הרבה נכתב על מדיניות החסימות של פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וחברותיהן הרשתות החברתיות. בקצרה, השימוש ברשתות חברתיות הגביל את הביטוי בכך שהוא איפשר להן להיות מי שמחליטות עבור הציבור כיצד הוא יצרוך תכנים. פייסבוק, לדוגמא, שולטת ב"פיד" שלנו: הפיד הוא הדרך שבה הידיעות על מה שחיבבנו מסודר. היא מחליטה לאיזה פרטים שהחברים שלנו שיתפו נחשף, ובאיזה סדר. היא מחליטה האם נחשף למסרים המסחריים של חברה פלונית, או לא, וכמה אותה חברה צריכה לשלם על מנת להחשף. לכן, מאוד ברור לנו (מרגע שהמסר נקלט) שבפייסבוק אין באמת חופש ביטוי, אלא יש דיקטטורה שבה המשתמשים הם נתינים: הם כפופים לאילוצים של חופש ביטוי.
אבל מה שברור בפייסבוק, לא כל כך ברור בשירותי צריכת תוכן אחרים. ספוטיפיי, לדוגמא, הוא שירות הזרמת מוסיקה. הוא מאפשר לך ולי לגלות מוסיקה על ידי כך שאנו מזינים את העדפות המוסיקה שלנו, והוא בוחר מוסיקה שעשויה להתאים לנו. הבחירה היא הן על ידי דברים שאחרים אהבו, והן על ידי אוצרות, כלומר בחירה של אלגוריתמיקה מתוחכמת לגבי מה להתאים. לכן, לא צפוי שספוטיפיי תאפשר צנזורה על האלגוריתמים שלה רק בגלל זה.
קחו את הביקורת על גלגלצ. אותה ביקורת שקובעת כי רק השירים שנכנסים לפלייליסט האקסקלוסיבי מושמעים בתחנה, וכי בחירת אותם שירים מושפעת מהכשל הברור במבנה: כל החברים בפאנל הבחירה הם מרקע מסוים, עם העדפות מסוימות. מרגע ששיר נכנס לפלייליסט, הוא להיט מובטח. מרגע שהוא בחוץ, אז לא בטוח שהוא ישרוד.
כשמדובר באוצרות אנושית, בשר ודם, משיקולים מוסיקליים נטו, יש לכך הגיון. זמן המדיה מוגבל, יש רק מספר שירים מצומצם שניתן להשמיע, וצריך לסדר אותם בצורה שתשמר את המאזינים.
אבל מה קורה כשיש עשרות מיליוני שירים וצריך לבחור בהם? האם במקרה כזה הרגולטור (ספוטיפיי) יכול לבחור לצנזר אמן? האם הוא יכול לקבוע כי אם אהבתי מוסיקאי א' (נניח, לצורך העניין, אתניקס) אזי הוא לא ימליץ לי על מוסיקאי דומה (לצורך העניין, אייל גולן) רק בגלל שאותו אדם הורשע בעברו בעבירות מס, מה שנוגד את ערכי המוסר של ספוטיפיי?
בחירה כזו, בה "מאלפים" את האלגוריתם לבצע בחירות שאינן משיקולים ענייניים, אלא משיקולים חיצוניים, יכולה להיות בעייתית. זה בדיוק מה שקרה השבוע עם הזמר אר. קלי. ספוטיפיי חסמה את המוסיקאי לא בגלל השירים שלו (שלא כל כך אלימים) אלא בגלל התנהלות חוץ-אמנותית שלו. החסימה היא בגלל האשמות של קלי בתקיפה מינית, דבר שהופך את קלי אוטומטית לאדם לא אהוד (בפועל, החסימה רק תרמה לכך שקלי הרוויח יותר, שכן לא חסמו את כל המוסיקה, אלא רק את ההמלצה החצי-אוטומטית).
האם השיקול של ספוטיפי, לפיה היא לא רק כופה טעמים מוסיקליים אלא גם כופה התנהלות מוסרית מאמניה היא נכונה לפלטפורמה טכנולוגית? כאשר אנו חיים בעידן בו אייל גולן מוזמן לאירועים רשמיים של המדינה למרות היותו עבריין מס, הרי שיכול להיות שמי שצריכים להרים דגל מוסרי הן חברות הטכנולוגיה (וכדבריו של מארק צוקי זאקרברג, אני סומך על פייסבוק יותר מעל הממשלה). אבל בפועל, האם הם יכולים לצנזר?
בשנות השישים יעקב שניידר, שהיה מנכ"ל משרד החינוך, סרב להגעת החיפושיות לישראל; התפישה היתה כי החיפושיות מפחיתות את הדור וגורמות לפגם מוסרי. מנגד, חמישים שנים קדימה, אנחנו משמיעים שירים שנכתבו על ידי צ'ארלס מנסון, אנחנו מכירים בכך שפושעים כמו ג'ורדן בלפורט יכולים להמשיך להוציא ספרים ולהרצות בפני החברה, אנחנו מאפשרים לאו.ג'י סימפסון להוציא ספר שמסביר איך הוא היה רוצח את אשתו אם הוא היה רוצח אותה (כשהוא טוען שהוא לא רצח אותה).
אין שום סיבה שאנחנו כחברה נשכח את המוסיקה של אר.קלי רק בגלל תקיפה מינית נטענת. הבחירה של ספוטיפיי לאלף את הפיד, לשנות את מה שהציבור נחשף כדי שאלו לא יכירו אמן שיש לו מקום בהיסטוריה היא בחירה שנועדה לשנות היסטוריה על ידי שינוי פרספקטיבה. וזו בחירה שגויה. הדרך לשנות היסטוריה היא חינוך קדימה.
צנזורה (עד כמה שאפשר לקרוא להחלטה של חברה מסחרית צנזורה) היא למחוק את השירים שלו. ספוטיפיי מפסיקים לקדם אותו – זו צנזורה אפורה, אבל אם אתה תחפש אתה עדיין תגיע לשירים שלו.
לגבי חינוך קדימה: מאוד חינוכי להגיד שהם מפסיקים לקדם – כלומר מפסיקים לתת שווה כסף – לאדם שעשה מעשים רעים.
@עידוק,
אתה חושב שנטפליקס צריכה לא לקדם יותר סרטים של הארווי ויינשטיין? הוא המרוויח הגדול כאן הרי.
זו הבעיה: אלגוריתם צריך להיות כזה שמערב שיקולים של הצופה. אם הצופה רוצה שלא יציגו סרטים של קרניבורים שיסמן, וכך גם אם הוא לא רוצה סרטים שבוימו על ידי פדופיל או אנס.
הטענה הזו היא שלב חלקי של הטענה המוסרית לפיה אין טוב ורע אבסולוטיים.
זו הידרדרות הגיונית מטבע המעבר ממוסר דתי בעל ערכים "קבועים" חיצונית למוסר חילוני בעל ערכים ניתנים לדיון, אך ברור שזו טענה שגויה. אמנם קיים מנעד רחב בין השחור ללבן, אך ברור שישנו קונצנזוס על הרע המוחלט, ולאנוס קטינות זהו רע מוחלט.
לפיכך, עלינו לבער את הרע המוחלט מן החברה, ואמנות, המייצגת יותר מכל את ערכיו ומהותו של אדם, בכללה.
ישנו מושג של "תוכו אכל קליפתו זרק", באם ניכר שתוכו של אותו אדם הוא טוב, אבל כל עוד הנושא לא ברור, אפשר בהחלט להפסיק לקדם את האמנות שלו ולגרום לו להרוויח כסף ממכירת אמנותו (ערכיו ואמונותיו) לציבור. מי שרוצה להזיק לעצמו יוכל למצוא את המוזיקה שלו.
שים לב, הסוכנות שלו אפילו לא הכחישה או טענה לאי מוסריות. היא בסך הכל טענה להגנה מן הצדק – אתם מקדמים מוזיקה של עוד מושחתים. ובכן, זו הזדמנות טובה להפסיק לקדם את המוזיקה שלהם.
אפשר להסכים שבין איסור מוחלט על מכירת סיגריות להיתר מוחלט איסור פרסום הוא אמצע הגיוני.
@קלינגר, אלגוריתם תמיד מורכב משיקולים של התאגיד. כשגוגל מציגים לך תוצאה בעמוד הראשון, זו החלטה שלהם לקדם את האתר הזה. כשהם קוברים את התוצאה בעמוד 10, זו החלטה שלהם לבצע צנזורה אפורה. וכשהם מסירים אתר לגמרי מתוצאות חיפוש זו צנזורה (למשל: DMCA, צווי בית משפט). כשהם מאפשרים לך לבחור להפעיל או לכבות את safe search, זה גם סוג של צנזורה אפורה – זה מופעל כברירת מחדל ומסתיר לך תכנים מסויימים. ספוטיפיי בחרו לא להציג לך את התוצאה בעמוד הראשון, ולעשות את המקבילה של לקבור אותה בעמוד 10, אם כי על אמנים פופולריים זה עשוי להשפיע פחות, כי אנשים יחפשו אותם אקטיבית.
לגבי נטפליקס – הם עשויים להפסיק לקדם את סרטיו של וויינסטין או להסירם. אני מניח שהם לא יעשו את זה בנימוק שזו לא היצירה האמנותית שלו אלא של הבמאי/אין סיבה לפגוע ביוצרים האחרים המעורבים. או שבכלל לא נדע מה הם עשו, כי האלגוריתמים שלהם מותאמים אישית לכל משתמש.
בסוף כל הצנזורות האילו, דופקות את האתר המצנזר.
לדוגמה, אני הגעתי לכתבה מטלגרם, אחרי שפייסבוק שינו את הפיד ומציגיםף דברים שפחות מעניינים אותי, עברתי לטלגרם.
אז לא צריך להתרגש מזה יותר מידי, אם ספוטיפי מורידים אמן, אז אפשר לעבור ל-apple music, או דיזר.
ככה שכל ההשפעות הלא רלוונטיות האילו רק דופקות את החברה שמיישמת אותם, כל עוד יש מתחרים הכל בסדר.
כשם שלא צריכה להיות הגבלה שאסיר משוקם ישתלב בחברה באמצעות עבודה במשרד ממשלתי;
כשם שחברי כנסת שפשעו והורשעו בעבירות שאין בהן קלון, יכולים לשוב לשרת במשרה ציבורית;
כך גם לא צריכה להיות הגבלה שעבריין המס ששילם את חובו לחברה אייל גולן (קנס או עבודות שירות כמדומני), יוזמן לאירועים רשמיים של המדינה.
וטעויות מוסריות גם הן אינן סיבה להדרה מאירועים רשמיים (כי אז מרבית חברי הכנסת כנראה גם היו מודרים. אפילו תמר זנדברג טועה במוסריות).
האיזכור המפורט של גולן הוא בבחינת הטרלה בעיני. ואיני עובד מטעמו או משהו, סתם מעריך אותו יותר מהאנס המורשע ששילם את חובו לחברה, זהר ארגוב.
@אלון,
האיזכור של אייל גולן הוא ספציפית בגלל שכשהוא מופיע במקומות מסוימים יש קריאה להחרים אותו. אני אישית לא מעריץ שלו, ואני גם לא חושב שמה שהוא עשה ראוי (זה פוגע בכולנו). אני מביא אותו כדוגמא מפורשת לשאלה האם אלגוריתם כמו של ספוטיפיי צריך להפלות אותו, ולדעתי הוא לא.
אז למה הטרלה?
אבל הצגת אותו בתור עבריין מס, לא בתור מי שבעיות מוסר גורמות לציבורים למחות נגדו.
גם משה פרץ הוא עבריין מס.
ישי לוי ושמוליק קראוס הם מוסיקאים אלימים כלפי נשים שנעצרו ונאסרו. האחרון אף אושפז בבית חולים לחולי נפש, ובכל זאת גם זכה בפרס מפעל חיים של שר החינוך.