1.2 מלאכית – [יום הולדת 15 של הפוואר רינג'ר וגם יום לפני שהיא טסה.]

מעולם לא דמיינתי אותה ככה, המלאכית שלי, לא ידעתי שמלאכים יכולים להתפשט, לא ידעתי את התשוקה, את הכאב, את ההנאה שבמין עם מלאכים, לפעמים עד היום אני חושב עלייה על החזה המושלם, על הפטמות שדורשות נשיכה, על הפופיק הקטן שנשכב שם איפשהוא באמצע הבטן, במיוחד בשבילי, אף פעם לא אשכח את הפעם הראשונה שלנו, זה היה על ענן, או לפחות כך הרגשתי, זה נראה כאילו דברנו שעות עד שהגיע הקטע שהסתכלנו אחד לשני בעניים, ואז, כאלו קו דמיוני של משיכה נמתח בין עינינו ומשך אותי אליה, התנשקנו, אני השדון האדום והרע, והיא המלאכית הלבנה והטובה, מההתחלה ידעתי שזה לא ילך, מי שמע על זוג שפועל רק על משיכה מינית?, הבעיה הייתה שלאט לאט התפתחה אהבה, דבר חדש ומוזר לי, השדון הרע, בתחילה לא רציתי לאהוב, כי התאכזבתי מדי בעבר, אך בסוף נשבתי בקסמה, כאילו זה היה כפוי, כאילו אהבה אינה ניתנת לשליטה, אך החיתיות שבמעשה, האלימות, הכוח, כל הדברים האלה גרמו לי לרצות עוד, עוד שלא יכול לבוא, מקשתי ממנה למות איתי, לההרג ולאבד את הדבר היקר ביותר, את בתולינו, היא ענתה בשלילה, היא אמרה שזה "לא יאות למלאכים", הם לבנים וטהורים, ויצר מיני אינו מעולמם, נפגעתי קשות, לא יכולתי יותר, באתי לשים קץ לחיי, אך לא, פתאום זה בא, יום אחד המלאכית לקחה מסם המוות, סם התשוקה, ואז פתאום היא ראתה אותי, השדון, והבנתי שמשהו הולך לקרות, הלכנו, הרחק מכל העולם, אל ענן בודד, ולבד, התחלנו להתנשק בעוד אנחנו נופלים אל הקרקע, בידיעה שאנחנו קרבים למותנו, נגעתי לה בחזה, הריגוש, זה היה כאילו אנחנו שני נערים בתיכון שמתמזמזים בפעם הראשונה, הורדתי לה את החולצה והשארתי אותה תלויה על ענן, התחלתי ללקק את גופה, הטעם, כמו של שוקולד חם ביום קר, במו גלידה קרה בשרב הכבד ביותר, הייתי זקוק לזה, לאט לאט היא התחילה לגנוח כשנשכתי את הפטמה שלה, העברתי את הלשון על כל גופה, כאילו אני מקלח ילדה בפעם הראשונה, כאילו אני מאבד את בתוליי, אט אט התקרבתי עם הלשון אל המכנסיים שלה, נשכתי את כפתוריה, אין להם שימוש כעת, מכנסייה נשארו תלויים באוויר במאין סמל לתשוקתנו, כמו תקווה לחזרה, התחלתי לרדת עוד עם הלשון עד שהתחלתי להרגיש אותה, רטובה כאילו יצאה מהים, הלשון שלי בתוך דבר כה טהור כמו המלאכית שלי, זו היתה רמניסיה מן העבר, דבר כזה כמעט ולא עשינו, העדפנו לשמור אותו לרגעים מיוחדים, פתאום היא לקחה את לשונה והעבירה על כל גופי, הצמרמורת הנעימה, התחושה הבלתי ניתנת לחיקוי של עונג, הרצון לעוד, כשלא יכלה להגיע יותר מטה הרגשתי את זה, את הדגדוג בכפות רגלי, הדבר האולטימטיבי, תמיד רצינו אותו אך לעיתים רחוקות מצאנו, אך לפתע, נשמעה קולה של האדמה שאנו התקרבנו אליה לאט לאט, זו היתה התנגשות סופנית, התנגשות אל המוות, הדבר שגרם לשנינו באמת להיות מלאכית ושדון.