יחסים:: לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

שתי הדיברות האחרונות נראות לנו טבעיות לחלוטין; שני איסורים שלכאורה אנו עודרים עליהם בכל רגע יום ברגעים קטנים. שתי דיברות כל כך לא קשורות, כל כך קטנות, כל כך בלתי נחוצות. כל החיים שלנו מבוססים על שקר אחד גדול, על חוסר הנכונות שלנו להשלים עם המציאות והרצון התמידי לעוד. אנו לא רוצים עוד כי לאחרים יש אולם, אלא כי לנו אין. תרבות הצריכה הפכה לעניין כל כך חשוב וכל כך מרכזי שכל הפרסום והשיווק כיום מבוסס על "לא תחמד בית רעך" .

אבל לא רק צריכה, צרכנות וצורך, אלא גם שקרים וחמדנות פיזית. הבגידה היא אקט כלכלי שאנו מבצעים בכל רגע נתון, אנו מוכנים לוותר על ערכים ולהסתיר עובדות כדי לצאת מורווחים, כדי לצרוך עוד. האם אנחנו באמת צריכים את אותם הדברים שאותם אנו רוצים? האם הכל פיקציה גדולה של עולם הוליוודי רומנטי?

שתי הדיברות, החמדנות והשקר, מבססות את כל העלילות הקיימות. אנו נאלצים להתסגל לבעייתיות של האנטי-גיבור הפוסטמודרני שגונב את אשת רעו שוב ושוב, כמו דוד בתנ"ך, כמו בכל סיפור קלאסי. הנסיכה כבר נשבתה, אנו צריכים להציל אותה. אבל להציל? האם באמת היא במצוקה? האם ההכרח כה גדול שצריך לגאול אותה מבחירתה? לעיתים, לא אבדן הבחירה, אלא עשיית הבחירה הלא נכונה בעיני המשדל היא הסיבה לגאולה.

לפעמים אנו נכנסים לעלילה נוספת בצד, בצורה לא אובייקטיבית, כשאנו רואים את הפרק בסדרה מהאמצע. אבל אנו לא רק צופים, אנו גם משתתפים. אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים לשנות את העלילה. אנחנו מחליטים שהדמויות בחרו בחלופה השגויה. אנו צריכים להציל אותם מבלי שנדע את מערך הכוחות. לכן, 'לא תחמוד' חל כאשר הקניין הוא לא רוחני, לא סופי, ונלקח מהרֵע; אך לא כאשר הקניין הוא אינסופי. במקרה כזה, אנו מנסים להשיג גם לנו את אותו הקניין. באותו הרגע אנחנו מחליטים, ואנחנו מנסים להוציא את ההחלטה אל הפועל.

בלי לשאול אותה, אנו – האנטיגיבורים הפוסטמודרניים, יודעים שיהיה לה יותר טוב איתנו; יודעים שדקה איתנו, גם אם זהו הרגע היחיד שנזכה לבלות איתה, יגרום לנו סובייקטיבית יותר הנאה מכל השנים שעוד מצפה לה איתו. לכן, אנחנו לא משקרים, אלא רק מסווים את עצמנו, אנחנו לא חומדים, אלא מצילים. בלי ההצלה לא נוכל לחיות עם עצמנו, הרי.

אנחנו מקלים לעצמנו בלבטי מצפוננו, אנו אומרים לעצמנו אמרות שווא: "הוא היה עושה אותו הדבר", או "הרי זה טבעי שנתחרה, והיא תחליט", בלי בכלל לשים את האצבע על קדושה כזו או אחרת. אנחנו בוחרים את הבחירות על סמך שיקולים קרים ורציונאליים. הרי לא יתכן, לדוגמא, שמערכת יחסים תהיה יותר מחוזה, וכמו שמותר לעבור חברת טלפון – לא בגלל אי שביעות מהחברה הראשונה, אלא בגלל שביעות יתר מחברה חדשה, כך עושים גם עם בני זוג. תחרות טבעית, תחרות מותרת. ולמה?

למה אנחנו מוכנים לעשות לאחרים את מה שלא היינו שיעוללו לנו?

את אותה שאלה טבעית אנו מעבירים מדי יום ביומו; אנו מתלבטים – שהרי אם נסתכל בעיניים שְוָקִיוּת, לנו יש מספר מוגבל של לקוחות פנויים – הם הביקוש, ואנחנו חלק מהיצע אחר – ובשוק משוכלל, מתישהו נתפוס לקוח שמתאים להיצע שלנו. מצד שני, מדובר במטריצה תלת מימדית. לאורך הזמן קטן ההיצע, ועמו גם הביקוש, ונותר שוק אפור, שוק מלוכלך, שוק לא ראוי. רק שוק שבו אנחנו לא מעוניינים לרכוש, לא משנה מה המחיר. האם זה מחיר שאנו מוכנים לשאת על עצמנו?

נכון, לעיתים יש חריגים לגרף ההיצע והביקוש, ולאט לאט אני נוטה להאמין שגם אני כזה. אבל אין בכך גדי לסתור את העובדה שגם אני חומד לעיתים, ואז יושב וחושב למה בעצם? למה בעצם הקדושה הזו מפריעה לי בצד, כשלא מפריעים לי כל כך הרבה דברים אחרים. למה אין לכולנו בעיה לנהוג ולדבר בסלולרי, לא לעצור לגמרי באדום, לגנוב כמה תפוחים נוספים בסופרמרקט, לעגל פינות, להשאיר טיפ כשאנחנו יודעים בוודאות שהמלצר לא מקבל את זה, לעקוף בתור כמה אנשים זקנים, לקחת מגבות בבתי מלון שאנו מתארחים בהם, להעלות למטוס טיפה יותר כבודה ממה שמותר ועוד עשרות דברים אחרים שאנחנו מרשים, אבל לא מרשים לעצמנו לעבור על האיסור הזה? למה בינו לבינה כל כך קדוש וכל כך אסור לנו? או שזה רק אני שהדברים האלו קדושים לו? אולי.

אולי כי אנחנו יודעים שמערכות יחסים הם עניין זמני והן יגמרו ללא קשר אם נתערב או לאו; אולי מסיבה זו אנו בוחרים או להתערב או לא להתערב ולחכות, בידיעה שגם אם נעשה וגם אם לא, מתישהו, מערכת היחסים תגמר ואנחנו נהיה שם בדיוק.

ואתן, שאתכן אנו חומדים, לא עושות כמטב יכולתכן להדגים כמה הקדושה הזו חשובה. אתן יוצרות בנו לעיתים תקוות שווא; אתן מדברות יפה, משחקות אותה, מתבדחות איתנו ומלהיבות אותנו. מבקשות עזרה בדברים, מחמיאות לנו בסוף היום, ורק אז, אחרי יום או יומיים פולטות משפט כמו "כן, לָחֲבֵר שלי יש את אותו הסוודר בדיוק", ואז אנחנו נאלמים. מה אנחנו אמורים לעשות באותו הרגע? האם המשפט הזה אומר מבחינתכן "התקרבת מספיק, כעת תפוס טיפה מרחק, אני רוצה לראות אם אתה מכבד את הבחירות שלי" או שמא הוא אומר משהו אחר?

לא, אני לא גורס שנשים וגברים לא יכולים לפתח יחסי ידידות, אלא להפך, היחסים הנ"ל הם לא רק פוריים ביותר, אלא גם אלו שנותנים לי את נקודת ההשקפה הנכונה. אני כן גורס אולם שנשים במערכות יחסים – ואולי גם גברים, למרות שאני לא מכיר כאלו, מתנהגות בצורה שגורמת לגברים טעויות מצערות.

כבר שנים שלא הייתי מזווג בט"ו באב, שנים שאני חי לבד. יש כאלה שאומרים שזה מבחירה אצלי; אני לא בטוח שאני מסכים איתם. יש חברים שגורסים שאני מבקש יותר מדי ויש נשים שהתאכזבו כשלא הסכמתי להיות איתן. לכולם אני מצר, אבל בכך אין כדי לרפא את הבעיה שלי; אני לא משחק את המשחק הנכון, אני משחק משחק בו אני יכול רק להפסיד, בו אני יכול רק לבחור בין חלופות רעות. אבל חלופות רעות הן לא מה שגורם לך לחיות. חלופות רעות הן רק דרך לשרוד.

אני לא יודע איך לסווג את הנואשות שלי, האם אני באמת נואש או שאני סתם נהנה לדבר על זה בצורה הזו. אני לא יודע אם אני צריך את זה באמת. בינתיים, אני סתם תוהה על העניין.

Technorati Tags: , , , , , ,

9 תגובות ל-“יחסים:: לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.

  1. יהונתן, עדיף מאוחר מאשר רע. ואל תשכח שבט"ז באב יש יום חדש.

  2. יהונתן, יש שאומרים שככל שאתה תחשוב על הנושא הזה יותר כך יפחתו סיכוייך למצוא אהבה, כי הבעיה באהבה היא ההתאהבות, שנעשית ללא מחשבה, ללא חישובים. כל אחת (כמעט) מהבחורות הייתה יכולה להיות זוגתך לו רק היית עוצם עיניים ומרשה לעצמך להנות, בלי לחשוב יותא מידי מה לעשות כדי לשמח אותה – כל בחורה שנמצאת בחברת אדם שהיא מחבבת שפשוט נהנה ממנה, נהנת בעצמה…sorry to preach

  3. אני קורא ומנסה להחליט אם וכמה אלכוהול היה בדמך בזמן הכתיבה…

    *חולק את נסיון חיי הדל עם אדם מבוגר ממני ב10 שנים*
    ופשוט תנסה לחיות את החיים ולקוות שהכל יסתדר, והכי חשוב- אל תהיה בררן! :)
    *סוף חלוקה*

  4. מרמ, לא היה אלכוהול, אולי זו הסיבה.
    מיה, אני מסכים איתך, זו הבעיה שלי ככל הנראה, לא?

  5. יהונתן,

    מה עגומים הם הצבעים בהם צבעת את חייך.

    האם יכול להיות שה"בעיה" היא שאתה מחפש שלמות? בעולם הזה אין שלמות, וכל אחד מאיתנו רחוק ממנה ככל שרק אפשר. למרות מה שאולי היינו רוצים לחשוב.

    ואין בת זוג מושלמת. מה שכן יש, זו מישהי שאכפת לה ממך, מספיק בשביל להשקיע בך את עצמה, עד כך שיום אחד אתה תביט בה, ותבין שאתה מאוהב. ואולי, רק אולי, תוכל גם אתה לתת לה את כולך.

    מיה, יש לי רק דבר אחד לומר לך, ממה שראיתי במשך השנים: "אהבה במבט ראשון – אכזבה במבט שני"

    דותן

  6. אני נהנית לקרוא את דותן.. לעולם יהיה המאזן שבחבורה והוא גם עושה את זה ציורי..

    יהונתן לפעמים אתה קולע..
    הצחיק אותי המשפט עם הסוודר כי זה מאוד נכון. מנקודת מבט נשית זה לא בא לפגוע בכוונה תחילה..
    זה בא לתקוע את הסכין בצורה הכי נחמדה שאפשר. זה נורא קשה :) כי בעצם היא אוהבת להיות\לדבר איתך אם הגעתם עד הלום. אם זה נגיד סתם מישהו שאין לך איתו כלום לא תהיה לך בעיה להכריז על קיומו של המותק.

    הרבה בילבול שנובע מהרבה אי הבנות..נשים זה עם טיפשי ורגשני גברים זה עם אטום.. בכל אופן אני חולקת על דותן לצערי וגם על מיה – כל הקריאות "תשתחרר" האלה (שיכול להיות שבמצב צבירה אחר הייתי מצטרפת אליהם) זה כמו להגיד לאתאיסט "יש אלוהים תאמין"..או למתאבד "תחיה".. זה לא עובד ככה.

    חוץ מזה שבלי להכיר אותך פיתחתי דעה (מעשה מאוד חכם) שזה לא שאתה לא משוחרר או זורם.. אתה בטח מוותר מראש. בשביל מה להפגע שוב היא לא מתאימה לי. זה סוג של בועת הגנה מלאה בצמר גפן מריר מתוק..ברגע שתהיה מוכן לנסות אתה תעשה את זה.

לא ניתן להגיב