תיקון צו הגנת הפרטיות, או מתי עמותה יכולה לקבל גישה למאגרי מידע ממשלתיים?

אני מכיר לא מעט עמותות שמנסות בקושי לקבל מידע מהממשלה. דוגמא קלאסית לאזלת היד של הממשלה לשחרור מידע התגלתה השבוע כאשר המרכז למיפוי ישראל סוף סוף הסכים לשחרר את מאגר המידע שלו בחינם לאחר עתירה שהוגשה על ידי הסדנא לידע ציבורי. בדרך כלל משרדי ממשלה עובדים קשה מאוד כדי לא לתת מידע בשקיפות לאזרחים; ראש הממשלה, נתניהו, נאבק כדי למנוע מהתנועה לחופש המידע לקבל גישה ליומנים שלו שכוללים פגישות עם בעלי חברות תקשורת, תומר אביטל היה צריך להאבק כדי לקבל מהכנסת את רשימת בעלי היתרי הכניסה הקבועים, וגם אז בהתחלה ביקשו שהוא יגיע לעיין ברשימה במשרדי הכנסת בלבד. מאגרי מידע ממשלתיים אחרים, שכוללים מידע בכלל לא רגיש, לא ממש זמינים לציבור.

אבל לפעמים, כל מה שצריך זה כנראה לרצות. בעוד כשבועיים יתקיים בכנסת דיון שנשמע, על פניו, טכני מאוד. הדיון הוא לתקן את צו הגנת הפרטיות (קביעת גופים ציבוריים), תשמ"ו-1986. הצו, שנשמע על פניו מאוד טכני וקר, הוא בעצם הסדר לפי פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות. פרק ד' הוא פרק שמסדיר העברת מידע בין גופים ציבוריים וקובע שגוף ציבורי מסוים, לצורך העניין משרד הרישוי, יכול להשתמש במאגרי מידע של גוף ציבורי ב', לצורך העניין רשות האוכלוסין, כדי לקבל ממנו ישירות מידע. באמצעות החוק הזה, לדוגמא, אתם לא צריכים לשנות כתובת בכל אחד ממשרדי הממשלה כשאתם עוברים דירה.

ההסדר מאפשר גישה כמעט בלתי מפוקחת (לא הייתי אומר בלתי מוגבלת, רק בלתי מפוקחת) בין המאגרים והעברה של מידע בצורה משמעותית ואוטומטית. ככה, לדוגמא, ביקשה רשות השידור גישה למאגרי מידע ציבוריים כדי לחפש משלמי אגרה. כתבתי על זה בעבר, ביחד עם הדרישה המצחיקה של רשות הטבע והגנים לקבל נתוני GPS:

לכל אחת מהרשויות האלו יש ממשק אזרחי-צרכני עם הציבור, ולאו דווקא ממשק של הפעלת סמכות שלטונית; וכל אחת מהרשויות הנ"ל רוצות עוד מידע, מסתבר. לא מזמן דנה ועדת הכלכלה בבקשה של רשות השידור לקבל גישה למאגרי המידע של הוט ויס לצרכי גביית אגרת טלויזיה ואיתור בעלי מכשירים, ומשרד המשפטים הגיש תזכיר חוק שתאפשר לרשות הטבע והגנים לקבל גישה למאגר המידע של חוק נתוני תקשורת. אולם, המקרה האחרון הופך להיות מצחיק כל כך.

אבל נחזור לתיקון הצו. במקרה שלנו, עמותה שהוקמה לרווחת גמלאי המדינה מבקשת גישה למאגרי מידע ציבוריים כדי לאתר את הגמלאים האלו. נוסח הצו, שיגיע בעוד שבועיים לדיון בועדת החוקה בכנסת, הוא תמוה במיוחד:

screenshot-at-2016-11-09-08-30-59

שרת המשפטים שלנו מעוניינת לאפשר לעמותה פרטית שמקבלת כסף מהמדינה לקבל מכל מאגר מידע ציבורי פרטי קשר של קשישים על מנת לצור איתם קשר ו"ליידע אותם על השירותים וההטבות להם הם זכאים". אתם יודעים איך קוראים ל"ליידע על השירותים וההטבות להם הם זכאים" בעברית? ספאם. הנה דוגמא מתוך חוברת ה"שירותים וההטבות" שמפרסמת הקרן:

screenshot-at-2016-11-09-08-34-38

ההטבות הן ספאם לכל דבר. הצעה לנופש כאשר הגמלאי מקבל את הנופש לעיתים במחיר מצחיק (50 ש"ח ללילה) והנלווה, בן הזוג של הגמלאי, הוא במחיר מלא. זה לא אומר שהפעילות של הקרן אינה מבורכת, אלא שהקרן כמו כל גורם אחר, לא יכולה לפנות למדינה ולבקש ממנה מידע עבור שליחת ספאם.

הדוגמא הזו היא בדיוק זחילת השימושים במאגרי מידע ממנה אנו צריכים להזהר. יש קרן שעושה (היום) דברים טובים. אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד כמה שנים, אנחנו לא יודעים מי ינהל את הקרן ולאן מידע על קשישים יועבר. הסכנה מזחילת השימושים הזו, שהיום נותנים לקרן הזו ומחר מפעל הפיס יבקש גישה כדי ליידע אזרחים על ההטבות בהצטרפות לתכנית המנויים של מפעל הפיס.

3 תגובות ל-“תיקון צו הגנת הפרטיות, או מתי עמותה יכולה לקבל גישה למאגרי מידע ממשלתיים?

  1. איזה מידע GPS מקבלת רשות הטבע הגנים ולמה זה לא בסדר? לא הבנתי מההפנייה או מהכתבה שההפנייה מפנה אליה…

  2. ידוע לך מה המעמד של "הקרן להכוונת חיילים משוחררים" בהקשר הזה? להבנתי היא מקבלת מצה"ל את הפרטים של החיילים המשוחררים בישראל ופשוט מספימה אותם בהצעות מסחריות

  3. ציון: לא ראיתי את זה בשום מסמך רשמי או ממקור מסודר, אבל אני מנחש שהם רוצים לאתר אנשים שנפצעים/מתייבשים בשמורות טבע ומסלולי טיולים (כדי לחלץ אותם), מי יורד משבילים בשמורות טבע (ואיפה הוא נמצא כדי שהפקחים יוכלו למצוא אותו, להוציא אותו ולקנוס אותו) או מי מגיע לגנים הלאומיים (שהכניסה אליהם בתשלום) ונכנס לא מהכניסה הראשית (כמו הכניסה לבריכת המשושים מנחל הזויתן) והם רוצים לגבות ממנו תשלום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *