יֶדָּע: סך כל האמיתות, התכנים והעקרונות הקיימות בהכרתו של האדם.
כֹּח: היכולת להביא את הידע לעולם המוחשי.

מה שהבדיל את האנושות משאר בריאי החברה היה הידע, היכולת לארגנו בצורה אריכאולוגית ולאחזרו על מנת להשתמשו. הקידמה הביאה את החברה למצב של השבחה מתמדת, בה יש רק עליה באיכות החיים, תוך ניצול מוצלח של משאבי הטבע שמשתפר מיום ליום. הקידמה הביאה גם לשינויים קוגנטיביים ופרספטואליים בהגדרת החברה. קניין הפך אט אט למוצר שלא ניתן לחושו, לא רק רוחני, אלא גם ערכי, קניין פתאום חל גם על תהליך, על גילוי, על נוסחאות, על מידע ובצורה מוחלטת, קניין קם על אמת, על רעיונות, על זכרונות.

גדי שמשון הטיב לתאר זאת כשאמר לנו בשיחה לא מזמן שאם היה רוצה להפיק סרט על חייו, סרט זכרונות, היה נדרש לשלם תמלוגים עבור המוזיקה שהרכיבה את זכרונותיו. התרבות, כתרבות, מורכבת אך מיצירות מסחריות, מעבודות שנעשו למטרות רווח. אין כל עבודה שנעשית היום לטובת הכלל, לרוחו. הבעיה הזו היא כל כך חמורה, כי היא יוצרת שני אפיקים מקבילים של מידע, במיוחד בעקבות תנועת הקוד הפתוח.

רשיון הGNU/GPL הוא רשיון פתוח שמאפשר שימוש בקוד תכנה לכלל. הוא נכתב על ידי ריצ'רד סטולמן בשנת 1991 (גירסא 2 שלו). בגדול, הרשיון דורש שכל תכנה תופץ יחד עם קוד המקור שלה, מאפשר לכל אדם לשנות את קוד המקור לצרכיו, וכל הפצה נגזרת המכילה את הרשיון חייבת להיות חפשית ותחת רשיון הGPL. מסלול זה הוא מסלול חפשי, שמאפשר את חירות התכנה. מצד שני, מסלול זה עשוי לגרום לבעיות לא קטנות.

מערכת ההפעלהKororaa שהיא גרסת לינוקס, נצבה אמש בפני בעיה משפטית לא קטנה. אותו פרוייקט שהחל כפרוייקט בחינם ונועד לספק _עוד_ מערכת הפעלה, פתאום עמד מול נורה אדומה. כחלק ממערכת ההפעלה, צירף הפרוייקט לגרסאת הLive CD (אותה גרסא העולה ללא צורך בהתקנה) את מנהלי ההתקנים של nVidia וATI. אותם מנהלי התקנים לא היו תחת רשיון GPL, שכן אלו היו תחת רשיון "כל הזכויות שמורות". הבעיה התעוררה רק כאשר החבילה הוכנה במלואה, שכן כאשר ההתקנים מופצים לחוד ממערכת ההפעלה, אין כל בעית רישוי.

אולם, כאשר מדובר ברישוי של מערכת הפעלה עם התקני מסך, לפתע קמה בעיה. האם הפצת הגירסא, שיכולה רק לסייע לקהילת הקוד הפתוח, לא נפגעת עקב תנאים משפטיים שקיימים בהסכם הGPL?

את אותה בעיה בדיוק, לדעתי, יחווה בקרוב דור שמר. דור פיתח יישום שמאפשר להשיג ערוצי RSS לאתרים מובילים בתחום. הבעיה בתכנה של דור אינה טכנולוגית, דור מסתמך על טכנולוגיות קיימות, ורק מעדכן את המשתמש כי קיימת כתבה חדשה, כמו שיחת טלפון מחבר שאומר "קראת כבר את הכתבה החדשה ב…?" לא פעילות שמזיקה לאתרים ובטוח לא פעילות שהוא מרוויח ממנה כסף כעת או שתגרום לאתרים להפסד כספי. מצד שני, תוכן האתרים שדור מיישם הוא קניינם האישי.

כבר טענתי בעבר שקוראי RSS מבוססי רשת יכולים להפר זכויות יוצרים במקרים מסוימים. אולם, אני חושב שהיישום של דור אינו כזה. אולם, דעתי לחוד והמשפט לחוד, או לפחות מכתבי האיומים מעורכי הדין לחוד. דור מביא את הקידמה, הוא מפתח יישום על בסיס הידע הקיים כיום ומביא אותו לכח. הוא לא עושה דבר שלא צפוי לעשות. כמו אינדוקס מחדש של לוחות, (שנבחן רק בעניין צו מניעה זמני בבית המשפט העליון) דור מבצע דיווח הוגן על מידע שקיים ברשת. הוא בוחן, ואינו פוגע בData Rights.

המידע נשאר באתר התוכן אותו דור מאנדקס, ההפניה היא הפניה ישירה אליו, ודור אינו גונב כל תוכן, הוא כמו גוגל, או כמו גוגל ניוז, הוא מאפשר לגולשי האינטרנט לקרוא בצורה יותר טובה את מה שהם עד היום לא יכלו. מצד שני, הוא לא עושה שום דבר שהם לא היו יכולים לעשות.

ישנה סיבה מובהקת מדוע אתרי אינטרנט בישראל מנסים למנוע את הקידמה. ערוצי RSS לא מתעדכנים, ואפילו לא קיימים בחלק מהערוצים. אתרים אחרים יישמו את הערוץ של דור שמר, במקום להקים ערוץ בעצמם, כיוון שהם לא עומדים בתקנים ולא מצליחים לפתח את הערוץ. אולם, רוב האתרים פשוט נמנעים מכך. התפיסה שקיימת כיום ברוב אתרי האינטרנט היא שעדיין מדבור בפורטלים משנת 1999, שעדיין המשתמש צריך להיות נעול בתוך אתר אחד. התפיסה של יישומונים אינה כזו, כיום, רוב שירותי האינטרנט מתבססים על אתרים מאוד ייחודיים שמבצעים דבר אחד בלבד, אבל מבצעים אותו טוב. תפיסת האולר השוויצרי, כפי שהציג עידו קינן, כבר עברה מהעולם.

כדי שהכח לא יוגבל, ויוכל להיות מתאים לידע הקיים היום, צריך להביא למצב של אירגולציה של הרשת, צריך לבטל חקיקות בנושא קניין רוחני ולקדם את התוכנה החפשית. ההגנות הקיימות כיום על קניין רוחני הן רחבות מדי, ואפילו משתרעות על הגדרת האמת, שפה ותקשורת. אם אלו לא יצטמצמו, המציאות תראה קודרת ביותר.