0.
אחת הבעיות שמציקות לעורכי דין היום היא "הצפת המקצוע", יש למעלה מ60,000 עורכי דין בישראל, כשמחצית מהם אינם מעוניינים לעסוק במקצוע. מנגד, תעריפי עורכי הדין גבוהים מאוד ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו ייעוץ משפטי. לכן, נוצרת בעיה: אלה שהכי צריכים סיוע משפטי, החלשים בחברה, לא מקבלים אותו ומצבם מתדרדר. לדוגמא: קופאית תקבל הסכם העסקה. היא לא יודעת לקרוא אותו, והיא לא יודעת מה זכויותיה. אין לה גם את אלף השקלים (לצורך העניין) שעורך הדין מבקש עבור ישיבה בה יקרא יחד איתה את הסכם. כך, המצב שלה מתדרדר עד שהוא מגיע להיות קריטי, ורק כשהוא קריטי היא מוצאת עורך דין שיטפל בה, הרבה פעמים בצורה של פרו-בונו, או תמורת אחוזים (שהרבה פעמים מוביל לניפוח התביעה).

1.
כלומר, נוצר כאן שוק שהיום רוצה לצרוך שירותים, אבל לא יכול לעשות זאת בגלל המחירים הגבוהים. מצד שני, יש לא מעט עורכי דין באבטלה סמויה, וחלק משמעותי משעות העבודה של עורכי הדין האחרים יוצאים על הוצאות שיווק ופרסום (וראו, לצורך העניין, את הבלוג של אדי סוברי שמסביר כמה קשה לעורך דין לעבוד היום כדי להשיג לקוחות). את הבעיה הזו, של פערי המידע והשכר, אני מציע לפתור בצורה לא מושלמת, אבל טובה מספיק.

2.
ההצעה שלי היא ליישם מנגנון של "ביטוח משפטי". בעצם, משרד עורכי דין (או קבוצה של X עורכי דין שהתאגדו לצורך העניין) יציעו לאדם הפרטי חבילה של שירותים משפטיים בעצימות נמוכה: פגישת ייעוץ אחת בחודש (עם כל הסלידה שלי מ"פגישות ייעוץ") יתנו ניתוח ראשוני של המצב של הלקוח, ויתנו "הפניה" לעורכי דין "מומחים" (המינוח "מומחה אסור לשימוש, כמובן, על ידי עורכי דין) ויתנו שירות משפטי למי שבדרך כלל לא יכול להרשות לעצמו.

3.
במקרה של תאונות או נזקי גוף, ה"ביטוח" יכסה גם את ההוצאות המשפטיות של התנהלות מול חברות הביטוח; כך גם במקרה שהאדם יקבל מכתבי גביה מרשויות או תאגידי ענק. בעצם, כל הפעמים בהם היום האזרח הקטן משלם שלא לצורך או לא מודע לזכויותיו ומפסיד על כך כסף, יוכלו להצטמצם, וזאת כנגד תשלום חודשי של "ביטוח".

4.
ה"ביטוח" גם יעזור במקרה של מקרים משפטיים כמו תביעות. אדם שנתבע לא אחת צריך להוציא עשרות אלפי שקלים, ובמקרה שלנו, הפוליסה תכסה את זה עם השתתפות עצמית כלשהיא, גם כדי להמנע ממצב של הצפת תביעות, וגם כדי שעורכי הדין לא יפסידו.

5.
עכשיו, המודל שאני מציע לא שונה ממודל ה"ריטיינר" אותו משלמים תאגידים לעורכי דין עבור טיפול משפטי שוטף. הבעיה: תאגידי ענק דורשים מאות ואלפי שעות עבודה בחודש, בעוד שהאזרח הפשוט לא צריך לעיתים יותר מחצי שעה בחודש. בארצות הברית יש מודלים כאלו שמתחילים בעשרה דולרים לחודש.  אני לא אומר שזה התעריף הראוי, אבל אפשר לייצר מודל נכון. אם לדוגמא, תעריף שעתי של עורך דין מורכב מ35% הוצאות שיווק ו65% שכר עבודה (האמת שזה הפוך, אבל לא נורא), ואם שכר הטרחה של עורך דין במשרד קטן (הרי לא תצפו שהמשרדים הגדולים יתנו שירותים כאלו) הוא 250 ש"ח לשעה, אזי ניתן להעריך ש"ביטוח" שיתן למשרד 100 שעות בחודש ויממן את המשכורת של עורך הדין (15,000 ש"ח בחודש, לצורך העניין), יכול לקנות מעורך הדין בנק שעות של מאה שעות ב150 ש"ח לשעה. בהתחשב בכך שהביטוח רוצה להרוויח, ושאר הפעולות יקחו השתתפות עצמית כלשהיא, ובהתחשב בכך שאדם ממוצע לא צריך יותר משעה בחודש (רובם צריכים יותר באיזור השעה בשנה, אם הם שכירים, בלי בעיות וכדומה), אז תשלום חודשי של 100 ש"ח יכול להיות מודל לא רע.

6.

במצב כזה, אדם שמקבל מכתב גביה מרשות השידור ורוצה לענות לרשות, יכול לעשות זאת בלי דאגה; הסכום שהוא משלם על רכישה קבוצתית מרוכזת של שעות עבודה של עורך דין מאפשר לו לפזר את "הנזק". הבעיות היחידות שנוצרות הן שתי אלה: (1) לא בטוח שהסדר כזה יכול לעמוד בכללי ניגוד העניינים ו(2) כללי הפרסומת של עורכי הדין (או כללי איסור הפרסומת של עורכי הדין) לא מאפשרים פרסום של התכנית לרבות תעריפיה. בעיית ניגוד העניינים פשוטה יותר: ההסתברות ששני צדדים יוועצו אצל אותו עורך דין על אותו עניין היא נמוכה במיוחד; ואם לא, אזי ניתן תמיד להפנות את הלקוח לעורך דין אחר שנמצא בתוך "ההסדר".

7.

כמובן שבישראל זה לא יקרה. המערכת כיום אינה יכולה לאפשר את הדבר הזה למרות שהיא מגבירה את הנגישות למשפט ומאפשרת ייעול של המערכת. יש יותר מדי גורמים שאינם מעוניינים בכך שהדבר יצא לפועל כיוון ש(1) זה יוריד את תעריפים עורכי הדין בפועל; (2) יותר אנשים בעלי נגישות לשירותים משפטיים אומר יותר אנשים שמממשים את הזכויות שלהם, מה שגורם לכך שבעלי אינטרס יפעלו כנגד זה; (3) המשרדים הגדולים, שכמובן לא רוצים לפגוע ביוקרתם, עשויים לאבד את מעמדם כבכירים בחברה לטובת אותם משרדים בינוניים שיקחו צעד אמיץ של הקמת "קופות חולים" של עורכי דין.