הפתרון של ממשלת ישראל שהוצג אתמול לעצמאים, מענק של עד 14,000 ש"ח למעט מאוד עצמאים שמשתכרים מתחת ל20,000 ש"ח (ברוטו) בחודש, הוא לעג לרש. הוא לעג לרש לא רק בגלל הדרך שבה הוא הוצע, אלא גם בגלל שהוא פשוט לא יפתור את הבעיה. אי אפשר לשפוך כסף על מישהו ולצפות שהוא בהכרח יוציא אותו לדרך הנכונה.

אני רוצה להציע פתרון אחר, אלגנטי יותר, שמבוסס פחות או יותר על העקרונות של "מטבע קהילתי". כלומר ערבות הדדית, יחסים הדדיים בין שכנים, וגם לתת קצת דחיפה לכלכלה המקומית.

נכון. חלק מהפתרון מחליף הצעות כמו ההצעה האמריקאית של פשוט לשפוך כסף על כולם, או הצעות אחרות של החלפה של תשלום עבור שכר. לפתרון הזה יש גם יתרון אחד משמעותי: הוא דואג שהכסף יתגלגל כל הזמן.

אז נתחיל בלהסביר מה זה כסף מקומי. בעיתות משבר, כמו מלחמות, בעבר, היו משברים בהם לא היה מספיק כסף. עד 1971 ארצות הברית הדפיסה רק את כמות הכסף שהיה מגובה בזהב שהיה במחסניה. זה אומר שבמקרה של משבר היא לא יכולה ללכת ולהדפיס כמה כסף שבא למי שעומד בראשה. אז מה קרה כאשר רצית לעודד את המשק?

ובכן, כאן נכנס הכסף המקומי לשימוש. הכסף המקומי מוסס גם על עקרון של ערבות הדדית, אבל גם על עקרונות שלא שונים בהרבה מהטכנולוגיה שעומדת מאחורי ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים אחרים: הקהילה שולטת בכסף ובערך שלו. (אגב, במלחמת העולם השניה ארצות הברית הנפיקה מטבע מקומי מיוחד לחיילים שלה).

ההצעה שלי מתחילה ככה: בשלב הראשון, כל אזרח יקבל תווי קניה בשווי של 10,000 ש"ח לרכישה בעסקים מקומיים. כל עיר (או שכונה אם מדובר על עיר גדולה) תפיק שטר (או אפליקציה, אבל את זה אפשר לשים בצד, אחרי שנסיים את האבסטרקציה שלנו כאן) לתושבים ותחלק לאורך ארבעה חודשים 2,500 ש"ח לאזרח.

הכסף הזה יכובד בכל בית עסק שנמצא בתוך הרשות, ואפשר יהיה לסחור בו. אם קיבלתי כסף אני יכול להשתמש בו מול ספקים שלי, עובדים, או לעשות איתו הכל, חוץ משני דברים: אני לא יכול להפקיד אותו בבנק (או מוסד פיננסי) ואני לא יכול לחסוך אותו.

בתום התקופה, כלומר בעוד שנה מהיום, כל מי שיש לו שטר מקומי יוכל לקבל בתמורה אליו 50% מהשווי שלו. הסכום הזה יעלה כל שנה, עד שבעוד עשר שנים הוא יוכל לקבל 150% מהכסף. כלומר, יש לכסף הזה ריבית, אבל רק אחרי עשר שנים הוא מקבל באמת שווי ריאלי (לא משמעותי, אגב). זה אומר שהשטר הזה שווה מול הציבור היום 1 שקל, אבל אם אני רוצה למשוך אותו עוד חמש שנים הוא שווה רק חצי שקל באותו הרגע.

מה זה אומר? שכל מי שיש לו את השטר הזה יסחור בו. לעודד את התזרים ואת המסחר, אבל לא רק. כלומר, מרגע שהכנסנו כסף למערכת שהוא פיקטיבי (כמו כל כסף אחר, אבל ליום אחר), אז עודדנו אנשים לסחור. עודדנו אותם להוציא עוד כסף, ולקדם פעילות. מה היתרון כאן? הכסף הזה זורם בתוך הקהילה, מעודד אותה לקדם, להעסיק, לפתח, אבל לא רק : הוא גם מבהיר שהממשלה מגבה את הכסף הזה, אבל בעוד הרבה זמן. בינתיים היא גובה מסים על הפעילות, מעודדת את הפעילות ודואגת שהמשבר הזה, שנובע מפאניקה של הציבור בין היתר, יגמר.

תחשבו על הכסף הזה כהלוואת פאניקה: הציבור מלווה לעצמו כסף.

ועכשיו לעניין הפשוט. הטכנולוגיה כבר קיימת. חברת Colu הישראלית עשתה מטבע קהילתי דומה ושיתפה פעולה עם עיריית תל-אביב. היא יכולה להטמיע את אותה טכנולוגיה לכל עיר. אבל לא חייבים את Colu (למרות שאני מחבב את הפתרון שלה). אפשר לייצר את הפתרון הזה על בסיס בלוקצ'יין או על בסיס מטבע קריפטוגרפי. ואז, אחרי שהמשבר יגמר, כל עיר תוכל לייצר אפליקציה שתעודד עסקים בעיר לקיים קשרים אחד עם השני.

אפשר להסתכל על המשבר הזה כלימון, ולסחוט ממנו לימונדה. רק תחשבו על זה ככה.