מה ההבדל בין חיקוי לבין זיוף? האם צריך לתת הגנה שונה למי שמחקה מוצר ולמי שמזייף אותו? בחוק הישראלי ההגנה די ברורה. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". השימוש בסעיף הזה נועד גם למקרים של זיוף מוצר (נניח, ת"א 5268-11-13 DIESEL SPA ואח' נ' אלימלך) והמוניטין שלו, בעוד שבשביל לזכות בהגנה על חיקוי צריך להראות יסודות אחרים ולהנות מדוקטרינת עשיית העושר (תא 1952-08 אומניות קיסריה נ' אסתר סעדה, לדוגמא).

מה ההבדל בין חיקוי לזיוף, קודם כל? זיוף הוא מצב שבו אני מתחזה לאחר, משתמש במוניטין שהמותג עצמו (להבדיל מהמוצר) רכש כדי להשיג תועלות אחרות. זיוף הוא מצב שבו, לדוגמא, אני אשתמש במוניטין של עורך דין אחר, ואגיש לבתי משפט מסמכים בחתימתו (כדי להנות מהמוניטין שלו) ואגבה מהלקוח שלי כסף עבור המוניטין של אותו הלקוח. בזיוף אני מטעה את הכל (או חלק) מהציבור. זיוף יכול להיות עט מזויף שנרכש בזול ונועד להותיר רושם על המתבוננים באוחז בו, יכול להיות תיק מזויף שנרכש בזול ונועד להרשים את הזולת, ויכול להיות גיטרה שנרכשה באתר סיני וכל מטרתה הוא להציג נופך של יוקרה כלפי חוץ, בעוד שבפועל היא אינה כזו.

הזיוף, בסופו של דבר, כולל אלמנט של שקר או הונאה, מצג שאינו נכון כלפי הזולת.

החיקוי, להבדיל מהזיוף, אינו כולל הונאה: הוא מה שהוא. שימוש בידע, כלים, מסקנות או חוויות של אחר כדי למכור מוצר שאינו משקר לגבי מהותו. דוגמאות יכולות להיות רבות, אבל אני אלך לעולם שקל לי לספר את הסיפור שלו כדי שזה יהיה ברור לציבור, וזה עולם המוסיקה. הפעם, אבל, לא אדבר על השירים אלא על הטכנולוגיה שמשמשת גיטריסטים.

פדאל הKlon Centaur הוא אחד מפלאי תבל. מדובר על קופסא קטנה שמתחברת מצד אחד למגבר ומצד שני לגיטרה ומשנה את הצליל של הגיטרה בצורה שקשה אולי לתפוש. הפדל עצמו נבנה בהיקף מצומצם מאוד (כמה אלפים בודדים של יחידות) וניתן לרכוש אותו משומש היום בeBay במחירים שנעים סביב ה2,000$.

הקופסא נבנתה בצורה מאוד "סודית" כך שקשה יהיה להבין מה קורה בה וכל המעגלים האלקטרונים הוסוו בתוך דבק. אולם, כפי שברור לכולם, הפדאל הועתק מהר מאוד. אם את הקלון המקורי לקח זמן לייצר ולחשוב עליו, אז פדאל הSoul Food של חברת אלקטרו-הרמוניקס הצליח לשחזר את הסאונד המקורי, בשבריר מהמחיר (כ-70$). החברה העתיקה את האלקטרוניקה והצליחה לשחזר, אבל היא לא זייפה, רק חיקתה.

החברה היא לא היחידה. ניתן היום למצוא עשרות חיקויים של הפדאל שמצליחים לשחזר את הסאונד (בצורה טובה יותר או פחות), והמחירים של המוצר הנדיר לא הושפעו מכך. הייפ נשאר הייפ.

אבל בעולם הגיטרות, החיקוי הוא חלק מההתפתחות הטבעית. המגברים המובילים היום מבחינת סאונד (ומחיר) הם מגברי Mesa/Boogie. מדובר באמת על פאר יצירתי. אבל המגברים האלה החלו בצורה מצחיקה. בחנות של רנדל סמית', על ידי כך שהוא הכניס שינויים במגבר של אחד המתחרים: Fender Princeton. גם חברת מגברי הגיטרה Marshall, אחד המותגים הנחשבים ביותר בענף, החלה מכך שהמייסד שלה, ג'ים מרשל, העתיק מגבר בשם Fender Bassman.

את המגברים של Marshall חיקו קבוצה של עובדים לשעבר שהקימו את חברת Blackstar, וגם מספר יצרנים סינים שמייצרים גרסאות קטנות שמשחזרות את הסאונד.

עכשיו, זה לא שההעתקה הולכת בכיוון אחד בלבד. גם אותה חברת Fender, שממנה העתיקו את המגברים, קיבלה השראה עבור אחת הגיטרות שלה מחברה מהוואי בשם ריקנבקר (ולאחרונה אף יצרה העתק של גיטרה אחרת עבור בונו).

החיקוי מתפשט לכל מקום; גם דגמים של גיטרות מועתקים לכל מקום. לדגם הגיטרה האלמותי Les Paul (בתמונה) יש לא מעט חיקויים.

החיקויים לא רק מגיעים מיצרנים סינים קטנים (הגם שאצלהם ניתן לרכוש זיוף ולא רק חיקוי) אלא גם מיצרנים מכובדים בארצות הברית. גיטרה של חברת פול ריד סמית' (PRS) היתה דומה למדי לגיטרות אלו, ותיק מעניין נדון בבתי המשפט בארצות הברית (עד שנדחה לבסוף). בפועל, יש עוד מספר מותגים שמעתיקים את הצורה של אותה הגיטרה, ובכל שינוי משפרים.

לאחרונה, לדוגמא, חברת בת של Gibson, שמייצרת את הLes-Paul חיקתה\העתיקה מאפיין ייעודי של גיטרות PRS: היכולת לפצל את מקלטי הגיטרה (Pickups). כלומר, אם חשבנו שהעתקה הולכת רק בכיוון אחד, גילינו שלא.

אז מה ההבדל בין חיקוי לזיוף? אם נחזור לשאלה. בזיוף יש אלמנט של הסתרה או שקר מהחברה. תיק מזויף של לואי ויטון או ג'ינס מזויף של Levi's לא יתן תועלת למותג, ויוצר מצג שווא. לעומת זאת, מוצר שמועתק אך אינו מזויף מאפשר להעתיק תוך כדי שינוי. לשינוי לוקח זמן, הוא הדרגתי, כל רגע מתווספים עוד דברים ומשתנים האלמנטים, והחיקוי נותן לנו ללמוד, לשפר, להתקדם.

כל עוד אין הטעיה בחיקוי כזה, כל עוד השם של המוצר המקורי, והאמינות שהוא יצר בהיותו מותג מוצלח, לא נפגעת מהחיקוי, אין ולא אמורה להיות מטרה חברתית בלהגן עליו. ההגנה צריכה לבוא רק מפני זיופים, שבהם הקהל הוא מי שמוטעה. החוק לא צריך להגן על המודל העסקי של יצרן גיטרות, שמבסס את ההגנה שלו על כך שאף אחד לא יוכל לגלף עץ באותה צורה שהוא גילף, אלא להגן על המוניטין בן מאה השנים שנוצר מתהליכי בקרת האיכות הקפדניים שלו. אף אחד לא ישלם על קובץ MP3 שכתוב עליו "בריטני ספירס" כשנערה סינית שרה את השירים שלה עליו.

זה ההבדל, בעצם, בין להזמין חיקוי של גיטרה מעלי אקספרס, לבין להזמין זיוף. אף אחד לא היה משלם 250$ על גיטרה בלי המיתוג המזויף, אפילו שהגיטרה המקורית עולה 4,000$.