כך התנהל לו בניחותא ראיון עם הוד רוממותו ביל גייטס:
כתב: אתה צופה בהרצאות פיזיקה או בהארלם גלובטרוטרס בYoutube?
גייטס: הרשתות החברתיות לוקחות אותך למחוזות משוגעים
כתב: אבל אלו גנובים, נכון?
גייטס: גנובים היא מילה חזקה כל-כך. מדובר ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים שהבעלים לא קיבל תשלום עליהם. אז כן.
גם ביל גייטס לא יכול לומר לא לשגעון החדש שמשתלט על הרשת. YouTube ודומיה. ולמרות הדימוי הצעיר של האתר, מדובר באתר רציני שמוביל תרבויות ומקדם את האינטרנט לא פחות מאשר ערוצים פורמאליים קודמים. YouTube עצמה, למרות שהיא מקור אדיר לפיראטיות ופורנוגרפיה, היא גם הדרך האמיתית לברר רייטינג, למצוא תוכן קשור ולהצליח לעצב את הדור הבא של הVOD.
וזה בא מאותו אדם שרק השבוע החליט שמאפשרים לנו סוף סוף להחליט שרק חלק מהזכויות שמורות. מהלך אמיץ, ומהווה דוגמא אישית. דווקא הנכונות של גייטס להודות בכך שאין יותר מדי פסול בהורדת מוזיקה וצפייה בקליפים מסבירה את התמימות שמלווה את העבירה. לא מדובר בביזה ובשוד, אלא בישיבה מול מסך שלא מזיקה לחברה. הסדר החברתי לא משתנה, יש פשע ללא פושע וללא קורבן.
אז גייטס ישב לו ואולי התלהב מלראות את ליטל מייזל קופצת ומשתוללת, ג'ורג' בוש בסך הכל אמר שהוא שומע בiPod שלו את הביטלס, שבאותה העת לא נמכרו ברשת, וכבר הוא הצהיר שהוא תומך בפיראטיות, שכן לפי התאחדות התקליטים האמריקאית, לא חוקי לקחת את הדיסקים שלך ולהוריד את המוזיקה לנגן האישי.
3. ברוקרס כוכב נולד
ואז נולדת כוכבת אמיתית, מקבלת תכנית רק בגלל YouTube; בעצם – המדיה מודעת לכך שיש כלי חדש, דרך חדשה להשיג פופולריות, ואולי היא גם קצת בעייתית, אבל היא רוצה להשתלט על המדיה. היא יכולה להשתלט על המדיה, כי באינטרנט המסר הוא כבר לא המדיה. המסר נפרד.
אולי חמור יותר, היוטיובים מאפשרים לברודקיות של העולם להפיץ את יצירותיהן ולזכות לרייטינג שתוכניות מעטות יכולות לקוות לו – הסרטון הכי פופולרי כרגע באתר הוא "Evolution of Dance", שש דקות בהן ג'דסון לאיפלי מציג את האבולוציה של הריקוד בצורה טפשית וקורעת מצחוק, שזכה ל-24 מיליון צפיות, לא כולל עותקים נוספים של הסרטון ב-YouTube, באתרים אחרים ובמחשביהם של הגולשים.
לא מן הנמנע שרשתות הטלוויזיה זקוקות ל-YouTube יותר מש-YouTube זקוק לרשתות.
4. ליטל כוכבת נולדת
אז ברוק לא תגמור בבית המשפט, אבל מה עם ליטל? ככל הנראה ההלבנה של השיר יחד עם ההכרה הבינלאומית והפופולריות המדהימה של השיר דווקא תסייע לה להמנע מתביעה משפטית. ככל הנראה. אבל מה יקרה אם אני טועה? האם לליטל מוקנית חסינות על שש מיליון צפיות? ליטל הולידה תועלת חברתית עצומה, עשתה מאות אלפי אנשים מאושרים יותר וסייעה לYouTube לא פחות ממה שYouTube סייעה לליטל. הליטל מייזליות הן אלו שהביאו את האתר לפופולריות שלו, כמו שהפורנוגרפיה הביאה את הוידיאו לבתים.
5. גם Hope against Hope נולדו
דווקא Q רצה להדגים נקודה מעניינת כשהקים להקת בנים ונתן לה עמוד בMySpace. הלהקה לא היתה יותר מאשר עובד ומספר חברים, אבל תוך מספר שבועות יצרו הייפ כל כך גדול; אותו הייפ שנבע מהמוסיקה שניתנת בחינם הביא את הלהקה לאפשרות הצלחה מדהימה – כמו שלהקה צריכה להשיג בעידן של אינטרנט.
ומי היה שומע אותם אלמלא נתנו את המוזיקה בחינם? מה היה קורה עם הארקטיק מנקיז? הייתם שומעים אותם? אולי כן. רוב הסיכויים שלא, אבל יש אינטרנט – הכל בחינם, הכל כן.
6. כל כך גדול, שכבר יוצר הייפ
כמה ארקטיק מנקיז כבר יש? כמה היו בלי אינטרנט? מה זה היה משנה בכלל? אולי טוב שרק בעלי הון יחליטו על מוזיקה משיקולים כלכליים, ואולי זה טוב שהם מונעים מהאחרים את הבחירה. כמו ההיפ של eBay, שהיה כל כך גדול שהביא למכירתה של עיר ישראלית מרכזית שקיומה מוטל בספק, כמו שכל עיתון כותב על כל שטות שתמכר שם, אולי הגיע הזמן לנסות לראות איך התקשורת תגדל כוכבים שנולדו בYouTube וMySpace. יש להם את האפשרות לקבל ניסיון בלי ניסיון.
7. כלכלה חדשה
העדר מודל עסקי היה עד היום מתכון בטוח לכשלון. אימפריות כשלו עקב העדר מימון, במיוחד אימפריות שהתבססו על תוכן שמועלה על ידי גולשים וככל הנראה מפר זכויות יוצרים. אבל הכשל לא היה של החברות, אלא דווקא של בעלי זכויות היוצרים שתבעו, ואז תבעו בשנית את אלו שייצגו על ייצוג כושל.
MP3.com היתה דוגמא מעולה, כאתר שמאפשר לכל אחד מהגולשים להחזיק את ספרית התוכן שלו בצורה מאובטחת (אותו אתר וידא כי יש ברשותך עותק חוקי של דיסק מקורי), אך נתבע על ידי חברות התקליטים כיוון שמעולם לא דרש מהמשתמשים להעלות את התוכן לרשת, אלא התבסס על מאגר קיים. לאחר התביעה, קנתה אחת מחברות התקליטים את MP3.com ותבעה את עורכי הדין בגין רשלנות מקצועית. (התביעה הסתיימה בפשרה)
האם לYouTube גורל דומה?
8. פיראטיות? לא, רק לא משלמים לבעלי זכויות היוצרים.
זמר לא מקבל תשלום על כך ששירו מתנגן ברדיו (כותב השיר כן), זמר לא מקבל תשלום על כך שמישהו מזמזם את השיר ברחוב (עדיין) וזמר לא מקבל תשלום כשמישהו מצטט ציטוט חכם ממשפטיו. לא זכויות ולא יוצרים, שימוש הוגן אמרו.
מאבק שהחל כעת הוא מאבק נוסף למנוע את הקניבליזציה של שוק האמנות: הEFF והCEA יצאו במאבק שבפירוש מסביר כמה התנגדו חברות המדיה לפסנתר האלקטרוני, לרדיו, לוידיאו, לטייפ הקסטות וכעת לאינטרנט.
לא גונב, רק לא משלם על שימוש שבכל מקרה לא צריך לשלם עבורו.