מתי פרסום של פרטים אישיים הוא פגיעה בפרטיות? על עדי סופר תאני נ' גיא אופיר

מתי פרסום של פרטי התקשרות על אודות אדם המפורסמים במאגרים ציבוריים יכול להחשב כפגיעה בפרטיות? זו השאלה בבסיסה של ההחלטה של כב' השופט יהושע גייפמן בתא 29564-05-15 עדי סופר תאני נ' גיא אופיר. הפרשיה היא די פשוטה וכוסתה בעיתונות לא מעט: עו"ד גיא אופיר זועם על כך שלא ניתן לצור קשר עם הרשת החברתית פייסבוק בכל מקרה שבו מתפרסמים תכנים לא ראויים, ועל כן החליט כי הוא יפרסם את פרטי הקשר של המנכ"לית לידיעת הציבור. עו"ד אופיר פנה לעורכי הדין של הגב' עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל, והתריע על כוונתו. מנכ"לית פייסבוק החליטה לפנות לבית המשפט ולבקש צו שיאסור על הפרטים, ואמש בית המשפט נעתר לבקשתה.

לשיטותי, בהחלטת בית המשפט נפלו מספר שגיאות, ואני אצביע עליהן. הדבר לא אומר שהיה נכון (מוסרית) לפרסם את פרטי הקשר של הגב' סופר תאני, אבל בהחלט שההחלטה שגויה.

לצורך המסד, אניח כמה פרטים שפורטו בתגובתו של גיא אופיר, שכדאי לקרוא בכל מקרה: ראשית, הגב' סופר תאני מכהנת כדירקטורית בחברת ג'ינגר, כלומר: כל אזרח יכול היה לגשת לפרטי תיק החברה באמצעות תשלום של 11 ש"ח, ולקבל את כל המידע שגיא אופיר ביקש לפרסם (או לפחות את כתובתה בבית). מעבר לכך, גם אם פרטיה של הגב' סופר-תאני חסויים במאגר 144, הרי שבמאגר "נט המשפט", בו מפורטות התביעות, מופיעים פרטים אלו (כנדרש בתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי).

אבל אלה נימוקים טכניים, שבית המשפט פוטר על ידי טענה כי יש מספר טוקבקיסטים שהתריאו שאם הפרטים יפורסמו הם יבואו ויצבאו על דלתותיה של הגב' תאני. הטיעון הזה, מלבד שעובדתית הוא לא ממוסמך ומגובה, הוא קצת לא נכון: אם הפרטים פומביים, וכל אדם שבאמת היה רוצה להטריד אותה היה יכול להשקיע  את אותם אחד עשר השקלים (פחות מכרטיס האוטובוס הלוך ושוב לביתה של הגב' סופר תאני) ולקבל את כתובתה. הבעיה היא שאת ההפטר של בית המשפט לא גיבו בעובדות אלא בשלל טוקבקיסטים.

כלומר, אין תשתית עובדתית לפגיעה ממשית בגברת כתוצאה מפרסום הפרטים שלה. ההפך הוא הנכון: למרות שהפרטים שלה פומביים ונגישים במספר דרכים, אין כיום חשש ממשי לפגיעה בחייה. מעבר לכך, עצם הטענה כי פגיעה בחופש הביטוי כדי להגן על זכות הנפגעת לשלום, כאשר הפוגעים אינם נמנים בקבוצת המתבטאים, אלא חיצוניים לה, היא טענה בעייתית.

במקרה של בג"צ 8988/06 משי זהב נ' אילן פרנקו, פסק בית המשפט העליון כי לא ניתן לעצור את מצעד הגאווה (ביטוי של קבוצה א')  בטענה לאלימות מצד קבוצה ב' (הנפגעת): "לסיום, רואה אני להעיר כי חלק מהעותרים בחרו להדגיש בטיעוניהם את החשש מפני שפיכות דמים ופגיעה בחיי אדם בשל עריכת המצעד בעיר, על-אף שהחשש מפני מעשי אלימות מקורו בציבור שמתוכו באים העותרים ובשמו הם טוענים. בנסיבות אלה, הדגשת הטיעון בדבר קיומו של חשש לחיי אדם, מותירה רושם קשה ואינה ראויה להישמע מפי מי שמבקש ללבות את אש האלימות במקום לתרום להרגעת הרוחות, ועל כך ניתן להצטער".

במקרה שלנו יש שלוש קבוצות: הקבוצה המפרסמת (עו"ד אופיר), הקבוצה שפרטיותה נפגעת (הגב' סופר תאני), והקבוצה (הלכאורית) של הפוגעים העתידיים בפרטיותה של קבוצה ב'. בהעדר קשר סיבתי בין הפרסום של הקבוצה המפרסמת לבין הפעילות של הקבוצה הפוגעת, הרי שלא מתבצעת כאן עוולה, אלא יש כאן פגיעה בפרטיות שנוצרת על ידי שלושה גורמים שונים, שכל אחד מהם אינו פוגע בפרטיות.

כלומר, מר אופיר לא מגלה לציבור כל מידע חדש שלא היה ידוע לו, ועל כן ללא פעילות של הסתה לאלימות (שהיא לכשעצמה עבירה פלילית), לא ברור כיצד הוא מתכוון לפגוע בפרטיות, שהרי קיומה של אסיפה מחוץ לביתה (ולא הטרדה טלפונית) היא פעולה מותרת במסגרת החוק.

בהערת אגב, כאשר אדם נושא בתפקיד ציבורי, הרי שמותר למחות מול ביתו בהיקף מסוים (בג"ץ 2481/93 יוסף דיין נ' ניצב יהודה וילק, מפקד מחוז ירושלים פ"ד מח (2) 456): "לכל אדם הזכות לקיים אסיפה, תהלוכה או משמרת. זכות זו אינה מוגבלת אך למרכזים השלטוניים או המסחריים של העיר. זכות זו משתרעת – מבחינת היקפה הפנימי – גם על קיום אסיפה, תהלוכה או משמרת בשכונות מגורים … אדם זכאי לקיים בישראל אסיפה או משמרת צמודה בשכונת מגורים. הוא זכאי לקיים את האסיפה או המשמרת הצמודה ליד ביתו של איש הציבור. עם זאת, בנסיבות קיום האסיפה או המשמרת יש להבטיח איזון ראוי בין זכותו של אדם לקיים אסיפה או משמרת לבין זכותו של איש הציבור ושכניו לפרטיותם בדירותיהם. איזון ראוי זה משקף את האינטרס הציבורי, עליו מופקדת המשטרה".

הסיבה השניה לדחיית התביעה לדעתי היא סיבה ערכית, והיא מותנית בהוכחת הטענה העובדתית כי הגב' סופר תאני היא באמת "שגרירת מדינת פייסבוק" בישראל (דבר שטעון בירור עמוק, שעד היום טרם נדון בפסיקה, וראו ה"פ 12816-08-13 עמרי וייל נ' Facebook, Inc ואח'). פייסבוק היא גוף מסחרי בעל פעילות בהיקף של מדינות, ולא בהיקף של חברה מסחרית כזו או אחרת. האמירה הערכית לפיה לגוף בסגנון כזה יש צורך במינוי נציג שיקבל את טענות הגולשים (בין אם מדובר במשרד עורכי דין או במזכירה), וכי אותו אדם נושא בתפקיד ציבורי, היא אמירה ראויה.

אלא, שלצורך כך אין צורך לתת את כתובתו הביתית ומספר הטלפון שלו, אלא די בלתת מען למכתבים (נניח תא דואר) או מספר טלפון קווי ייעודי. אולם, ככל שכאלה לא נמסרים, הרי שיש על הציבור לכתת רגליו ולנסות לאתר את המקום שיתן מזור לבעיותיו.

עד שעניין זה יוכרע, אולם, יש זמן ויהיו מקרים קלים יותר משפטית מאשר המקרה של גיא אופיר.

11 thoughts on “מתי פרסום של פרטים אישיים הוא פגיעה בפרטיות? על עדי סופר תאני נ' גיא אופיר

  1. תודה על הפוסט יונתן . לא קראתי ההחלטה המדוברת , אבל מתוך הפוסט , אוכל לגרוס , שחידוד הענין קצת בעייתי . אין ספק הרי , שפרסום פרטים אישיים , כלשהם , הינו פגיעה בפרטיות . פרטים אישיים , יבשים לגמרי , כותריים , הינם פגיעה מהותית בפרטיות , כך פה , כך אגב גם בארה"ב . זכותו של אדם להיעזב לנפשו , הינה מנדבכי היסוד של הגנת הפרטיות . אלא , שאתה גרסת , שאם ממילא התפרסם , אזי : אין פגיעה , ואין פרסום !! ואין כך כלל וכלל הדבר עם כל הכבוד . האפשרות להגיע למידע , בדרך כלשהיא , לא הופכת מידע כשלעצמו , לנגיש בכל דרך , לכל דיכפין , שהרי , עוצמת הנגישות , היא בעלת נפקות מהותית ביותר , מה שמשאיר את הקייס ( כפי המוצג בפוסט ) להיחתך , על מעמדה הציבורי של אותה מנכלי"ת ( ותקצר כאן היריעה , אין לי משאבים ) .

    הנה אצטט לך רק מ – ע"א 439/88 מדינת ישראל רשם מאגרי מידע נ' ונטורה משה, פ"ד מח(3), 808 , שם הרי בית משפט עליון קבע , שגם אם המידע פורסם , יש הבדל בין קיומו של מאגר נגיש , לבין פרסום מוגבל ביותר ואקראי למעשה , הכל בקשר לחייבים מוגבלים שהמחאותיהם חזרו , וגם אינטרס ציבורי בפרסום , לא יכול להספיק תמיד , הנה מפסק הדין :

    " השאלה שיש לברר לצורך קיומה של הגנת ס' 18 (3) לחוק אינה אם יש לציבור אינטרס במידע ,אלא אם יש טעם המצדיק את הפגיעה בפרטיות של אדם כדי לספק את האינטרס הציבורי האמור "

    והנה מן הפסיקה האמריקנית ב :

    Texas Comptroller of Public Accounts, Petitioner v. Attorney General of Texas and the Dallas Morning News, Ltd., RespondentsArgued September 10, 2009 :
    כך מצטט אני :

    " Nor is it relevant that birth dates may be readily available from other sources. “An individual’s interest in controlling the dissemination of information regarding personal matters does not dissolve simply because that information may be available to the public in some form…."

    ועוד :
    “There is a difference between electronic compilation in searchable form and records that can only be found by a diligent search through scattered files. The former presents a far greater threat to privacy”

    ועוד :

    " T]here is a vast difference between the public records that might be found after a diligent search of courthouse files, county archives, and local police stations throughout the country and a computerized summary located in a single clearinghouse of information.”)."

    ועוד על כמות שהופכת לאיכות :

    " Moreover, there is little question that one “can take personal information that’s not sensitive, like birth date, and combine it with other publicly available data to come up with something very sensitive and confidential."

    לכן , הקייס צריך להיחתך , לא על כך שחומר נגיש , או פורסם , אלא , באיזה אופן היה נגיש ופורסם , האם האדם המדובר , פרסם בעצמו למען ענין אישי והיה מעונין או לקח בחשבון הסיכונים והתפוצה , וכמובן , מעמדו הציבורי האישי , וסבוך מדי הדבר כאן . תודה

  2. החוק היבש דומה לתוכנה מסורבלת וגיא הוא סוג של "האקר חוקים" שמוצא דרך טכנית וחוקית להיות סוג של טרול ולהטריד את עדי.
    בית המשפט פעל בחוכמה ולא באופן טכני ולכן אני חושב הוא פעל כמצופה.

  3. אני לא מסכים עם עיקר הדברים שלך ומאוד מסכים עם יונתן ופוקסי.
    אגב, אם יש לך קשר כלשהו לעו"ד גיא אופיר – ראוי כי תציין זאת כגילוי נאות בתחילת הפוסט (אני לא טוען שיש כזה)

    אני לא מרגיש בנוח להביע דעתי יותר מדי כי אני מוטרד שעו"ד אופיר יטריל אותי על תגובה שלא כראות עיניו (ע"ע עג"ג) ועל כן לא נותר לי אלא לחזק את דבריהם של יונתן ופוקסי.

  4. אני חושב שצריך להסתכל על ההחלטה הזו גם לאור החלטתו של השופט גרוסקופף מהשבוע שעבר בת"צ 39292-04-13 קליגהופר נ' PayPal Pte. Ltd
    http://law.co.il/news/e-commerce/2015/06/04/Paypal-must-face-Israeli-court/

    אם בתי המשפט ילכו בדרכו של השופט גרוסקופף, אזי שלא יהיה צורך בפרסום פרטיהם האישיים של נציגים שלהם. למעשה, המקרה כאן מרתיח עוד יותר מהמקרה של פייפאל, מכיוון שניכר כאן כי החברות הללו מחזיקות נציג בארץ כאשר הדבר נוח להן (שיווק שטחי פרסום או מה שהגברת סופר-תאני עושה כאן), אך לא כאשר הדבר אינו נוח להן (טיפול בתלונות 'טורדניות' של משתמשים).

    הדבר נכון אגב גם לשירותים שאינם שירותי אינטרנט פרופר- כגון איזיג'ט שכביכול אינה מקיימת נציגות בישראל וכך אינה כפופה לחוק הגנת הצרכן, אך בפועל מצליחה יופי לגבות כסף על מזוודה נוספת באולם הצ'ק אין של טרמינל 1 בנתב"ג.

  5. מלים שעברו מכבסה משפטית, מסייעות לחברות גדולות לרמוס אזרחים קטנים.
    למשל, באה עירית תל-אביב והוציאה ללא עילה חיוב ענק לאזרח תמים (סיפור אמיתי, שאין לי אליו קשר, איני מכיר את האיש ונלקח מהעיתונות). אם הוא לא היה מנהל הליכים משפטיים מתקדמים ומוכיח שמדובר בעלילה, הייתה העירייה נכנסת לביתו ולחשבונות הבנק שלו ומחריבה את חייו, לעיני שכניו. לעירייה יש כמובן פרטים מלאים על האזרח התמים.
    מה דעתכם, האם זה תקין (לא שאלתי אם מותר) לפרסם את פרטיהם של מנהל הארנונה והיועץ המשפטי של העירייה?

  6. שבתאי עזריאל ,

    בפוסט , בקייס הנדון , עסקינן בפרטים אישיים , אבל , בקייס הלכאורי שאתה מציג , האם אתה מתכוון לפרסום פרטים אישיים ?( איפה הם גרים למשל : היועץ המשפטי , מנהל הארוננה ) . שהרי , גם אם נניח לטובתך , שיש כאן קייס , וציבורי וכו… למה לפרסם פרטים אישיים ? אפשר למשל לכתוב כתבה בעיתון על האירוע והמחדלים הלכאוריים שבו , מה זה קשור אבל נניח ל – מקום מגוריו של האדם , לחיו האישיים , לבני משפחתו שיסבלו וכו….. על כך עסקינן בפוסט ובקייס המוצג ( פרסום הטלפון הביתי , תעודת הזהות , המספר הסלולרי , הפקס , של המנכלי"ת , והכל על מנת להפעיל עליה לחץ אישי ) . תחשוב שוב … תודה

  7. פוקסי,
    ניהלתי "עמותת נפגעים". יבינו אותי רק מי שבאו במגע עם ההתנכלויות וההתעמרות מצד משרתי ציבור, ונוכחו לדעת לאיזו הגנה הם זוכים. לגבי מנהל הארנונה והיועץ המשפטי של עיריית ת"א, כל העלי התפקידים בעירייה יודעים על המקרה והם ממשיכים ללא הפרעה, ומכאן שפנייה בתלונה באופן מסודר, אינה יעילה ועליך להתמודד בכלים לא שגרתיים.
    אני מנהל מאבק נגד מכל האמוניה בחיפה. איום ממשי ואמיתי עם פוטנציאל הרג של עשרות אלפי אזרחים. המכל פועל ללא רישיון, בידיעת כל בעלי התפקידים. האם מוצדק לפרסם את כתובתם האישית של בעלי המכל, ושל בעלי תפקידים שלא סוגרים אותו ומטייחים את המציאות? האם זכותם לפרטיות עולה על זכות אזרחים לביטחון בחייהם?
    אתה חושב שהיועץ המשפטי ומנהל הארנונה בעיריית ת"א מתרגשים מכתבה בעיתון?
    אגב, אני ניהלתי את עמותת נפגעי מס רכוש. המעשים שעשו ונעשים על ידי פקידי המס נגד קשישים, נכים, חולי אלצהיימר ואזרחים תמימים קשי יום, בלשון הצנעה, אינם אנושיים.

  8. שבתאי עזריאלי ,

    אני מיצר על ניסיון החיים המר שלך , אלא שהדרך להתמודד עם כך , חייבת הרי להיות על ידי שמירה על חוקיות . מה מהווה רשלנות , מה מהווה מפגע סביבתי חמור וכו… על בית המשפט לקבוע , ולכל אזרח יש זכות חוקתית במדינת ישראל , לעתור ולהוכיח את טיעוניו , אף אחד לא מקים פה בית משפט שדה , עובר על החוק , ומפר פרטיות של אף אדם .

    זה נכון שלעובדי ציבור יש פרטיות פחותה מאשר לאדם אחר , אבל :

    פרטיות פחותה בהיבטים הציבוריים של עיסוקם , לא בהיבטים הפרטיים פרופר .

    במקום שבו רמיסת החוק , ולא חשוב מה הקייס , הינה שגרה ללא עכבות , אזי , המפגע הזה , כשלעצמו , עולה על כל מפגע אחר .

    הרי אפשר לטעון שאדם הינו רוצח סדרתי , אנס סדרתי , תוציא ממנו הודאה במכות חשמל ?? והכל לטובת שלום הציבור הרי …… בסדר , אבל , אותו שוטר , מחר יתעסק איתך , ואפילו על קנס תעבורה , ויהא מורגל , באינסטינקט מופנם ממש , על כל טרוניה מצדך , להוריד עליך איזה זץ מאקדח טייזר , לטמה לראש , ושאר מרעין בשין . האמן לי , מוכח הדבר !!

    בסוף , כולם נפגעים מכך !! זה המפגע האמיתי , הזלזול בשלטון החוק , האמן לי , אלא שהוא מוכמן מן העין . תודה

  9. פוקסי,
    כתבתי למעלה כך: "מה דעתכם, האם זה תקין (לא שאלתי אם מותר) לפרסם את פרטיהם של מנהל הארנונה והיועץ המשפטי של העירייה?"
    ובכן, תודה שהראית לי את הדרך הנכונה.

Comments are closed.