לעומת הטכנולוגיה הנייטרלית, יש טכנולוגיות שאינן נייטרליות מטבען, כזו היא טכנולוגיית פסיפון שפותחה על ידי שלושה גיקים מתבגרים מקנדה. הטכנולוגיה עצמה פותחה על מנת להצפין, וטכנולוגית הצפנה נועדה לסייע להתחמק. במקרה זה, הטכנולוגיה מיועדת להפוך כל מחשב לפרוקסי אנונימי שיאפשר לגולשים אחרים לגלוש בפרוטוקול מאובטח, בגדול, מבלי לעמוד בחסימות התוכן של מדינות מסוימות (כמו סין וארצות ערב). גם בטכנולוגיה הזו ניתן להשתמש למטרות אחרות, כמו שבביטורנט אפשר, וברור שכל שימוש שניתן לעשות עם מכשירי הצפנה ופרוקסים אנונימיים (כמו פשעי רשת) ניתן יהיה לעשות עם הטכנולוגיה הזו.
על דרך הפעולה מעוררת המחלוקת של בלו סקיוריטי אין צורך לדבר. אם עד לפני שבוע לא הכירו את הטכנולוגיה כמעט, כיום מדובר במוצר שמוכר לכל. המחשב הופך לרובוט שמשמש כשליח, ושולח אלפי הודעות הסרה. אולם, הנוקמים רצו להחזיר לבלו סקיוריטי בדרך שלהם, הם הפעילו מתקפת מניעת שירות על אתרי החברה, וגם לאחר שהאתר המרכזי הועבר לבלוג של החברה, בשרתי TypePad, המשיכו המתקפות. השאלה האמיתיתי שמתעוררת כאן, היא האם ראוי להשתמש במוצר של בלו סקיוריטי או ליתר דיוק, האם המוצר עצמו, למרות הרקורד המרשים שיש לו בתור מחסל דואר זבל, הוא פתרון מידתי לבעיית דואר הזבל והזבלנים ההולכת וגוברת?
רק היום ואתמול נחרץ דינם של שני ספאמרים. הראשון, ג'ינסון ג'יימס אנצטה, נידון לחמש שנות מאסר על כך שהפך מאות (ואולי אלפי) מחשבים לזומבים והשכיר את רשת משלוח הספאם שלו לספאמרים. והשני הוא סנפורד וואלס, שחויב לפצות 4 מיליון דולר על נזקים שנגרמו מספאם. שני הספאמרים הרוויחו כסף משימוש בטכולוגיה, נייטרלית לכאורה, של העברת מסרים. אבל שני הספאמרים האלו הם טיפה בים. כיום, אחוז ניכר מתעבורת הרשת היא ספאם, דואר שנועד לשווק מוצרים שאנו לא רוצים, בצורות שאנו לא אוהבים לקבל, והכל כדי לקלוט את האחד במיליון, אותו אחד שיסכים לקנות מוצר מספאמר, שאנו כל כך מתנגדים לו.
בלו סקיורטי חצו את הקו והפכו להיות רובין הוד של המשתמשים, הם השתמשו באותה הטכנולוגיה שהספאמרים משתמשים, הפיכת המחשבים לזומבים, כדי להלחם בדואר הזבל, פעולה שכולנו רוצים לעשות. תוך כדי שהם מגדילים את התעבורה המיותרת ומעמיסים עלויות מיותרות על החברה ועל התשתית. הבעיה היא, כמובן, לא בלו סקיוריטי, אלא הספאמרים שבלעדם לא היתה קמה החברה. אבל בלו סקיוריטי הצליחו בדבר אחד, הם הפכו את המלחמה לקיצונית יותר.
שיטתה של בלו סקיוריטי היא שיטת ה'רבים מול מעטים', יש מיעוט ספאמרים וריבוי גולשים שמעוניינים להלחם בספאם, היא תאגד את כולם כדי להלחם, בלי מאמץ, כמעט, ותצליח במאבק. כמעט באותה הדרך, מנסה משטרת הקולג' של קולורדו להלחם במעשני הסמים. החברה רתמה לזכותה את הטכנולוגיה הנייטרלית של אתר אינטרנט ותמונות, כדי לאפשר לתלמידים לזהות את חבריהם ולהלשין עליהם תמורת סכום סמלי של 50$ להלשנה. בעצם, באמצעות הטכנולוגיה הנייטרלית צילמה משטרת הקמפוס את המעשנים, העלתה את התמונות לרשת וחיכתה. היא לא צריכה תוכנות זיהוי פנים מתוחכמות שיפעלו על מאגר התמונות, אלא רק טורקי מכאני שיכול לזהות אותם, תלמיד מקובל או תלמיד מדוכא.
כאן, יש שיאמרו, שהטכנולוגיה מדכאת את האדם, כיוון שהיא פוגעת בחופשו, אבל אני לא בטוח. טיבה של ההלשנה, כמו הטכנולוגיה, היא הנייטרליות שלה, היא אנונימית, כמו טוקבק, והיא מתגמלת.
הבעיה עם טכנולוגיה היא שאנחנו כל כך אוהבים אותה וכל כך שונאים אותה. באותה העת שאנו מקללים את המחשב שעובד כל כך לאט, אנו משוחחים בטלפון, אנחנו לא יכולים שלא להתייחס אליה כאל בעלת רוח חיים. כמעט כמו משפחה, אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה. התלמידים שנתפסו במצלמה לא היו מוכנים לוותר על הטכנולוגיה, למרות שלרגע הם כן. זו הבעיה האמיתית, שאנחנו כל כך שונאים מחשבים וכל כך אוהבים אותם.
טכנולוגיה היא ניטראלית, גם אם היא יכולה לשמש לדברים לא נייטראלים.
הצפנה מאפשרת שמירה על סודיות התוכן המועבר, השימושים שלה יכולים להיות בעלי משמעות פוליטית או טכנית בלבד.
למשל, כשאתה גולש לאתר הבנק, אתה משתמש בהצפנה. אין לך שום כוונה להתחמק ממשהו, וגם לבנק אין כוונה להתחמק.
לעומת זאת, אם אני טרוריסט ששולח הוראות הפעלה לתא טרוריסטי רדום, ואני מצפין את המסר, אז יש פה כוונה להתחמק.
זה מזכיר לי סיפור על RMS (ריצ'רד סטאלמן) או ESR (אריק ריימונד), שכשהיה במכללה התחילו להכניס שם שימוש בסיסמא אישית לכל משתמש כדי להגן על המידע שלו.
הוא פרץ את הסיסמא בערך באותו היום, שלח את הדרך לפרוץ את הסיסמא לכל המשתמשים, והציע להם להמשיך להשתמש בשירותים בלי סיסמא בכלל.
הסיבה שהוא נתן הייתה: אם משתמשים בכזה מנגנון פשוט כדי להגן על המידע שלכם, מוטב שלא יגנו עליו בכלל :-)
דותן