל, אלא גם החלטות חשובות, ספק רב אם לאדם יש את כח המחשוב והרציונאליזם לקבל החלטות הרות גורל כמו בחירת בית ספר או חוג לימודים, ולכן כדאי להשאיר העדפה זו לגוגל, זו לבטח תדע למיין את האנשים עליהם היא לומדת לפי כישוריהם ולכן לשמן במקצועות המתאימים להם אחד אחד. וזו תהיה רק ההתחלה.

ריי קוורצוויל דיבר ב"עידן המכונות החושבות", הוא הסביר כמה זמן יקח למכונות להתפתח, אבל דבר אחד ככל הנראה הוא לא צפה, שהאדם יגביר את התלות במכונה מעבר לכל דבר אחר. דרור גלוברמן כתב השבוע על נפילת המחשבים בבנק לאומי, על התלות של האדם במכונה – הDeus Ex Machina מתגשם במלואו כשאדם לא יכול יותר. האם האדם יתנוון אט אט ויהפוך לתלוי במכונה? לא יצטרך לזכור, לחשוב, לעבד, אולי אפילו לתקשר. הכל יכנס למכונה יפה Gאנוש.

לא צריך מכונות חושבות כדי להבין לאן העולם הולך. העולם מפתח תלות במכונות כפי שלא היה תלוי בהן אי פעם, תלות מוחלטת במכשירים אותם האדם לא יודע ולא צריך לדעת להפעיל, אלא מסתמך על כפתורים ידידותיים. גוגל היא לא האח הרע שצריך לשנוא, גוגל היא תמונת ראי של המציאות כפי שהניכור גרם לה להיות. גוגל עוטה ארשת חמימה וחביבה של צבעוניות ומינימליזם, אך בפועל אין היא שונה משאר התאגידים. הבעיה היא שתאגיד בצורתו הנוכחית לא ישרוד מעבר ל15 שנים נוספות, עד עידן בו התאגיד יפורק וכל שיוותר הוא שיתופי פעולה בין מכונות תבוניות.

האם האדם ישועבד למכונה בצורה מטריציאלית? אני בספק, האם יפתח תלות כה רבה במכונה עד שזה יאבד את כל הצדקתו לחיות. המכונות, כפי שקוורצוויל חושב, אולי, הן האבולוציה של האדם, אבולוציה באמצעות טכנולוגיה.