בחודשים האחרונים דוחפת שרת התחבורה מירי רגב הקמה של מאגר מידע נוסף: מאגר עסקאות רכב משומש השומר מידע על המחיר בו נמכר רכב, וזאת כדי להתחרות במחירון "לוי יצחק" שלכאורה הוא המחירון הרשמי ממנו נגזרות עסקאות רכב. אלא, שכדי להבין את הבעייתיות, נתחיל בהבדלים בין מחירון שמבוסס על סטטיסטיקה וסקרים לבין מחירון שמבוסס על העברת מידע חי.

לוי יצחק לא מפרט באתר האינטרנט שלו כיצד מחושב המחירון, אך לפחות לפי כתבה מ-2009 באתר Ynet, הוא הסביר כיצד הוא משקלל את המחיר: לדבריו, הוא מצד אחד מקבל מידע חי מסוחרי מכוניות (שמהווים נתח ניכר בשוק) ואחר כך מתקשר באמצעות סוקרים למפרסמי מודעות ומתמקח על מחיר הרכב, עובר על מודעות בעיתונים ועורך סקרי שוק. לצורך כך, כדאי גם לקרוא כתבה משנת 2011 בגלובס על הדרך בה יצחק עורך את המחירון, מול המחירון של יד2 שהושק באותה העת.

רק למען הסדר הטוב, הרי שלהבדיל ממאגר מידע על עסקאות נדל"ן, אשר נובע מהצורך של המדינה למסות את העסקאות, הרי שעסקאות רכב משומש הן לא עסקאות שדורשות תשלום מס, ולכן אין הגיון לדרישה כזו.

אנחנו לא יודעים האם יצחק שומר את המידע שהוא מקבל מהסוקרים בצורה גולמית (כלומר את שם האדם שפרסם מודעה, הרכב שלו והמחיר). אבל לצורך הדיון נניח שכן.

מנגד, המאגר של רגב אמור לפעול בצורה אחרת: כל עסקה תדווח, ללא יוצא מן הכלל, למאגר מרכזי שיכיל הן את פרטי המוכר והקונה, הן את פרטי הרכב והן את המחיר הסופי (נכון להיום התכנון הוא להפעיל מערך וולונטרי, כאשר בשלב העברת הבעלות בדואר ישאלו אותך אם אתה מוכן להזין את הפרטים). כלומר, מצד אחד יש יתרון סטטיסטי בשיקוף של המערכת, ומצד שני יש חסרון בכך שנוצר מאגר מידע מלא נוסף.

אנחנו כבר יודעים מה המשמעות של עוד מאגר מידע. כל יום אנחנו שומעים על עוד שימוש לא מורשה במאגרי מידע; אנחנו יודעים שמידע שנאגר ישמש אחר כך למטרות זרות, ושכאשר מבקשים מאנשים מידע, גם אם זה בצורה וולונטרית, על ידי בעלי סמכות, הם יתנו את המידע. למה? כי גם במאגר הביומטרי, שאין חובה לשמור בו את טביעת האצבע, עדיין אנשים מסכימים לתת את הטביעה, כי כשאתה עומד מול פקיד קשה לך לומר לא.

וככה גם עם המאגר של רגב: הבעיה הראשונה היא שאין צורך במאגר. בפועל, כיוון שחלק ניכר מהרכבים נרכשים באמצעות מימון, הרי שמחיר המחירון כבר מיותר. גופי המימון יודעים את מחיר המכירה האמיתי של הרכב, ואפילו ניתן לראות זאת לפי השעבודים על הרכבים שמופיעים ברשם המשכונות. אבל נניח זאת בצד; הבעיה השניה היא שהקמת מאגר כזה הופכת את כולנו לשקופים פיננסית. פתאום המצב הפיננסי שלנו (האם מכרנו רכב במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון עקב לחץ פיננסי) משפיע, ויותר מזה: אם כל מה שיש זה דגם הרכב ומחיר המכירה, הרי שכל המשתנים הרבים שמופיעים במחירון לוי יצחק (קילומטרז', מספר ידים, תאונות, ליסינג, וכדומה) לא ישפיעו על המחיר.

עכשיו, יכול להיות שרגב מגיעה עם מטרה טובה. אבל הביצוע של המטרה הזו יכול להיות בשלל דרכים אחרות שלא כוללות פגיעה בפרטיות. שואלים למה? אני אזכיר לכולם שמאגר הכלבים, אותה יוזמה של משרד החקלאות כדי לאפשר איתור כלבים על ידי הבעלים, היה דרך לא נעימה לאתר פרטים על אנשים.

אז כמו מאגר הכלבים, גם מאגר הרכבים (ואפילו הצלבה בין השניים) יכול לפגוע בציבור יותר ממה שהוא יכול להועיל. מה יקרה כשבר רפאלי תמכור את הרכב המשומש שלה? האם אנחנו נוכל לגלות יותר מידע על זהות הקונה? המאגר הזה יעלה לרשת, והוא יעלה לרשת מהר כמו כל מאגר אחר בישראל. ואם אתם לא חושבים ככה, יש כמה שוטרים שישמחו לספר לכם מידע על הגרושות שלהם.