מה אפשר ללמוד מהמק-קוין, המטבע הלא-וירטואלי הראשון?

מדד הביג-מק הוא כבר מספר שנים אינדיקטור המאפשר להשוות את יוקר המחיה במדינות שונות. המדד משווה את מחירה של הקציצה של רשת מקדונלד'ס במספר מדינות שונות על מנת לשקלל את יוקר המחיה. לפי מדד זה, נכון להיום, כח הקניה של השקל לדוגמא נמדד בחסר של כ-15%. כלומר, המטבע הישראלי צריך להיות חזק יותר על מנת להשתוות למטבע האמריקאי.1

כיוון שמדד זה הפך לפופולרי במיוחד בקרב כלכלנים, זוהי לא הפתעה שגם רשת ההמבורגרים הפופולרית החליטה להשתמש בו. החל מהיום, ולתקופה מוגבלת, היא משיקה בקרב 14,000 סניפים, את מטבע ה"מקקוין" (MacCoin). בכל רכישה של בורגר ביג-מק (והכמות מוגבלת) יוקצו מטבעות אשר ניתן להשתמש בהם בכל סניף של הרשת במהלך שנת 2018, ולקבל המבורגר כנגד העברת המטבע.

בפועל מדובר על מכשיר פיננסי מסובך שמאפשר ניהול מסחר בינלאומי וגידור שערי מטבע: לצורך העניין, משקיע מתוחכם יכול לפנות לישראלי המחזיק מטבעות אלו בשווי של כ-17,000 ש"ח (כאלף המבורגרים) ולהגיע לשוויץ, ושם למכור מטבעות אלו מחוץ לסניפי מקדונלדס עבור 24,000 ש"ח. כלומר, רווח יפה של כ-7,000 ש"ח (או 41%) בתוך יום אחד.

אותו משקיע ספקולטיבי יכול גם להמתין, מתוך צפיה שמחיר הביג-מק יעלה במהלך השנה הקרובה ולכן לבצע הימור על השער, ולהרוויח אם מחיר הביג-מק עולה.

בפועל, המכשיר הפיננסי שהוא מטבע הביג-מק הוא מכשיר כמו כל מכשיר פיננסי אחר. לכן, עולה השאלה המאוד מעניינת (והפחות פרקטית) כיצד ימוסו הרווחים ממימוש המטבע.

לפי חוזר רשות המסים שפורסם לא מזמן בנוגע למטבעות וירטואליים, הרי שאמצעי תשלום כזה אינו "מטבע" ועל כן, הרווח הצומח ממנו הוא מס רווחי הון. כלומר, האדם שקיבל את ההטבה והרוויח ממנה (לצורך העניין על ידי ארביטרז') יהיה מחויב לשלם מס על הרווחים שהצמיח. האדם התמים, אשר רכש בישראל ארוחה משפחתית וקיבל ארבעה מטבעות, וטס לחופשה משפחתית בניו-יורק בחגים ומימש את ארבעת המטבעות שקיבל, תוך שהוא מרוויח שלושה שקלים שלמים על כל קציצה, מחויב תוך 30 ימים לפנות לרשות המסים, לדווח על העסקה כרווח הון, ולשלם את המס הראוי.

האם הדבר נשמע אבסורד? ובכן, זה לא שונה בהרבה מהוראות החוזר כאשר אדם רוכש פלאפל בביטקוין כיום. כמו המק-קוין, גם הביטקוין אינו מטבע מדינתי. בניגוד למק-קוין, לביטקוין אין "אבא" ואין "אמא" אלא יש קהילה שמוכנה לקבל את המטבע כאמצעי תשלום. כאשר אדם מעוניין לרכוש קציצת פלאפל עם המטבעות שבחזקתו, הוא מחויב לדווח לרשות המסים בתוך תקופה קצרה במיוחד, ולשלם מס על הרווחים (בין המחיר בו רכש את המטבע לבין המחיר שמימש).

כאשר מדובר על רווחים של מאות אלפי שקלים, הצורך לשלם מס ברור לגמרי. הצורך משקף מדיניות ראויה למיסוי של רווחים של ספקולנטים ומשקיעים בשוק ההון, שרכשו נכס מסוים מתוך צפיה להתעשרות. כאשר מדובר על רווח סמלי (לצורך העניין של כמה שקלים בודדים) ובסכומים נמוכים, הרי שעצם הדרישה יכולה לשקף מדיניות בעייתית: אם הרווח ממימוש הביטקוין לצורך רכישת הפלאפל הוא 8 שקלים, והעלות של דיווח לרשות המסים היא כמה מאות שקלים, הרי שהעסקה לא תתבצע; היא פשוט לא כלכלית. כלומר, אנשים שרוצים להשתמש בביטקוין או במקקוין כמטבע עובר לסוחר, כאמצעי תשלום, יבחרו שלא לעשות זאת.

מה שאנו יכולים ללמוד מהמקקוןי הוא בדיוק את זה: החוק משתרך מאחורי מודלים עסקיים יצירתיים; מס הכנסה לא יודע להתמודד עם שאלות כמו איך להטיל מיסוי על נקודות הנוסע המתמיד שעובד הרוויח כתוצאה מנסיעת עבודה עבור המעביד שלו, איך להתמודד עם מצב שבו לתוך מחיר רכישת שירות מענקית אינטרנט משתקלל גם המחיר של המידע האישי שאותה ענקית אוספת עלינו, ולא רק התשלום עבור האחסון, ואיך להתמודד עם קהילה ענקית של מפתחים שהחליטה לתת ערך לקובץ ששמור על המחשב שלהם.

המקקוין מציג בדיוק את הבעיה שיש מהטלת מס רווחי הון על השימוש בביטקוין כמטבע. כשם שברור שאותם אנשים שרכשו את המטבע לא היו ספקולנטים בשוק ההון, גם המשתמשים היומיים בביטקוין אינם כאלה. חלקם הם אנשים שהודרו מהמערכת הפיננסית הרגילה וצריכים דרך לשמור על כסף בצורה אמינה, חלקם אנשים שמאמינים בטכנולוגיה עד הסוף, קריפטו-אנרכיסטים, חלקם ספקולנטים וחלקם בסך הכל אנשים ששמעו על המטבע ורוצים להשתמש בו.

לכן, אני כולי תקווה כי רשות המסים תלמד מהמקרה של מקדונלד'ס ותבין שכשם שהיא לא אמורה למסות את הרווח של המשפחה שקנתה קציצה בניו-יורק, היא לא צריכה למסות את רוכש הפלאפל.

[פורסם בגרסא ערוכה בגלובס][גם באנגלית]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *