דיוד סלייטר הוא צלם טבע מוכשר. באחד הביקורים באינדונזיה בשנת 2011 הוא הותיר את המצלמה על חצובה ונתן לקופי המקוק לשחק איתה כדי שיצאו תמונות. התוצאה היתה ה"סלפי" של הקוף המפורס. אין מחלוקת שהתמונה מוצלחת, וכלי תקשורת רבים פרסמו אותה, אבל סלייטר לא אהב את הרעיון והוא החליט שהוא הבעלים של זכות היוצרים.

עכשיו, הטענה שלו לא מופרכת. בחלק מהמדינות, בעל זכויות היוצרים היה "בעל הנגטיבה". בישראל, עד לשנת 2008, הוא כנראה היה צודק. בחוק זכויות יוצרים 1911, שתוקן והוחלף ב2008, היה קבוע בסעיף 21 כי "התקופה שתהא קיימת בה זכות-יוצרים בצילומים היא חמשים שנה מעת עשיית הנגטיבה שממנה נתקבל הצלום במישרין או בעקיפין, והאיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה יהא דינו כמחבר היצירה, ומקום שבעל כזה הוא חברה יהא דינה של החברה, לצרכי חוק זה, כאילו נמצא מקום מושבה בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, אם קבעה החברה מקום עסקים באותן המושבות". כלומר, בצילום היו זכויות לחמישים שנים, ובעל הנגטיב של הצילום הוא הבעלים. היום, אין לנו נגטיב, והחוק נותן הגנה לשבעים שנים ממות היוצר, ולא לחמישים ממועד הצילום.

החלק הראשון המצחיק הוא הטענה של סלייטר לבעלות בתמונות. לתמונה יש חשיבות הסיטורית כמובן, אבל נכון לעכשיו נסתכל לרגע על הפרסומים הנוספים. ויקיפדיה וחברים נוספים פרסמו את התמונה וסלייטר איים לתבוע אותם. העמדה המשפטית של קרן ויקימדיה, העמותה מאחורי אתר ויקיפדיה, היתה שלתמונה אין זכויות יוצרים, כיוון שהיא צולמה על ידי קוף ולא על ידי אדם (בתקשורת דיווחו בשוגג שהעמדה היא שזכות היוצרים של הקוף). ולקופים אין זכויות יוצרים.

סלייטר רצה לתבוע את ויקימדיה, אבל בינתיים קם עניין מצחיק עוד יותר. הארגון בעל השם האירוני "פיתה", שכנראה לא חשב על המשמעות בעברית של לקרוא לארגון על שם חתיכת הלחם שתחזיק את בעלי החיים שהוא רוצה להגן עליהם, החליט לתבוע את סלייטר בשם הקוף שצילם את התמונה ולטעון שסלייטר הפר את זכויות היוצרים של הקוף. ואם זה נשמע לכם כמו פרק סאטירי של סאות'פארק, אז נכון, זה מצחיק כמו שזה נשמע.

פיתה תבעו את סלייטר והפסידו. בית המשפט המחוזי בצפון קליפורניה קבע (Naruto v. David John Slater et al, No. 3:2015cv04324 – Document 45 (N.D. Cal. 2016)) שקוף אינו יכול להחזיק זכויות יוצרים בצילום, ושעל כן סלייטר לא חייב בפיצויים על השימוש. שימו לב לקביעה העדינה שהסבירה כל כך הרבה למה המקצוע המשפטי הוא מקצוע של דקויות וסמנטיקה: סלייטר נתבע כאן, הוא לא תבע. בית המשפט קובע בפסק דין שבו סלייטר נתבע כי סלייטר לא הפר זכויות יוצרים של הקוף כיוון שלקוף אין זכויות יוצרים. הוא לא קובע שביצירה אין זכויות יוצרים והוא לא קובע שביצירה יש זכויות יוצרים, כי אף אחד לא ביקש את זה כאן. אם סלייטר היה טוען שאין ביצירה זכויות יוצרים, הוא לא היה יכול ללכת לתבוע אחרים.

מכאן הסיפור הפך לפרודיה של המשפט; פיתה ערערו בטענה כי לקוף יכולות לקום זכויות, וביקשו לקבוע זאת. והיום הצדדים "התפשרו" על חשבוננו. מה הפשרה קובעת? ובכן, הצדדים הוציאו הודעה משותפת כי הם מכירים בזכויותיהם הבסיסיות של שותפינו לכדור הארץ, וסלייטר התחייב לתרום נתח מהכנסותיו העתידיות. פיתה, בפועל נתנו הכרה לזכויות המדומינות של סלייטר על הצילום.

"We must recognise appropriate fundamental legal rights for them as our fellow global occupants and members of their own nations who want only to live their lives and be with their families"

ומדוע זה כל כך בעייתי? סלייטר אינו שונה מאדם המתיישב על חלקת קרקע, וגובה כסף על הכניסה אליה. כעת, במקום שהמדינה תפעל כנגד המעוול שנטל את נחלת הכלל מהציבור, היא מחליטה להתפשר עמו ולקבוע כי יוכל להמשיך לגבות את הכסף, ופשוט תהיה זכאית למע"מ. האם זה נשמע אבסורד? זה לא שונה ממה שקרה כאן. פיתה הכירו בזכות של סלייטר לקבל כסף עבור מה שאינו שלו, ובפועל מחקו את היכולת שלנו להנות מנחלת הכלל.

אבל קוף זה עוד כלום. מה קורה כשהמוסיקה או הספר נכתבים על ידי מחשב? כבר היום ידוע לנו על מאמרים שמיוצרים אוטומטית על ידי מחשבים למטרות SEO. אבל גם יש כבר תסריט שנכתב על ידי מחשב, יש היום כבר מערכת שמחוללת שירים על ידי מחשב. עכשיו, אותה מערכת טוענת ל"בעלות" בשירים שהיא כתבה ונותנת לך רשיון, אבל האם הרשיון הזה בכלל תקף? אם המוסיקה הוכנה על ידי רובוט או מחשב אז כנראה שלא. ככל הנראה הזכות במוסיקה היא של נחלת הכלל.

עכשיו, זה נהיה מעט מדאיג יותר כאשר אנחנו מדברים על יצירות שמחוללות על ידי מחשבים. זו הדוגמא של Qentis. מדובר על חברת הייטק שיוצרת מאמרים על ידי אלגוריתמים, ואחר כך שומרת אותם בצד. החברה הזו הולכת ומחכה שמישהו יכתוב בדיוק את אותו המאמר או משהו דומה לו מספיק כדי לאיים בתביעה ולייצר כסף. המאמרים האלו, כמובן, אינם משהו יצירתי או מקורי, אלא מחוללים על ידי מחשב. האם זה יגיע לבית משפט? אני מקווה שכן. מה יקרה בינתיים? בינתיים יאיימו. אם זה נשמע לכם מופרך, אז בתיאוריה זה מבוסס על משפט שאומר שאם תתן ל1,000 קופים מכונות כתיבה וזמן בלתי מוגבל אז בתיאוריה אחד מהם יכתוב את השייקספיר הבא. זה נשמע הגיוני הרבה יותר ממה שאתם חושבים. עכשיו, ב2011 ג'סי אנדרסון ממש הלך וניסה את זה. הוא כתב תוכנת מחשב שהיא קוף וניסה לגרום לה לצור את שייקספיר. הוא יצר מיליארדי קופים ומיליארדי מכונות כתיבה, ואחרי הרבה עבודה קשה הוא הצליח לשחזר (לחוד) את כל אחת מהיצירות של שייקספיר.

[הפוסט הזה הוא שכתוב של חלק ממערך שיעור בקורס שלי במכון הטכנולוגי חולון, "החוק, תקשוב וקניין רוחני"]