לקראת סטנדרטיזציה של מסמכים משפטיים, דיון תיאורטי.

תיאור הבעיה. מסמכים משפטיים, כמו הסכמים או תקנונים של אתרים, אבל גם מסמכים שמוגשים לבתי משפט, נכתבים לעיתים (ובמקרה הטוב) כלל בצורה לא מסודרת במיוחד, בעיקר בגלל חוסר קוהרנטיות בחוט המחשבה של מי שניסח אותם (ראו מדריך קצר שלי לכתיבת הסכמים). אבל ברוב המקרים אתה בכלל מקבל מסמכי "העתק הדבק" שאתה יודע בודאות שלא הוכנו במיוחד לצורך ההסכם שלך, ומספיק שתערוך חיפוש של אחד המשפטים מהמסמך בגוגל כדי שתגיע למסמך המקור. כלומר, בניגוד למחשבה שכל הסכם שעורך הדין שלך מוציא עבורך הוא השקיע שעות רבות בכתיבה, המקרה בדרך הכלל הוא שההסכם שהוא הוציא הוא במקרה הטוב התבנית שהוא ערך, ובמקרה הרע מסמך שמתגלגל כבר כמה שנים בין לא מעט עורכי דין, עובר שינויים והטלאות, עד שיוצא משהו שהופך להיות סטנדרט של מסמך X. הפוסט הזה מדבר רק על הסכמים, לצורך העניין.

המחלה הזו, של הטלאת הסכמים וגלגולם, יוצרת בעיה: קודם כל, מי ששולח לך את המסמך הוא לא המנסח שלו בדרך כלל, והוא גם לא מי שיודע מה המשמעות של כל סעיף; אבל אחר כך (ומעבר לבעיית זכויות היוצרים שנוצרת מהעתקת מסמכים של עורך דין אחר, נניח א 7417-05 סורוקר אגמון נ' ארטמן ותא 8034-06 גולדהמר נ' סגל) הבעיה היא שמבנה המסמך, הבלבול שבו וחוסר הבניה שלו בצורה אחידה לפי תקן מייצרת עומס על עורכי הדין גם בכתיבה וגם במשא ומתן.

הפתרון לזה, לדעתי, מבוסס על שני חלקים: בחלק הראשון, לייצר כמה תבניות של "תנאים כללים", כאשר בכל אחד מהם יש כמה תבניות בת של סעיפים. לדוגמא, אם נלך על סעיף "אחריות וחבות" בהסכם קבלנות, אז לייצר סטנדרט של שלושה סעיפים: (1) הקבלן לא אחראי לשום נזק שיגרם כתוצאה מהעבודה; (2) הקבלן אחראי רק לנזקים ישירים ולא לנזקים עקיפים; (4) הקבלן אחראי למלוא הנזקים. במצב כזה, לכל הסכם יצורף נספח "תנאים" שכולל הסכמה של הצדדים על נוסח הסעיפים מתוך הסטנדרט. הסטנדרט יהיה "מאגר הסעיפים המלא".

היתרון המשמעותי: קודם כל, עורכי דין לא יתרשלו יותר בניסוחים. אם יש מערכת מוגבלת של סעיפים שניתן להסכים עליהם ,כל אחד מהסעיפים יעבור בדיקות ויהיה מושלם להגדרות שלו. היתרון האגבי הוא לקבוע "מסגרות מומלצות" כך שבתי משפט יוכלו להבין שיש מערך של חקיקה פרטית בין קבוצות מסוימות. היתרון המשני לסיפור הוא שעורכי דין לא יצטרכו לתחזק מערכת של כתיבת הסכמים סתם, כאשר הכל כבר כתוב ורק צריך להסכים לתנאי העסקה.

החלק השני הוא יצירה של תקנים מצד גוף מקצועי, כמו לשכת עורכי הדין, לשאלה "איך נראה הסכם X". לדוגמא, לשאלה "איך נראה הסכם שכירות דירה" הלשכה תוציא הנחיות של "הסכם לשכירות דירה צריך לכלול את הסעיפים א', ב' וג' והתייחסות לנושאי ד', ה' וו'". ולקבוע כי כל הסכם שלא מנוסח לפי התקן הספציפי יצטרך נימוק מדוע הוא לא נוסח לפי התקן: האם מדובר בעסקה חריגה במיוחד, או שמדובר במקרה שאינו אותו סוג של עסקה.

הסיבה שאני חושב שמעבר למערכת טכנית וסכמאטית כזו תעזור למוצר המשפטי, בסופו של דבר, היא גם ההעדפה שלי לכך שבסופו של דבר העניין יעביר את המערכת המשפטית לאוטומציה מלאה (אתר אינטרנט בו תוכל להסביר מה ההסכם שאתה רוצה ולקבל), אבל גם שזה ייצר איכות אצל עורכי הדין. לא נוכל לראות יותר הסכמים שמנוסחים כמו תאונת רכבת ובו יש שימוש בסעיפים לא נכונים או לא מדויקים, לא נראה הצהרות פרטיות שמנוסחות בצורה שבלונית ללא התאמה אישית (כמו במקרה של Whisper) וגם לא נראה מצב שבו מישהו חורג מהסטנדרט המקובל בצורה מסוימת, לדוגמא חברת בניה שתקבע שאיחור של שנתיים במסירת דירה הוא איחור סביר.

איך יראה הסכם אחרי הסטנדרטיזציה? ובכן, זה פשוט: חלק מהותי, בו כתובים תנאי העסקה לפי תקן שהוצא על ידי הגורם המקצועי, ולאחר מכן טופס "תנאים כלליים" בו נבחרו מתוך בנק התנאים הכלליים הסעיפים שמתאימים לאותה העסקה (אחריות, סמכות שיפוט, שינויים בהסכם, איחורים). הרבה יותר פשוט, הרבה יותר זול, והרבה פחות מקום לטעויות.

6 תגובות ל-“לקראת סטנדרטיזציה של מסמכים משפטיים, דיון תיאורטי.

  1. הגילדה של עורכי הדין לעולם לא תסכים לזה כי זה יכרות להם את הענף שעליו הם יושבים.
    לפי דעתי צריך לבטל את הצורך ברישיון לעריכת דין. אין שום הצדקה לאסור על אדם לייעץ משפטית לאדם בוגר אחר. מי שטוב, יצליח. כפי שחברת הייטק לא מחפשת "מתכנת עם רישיון תכנות", כך מי שיחפש עזרה משפטית לא יצטרך דווקא עורך דין.

  2. רועי,
    הרגולציה של עורכי דין דרושה מסיבה אחת: היקף הנזק הפוטנציאלי שנגרם מאי ידיעת העבודה. אני לא אומר שכל עורכי הדין מוכשרים, אבל אני כן חושב שצריך רגולציה להגבלת איכות שכוללת לפחות בקיאות בדרך שבה המשפט עובד.

    אתה לא מאמין כמה פעמים אנשים עשו משהו על סמך זה ש"קראנו איזה מאמר באינטרנט שאומר שזה בסדר". אם היית מאפשר לאותם אנשים לתת ייעוץ משפטי, אז אתה מטיל עליהם גם את האחריות לתוצאות שנובעות מאותו הייעוץ.

  3. כשמישהו רוצה חוות דעת כלכלית, הוא יפנה לכלכלן, אולי אפילו לד"ר או לפרופ' לכלכלה. למה שם אין צורך ברישיון?

  4. תודה על הפוסט יונתן . קודם כל , למי שחושב , שרשיון לעריכת דין הינו בעלמא , ואין שום סיבה ממשית , לא מבין עם כל הכבוד איפה הוא חי .

    הנושאים כל כך סבוכים , סטריקטים , חורצים גורלות : נכסים של אנשים שבעמל חיים נרכשו , עצור בהליך פלילי , חף מפשע , שאולי יכנס לכלא לכל החיים , החלטות הרות גורל של מדינה , המישור המשפטי הבינלאומי , מטורף לחלוטין הבקיאות הנדרשת , והאקוטיות בלתי נתפסים ממש !! מדובר בזכויות וחובות הרות גורל שחורצים גורלות !!

    גם בתחומים אחרים זה כך : רופא , רואה חשבון , רוקח , מה קורה לכם בדיוק ? אז לא עריכת דין ? מחשבה לא הגיונית !!

    מעבר לכך : עורך הדין הוא גם תפקיד של נאמנות , משמע – הוא נאמן , וברמות הליבתיות והאינטימיות ביותר כמעט . עורך דין , לא בקיא , מנוסה , כלאחר יד , בלי חובות אתיות משמעותיות , יערער במידה קשה את הסדר החברתי , הביטחון , והיציבות , של הפרט ושל הקולקטיב .

    יונתן :

    אתה לדעתי , מערב בעיה של מומחיות , עם נושא של ניסוח הסכמים . הפיתרון הינו במומחיות , כאשר עורך דין , הוא מומחה לתחום , הצורך או התלות שלו בתבניות , לא תהא משמעותית . עורך דין , שהוא לא מנוסה מספיק , בקיא מספיק , ומעל הכל מומחה מספיק לתחום הנדון , מסתמך על פרמטרים חיצוניים , לא פלא !! כמו בכל עינין אחר בחיים !! ואכן , אני מעריך שבטכנולוגיה הבעיה התעצמה והפכה לאקוטית , מה הפלא , עם ה – " העננים " , ה – פי סי , האינטרנט כמובן , האפליקציות וכו…… שם הרבה עורכי דין אני מניח , לא ממש בקיאים בגלל הטריות והעדר הניסיון .

    לכן , המומחיות והבקיאות , הם אילו שמייצרים " הנדסה צוברת " אינדיבידואלית בהכנת חוזה . מקסימום מחוזה או מתבנית חיצונית , מקבלים השראה , הא ותו לאיו !! תודה

  5. פוקסי, התשובה שלך היא פחות טובה מזו של יהונתן בכמה היבטים.
    קודם כל, היא מתייחסת רק להיבט של מקצועיות השירות שעו"ד נותן. ליהונתן היו הרבה טענות מסביב: אחידות המשפט, הגברת היכולת של הציבור להבין את החוזים עליהם הוא חותם, נושא זכויות יוצרים בחוזים ועוד.
    דבר שני, לא ברור למה הפתרון שאתה מציע יותר טוב. את הבעיה היחידה שהוא פותר, הוא פותר בעלות כלכלית יותר גבוהה, ודרישה ליצירת יחסי אמון בין יותר אנשים. גם ככה אני לא יכול לעשות שימוש בעורף הדין שייעץ לי בקניית דירה, כאשר יאשימו אותי בפריצה לבנק. עכשיו אתה רוצה שאיאלץ להשתמש בעורך דין אחר, כדי להסדיר נזק לרכוש של השכן, בעקבות הצפה בדירה שלי?
    מעבר לכך, אינטר-דיסציפלינאריות היא מסוג הדברים שפותרים בעיות בדרך יצירתית. עורך דין שמחזיק ידע בנושא נזיקין ובנושא נדל"ן, יכול לאפשר חוזה היכן שהוא יהיה בלתי אפשרי, בכך שיפצה את הלקוח שלו בתחום אחד, על נזק שייגרם לו בתחום אחר. מומחה בנושא אחד, הוא חשוב ומועיל, אבל הוא עשוי להיות בעייתי.
    לפני שתדבר על רופאים וההתמחות שלהם -צר לי, אבל זה לא תופס. כל הרעיון מאחורי הפוסט הזה, הוא שיש פתרון טוב יותר מאשר ההתמחות. כאשר יהיה פתרון טוב יותר מהתמחות של רופאים, שיאפשר לרופא להיות אינטר-דיסציפלינארי – נאמץ אותו. עד אז נסתדר עם מה שיש.

  6. לגורו יאיא :

    מומחיות גורו , משמעותה אחידות !! משמעותה למשל : שאתה שולט בכל ההלכות והדקויות , אותם קובע בית משפט כדרך משל . שני עורכי דין , מומחים , לאותו תחום ,יתקשרו יותר טוב בינהם , הם מבינים אחד השני מהר יותר . אילו שניים שהם אחד !! אפילו כך , השירות והלקוח חשובים לא פחות . לזה בעיקרון נועד המקצוע : מתן שירות .

    איפה קראת והבנת שאינטרדיסיפליניות , באה בקשר דיאלקטי עם מומחיות ? אתה יכול להראות לי איפה כתבתי כדבר הזה ? טרחתי ויגעתי ולא מצאתי !! תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *