לקחים מפרשת ישראמיינרס נגד בנק איגוד.

חברת Israminers כורה מטבעות ביטקוין; הם קונים את כח החישוב שלהם מחברות כריה בענן, מייצרים מטבעות ואז מוכרים אותם לרווח (בתקווה). הם פתחו חשבון בנק בחודש דצמבר 2017 וביקשו להפקיד את הרווחים שהם מימשו מאקט המכירה באמצעות בורסת הקריפטו הישראלית Bit2C (ביטוסי). בנק איגוד סרב לקבל את הכספים, ולכן ישראמיינרס פנו לבית המשפט המחוזי. הפסיקה (תא 14643-04-18 ישראמיינרס נ' בנק איגוד) מלמדת אותנו על איך בנקים צריכים לטפל במטבעות קריפטוגרפיים ומה לעשות אם הבנק שלך מסרב לקבל את רווחי המטבעות שלך. אני אעבור על כמה לקחים, ואז אסביר.

pexels-photo-844127.jpeg

הלקח הראשון הוא שזה לוקח זמן. התביעה הוגשה באפריל 2018 על סירוב שקרה טיפה לפני ופסק הדין ניתן אתמול, באמצע מרץ 2019. זה מסלול מהיר במיוחד בישראל, ובמיוחד בבתי משפט מחוזיים. זה אומר שאם אתה רוצה את הרווחים שלך עכשיו, ללכת לבית משפט לא תהיה הדרך העדיפה. בתי המשפט הולכים להתנהל יותר לאט בקרוב, וזאת בעקבות הרפורמה בסדרי הדין שאומרת שלא רק שתצטרך לנהל הליכים רבים יותר לפני התביעה, אלא שגם אחר כך העניינים יתנהלו קצת בעצלתיים לטובת יעילות המערכת, ותב הגנה במקרה הטוב יוגש 60 ימים אחרי. זה גם אומר שהאלטרנטיבה, הפיקוח על הבנקים, הוא גם חלופה סבירה, אם לחכות לסירוב מהבנק, לפנות לפניות הציבור של הבנק, לחכות 45 ימים ואז לפנות לפיקוח על הבנקים נשמע אופציה סבירה. גם אז, מדובר על תהליך שיכול לקחת שנה.

הלקח השני הוא שהעובדות משפיעות. בית המשפט פסק שהמדיניות של הבנק לסרב עסקאות שמערבות מטבעות קריפטוגרפיים היא לא סבירה ולכן צריכה להתבטל. אולם, הוא לא קיבל מספיק עובדות/ראיות כדי לאפשר לו לדעת האם העסקה הספציפית צריכה להיות מאושרת. בית המשפט לא הבין כיצד בורסת ביטוסי עובדת. כשנתן את פסק הדין, בית המשפט קבע שאין מספיק ראיות להראות את מדיניות איסור הלבנת ההון של ביטוסי, ולכן הוא לא יודע אם הסירוב הוא סביר או לא. זה, כמובן, צריך לגרום לחיוך אצל חברי קהילת הקריפטו הישראלית. ביטוסי ידועה בתור מקום שמעורב ומסייע לרשויות האכיפה, וזאת כחלק מהמדינות המאוד מחמירה שלה במסגרת מלחמה בהלבנת הון.

הדבר השלישי הוא שאם עובדות משפיעות, אז לשקר לבנק הוא לא משהו שלקוחות צריכים לעשות. אחת הסיבות לדחיית חלק מהתביעה היתה שלדברי בית המשפט ישראמיינרס לא היו כנים צורה מלאה עם הבנק. בסעיף 76 השופטת לימור ביבי פוסקת שישראמיינרס סיפקו מידע מינימאלי על הפעילות, ולמרות שזה לא מאפשר לבנק לסרב לתת שירות, זה מצמצם את תום הלב שלהם (פרשנות שלי, לא של השופטת). כלומר, היו כנים עם הבנק שלכם, אין להם סיבה להמנע מעסקאות רק כיוון שהם קשורות למטבעות קריפטוגרפיים בימים אלה.

הדבר הרביעי הוא שבתי משפט הם דרך, אבל עד שנגיע להלכה מבית המשפט העליון בנקים ימשיכו לסרב לקבל כספי ביטקוין. ישראמיינרס היה מקרה קל: הם מייצרים מטבעות, הם לא בורסה או חלפן, ואפילו לא עסק שמקבל ביטקוין בתמורה. הביטקוינז שלהם "טהורים", כלומר הם עם חיים קצרים ועבר קצר, של שתיים-שלוש פעולות, ולכן לא קשורים לפעילויות לא חוקיות. מנגד, לעסקים רבים שמקבלים קריפטו תהיה בעיה עם taint. כלומר, המטבעות שהם יקבלו יהיו עם עבר של פעילויות, ולכן בנקים עוד עשויים לסרב לתת להם שירות. ההחלטה גם משפיעה רק על בנק איגוד, כלומר ששאר הבנקים יזמינו אתכם לתבוע אותם כדי להתיש.

אז מה אפשר ללמוד? אנחנו יכולים ללמוד שאנשים אמיצים מקריבים את העתיד שלהם כדי לקדם שינוי חברתי. מערכות משפטיות רבות לוקחות זמן ונדיבות. בלי ישראמיינרס לא היתה לנו פסיקה כלל; מצד שני, רוב התיקים יסגרו מחוץ לביתת המשפט; כלומר, ישראמיינרס היו יכולים להתפשר בעבר ולצאת עם הכסף שלהם, אבל אנחנו לא היינו נהנים מהפסיקה. זה אומר שאתה חייב להיות נדיב כדי לקדם את החוק.

ומכאן, מה השינויים שחייבים להכניס? יש עוד צורך לתקן את נושא המיסוי על מטבעות, שכרגע הוא בעייתי, ואז ביטקוין יוכל להפוך לאמצעי תשלום לגיטימי.

פורסם במקור באנגלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *