« הזכות לחפש: עידן גוגל ותרבות המכונה | Main | צו איסור פרסום הוטל על האינטרנט »
September 19, 2006
נותנים שיניים למי שאין לו אגוזים
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש) (cc) Zac-Attack | "נותנים שיניים למי שאין לו אגוזים", כך תמיד סער היה אומר למראה בחורה יפה שמתחככת עם גבר תפוס; הוא לא היה מאמין במונוגמיה, אבל הוא גם לא היה בוגד. המחיר היה תמיד גבוה מדי, העלות של התפיסה, העלות של ההסברים, העלות של הכל בעצם. מצד שני, בגידה, היא היתה דורשת מחויבות כלשהי. מידה של נכונות להקריב משהו בין הצדדים על מנת להגיע לשלב הזה שבו השרשראות מוצאות מהתיק וניתן לקשור אחד את השני. ומה אם הצדדים אף פעם לא הצהירו על כבילתם? האם זה עדיין אומר שיש משמעות כלשהי למערכת היחסים ושהכבלים לא קיימים? ומה קורה כשאין שלשלאות? האם זה אומר שהכל חופשי? |
| אבל מערכות יחסים, מטבען, אינן מערכות משפטיות בהן הכלל עובד ללא כל בעיה. מעורבים בהן רגשות, תחושות שאתה לא תמיד תבין, משחקים קטנים בהם אין אפשרות להמלט מהבחירה הלא כל כך טבעית של ויתור על חלק מהחירויות. קוראים להן חירויות כי אתה באמת חופשי, אבל חופשי במובן המשפטי לחלוטין - בלי שום מנגנון שאוסר עלייך, אולם החברה תעניש אותך - הסנקציה המוסרית באה כאן. כמובן שלהתלות באילנות גבוהים לא עוזר, והיו כאלו שכבר עשו זאת לפני, אבל זו לא הבעיה. אצלי, דווקא בגלל מצבי המיוחד, אני לא יודע האם זו המציאות שמכה בי על חטא, או שמא זה הגורל שמחליט לתעתע בי. האם כך יכול לקרות, בניגוד לכל סטטיסטיקה אפשרית, שאני מחוזר על ידי יותר מאחת? והאם, פתאום, אני אצטרך ליישם את כל ההגיון האפשרי כדי להתעלם מהשניה? |  בעבור תאוות בשרים בלתי חוקית (cc) Mailingering |
אתה מוצא את עצמך במצב מוזר, בו אתה לא יכול להבין מה באמת מתרחש; האם אתה אומר באמת את המשפטים שיוצאים מפיך? והאם אתה לא נמנע מלשקר? כי שקר הוא דבר שהורגלת לא לעשות, הורגלת לקיים את חייך בציבור, ללא דבר להסתיר. גם הורגלת, מצד שני, שאף אחת לא חושקת בך בצורה הזו באותה המידה שאתה חושק בה, אז למה אתה מסתיר את זה?
 (cc) Mailingering | לאט לאט אתה מתחיל להתלבט, בכלל, האם כל העניין הזה, של חשיפה בציבור, של להציג את עצמך ולכתוב, ולקבל פרסום, ולהיות מוכר - אף אם רק בקהילתך - הוא מוצדק. אם היה לך בלוג אנונימי בישראבלוג, או אם היית פותח איזה בלוג באנגלית איפשהו, אף אחד לא היה מכיר אותך, לבטח שתי הנפשות הרלוונטיות לפוסט לא היו קוראות את מה שכתבת. אבל עכשיו? עכשיו אתה יודע שהן כן. אתה יודע שהן מבקרות, מגיבות, משנות את דעתן לעיתים, ואולי גם נמשכות אלייך כי אתה כל כך מוחצן. אתה מרגיש שויתרת על חלק ניכר מהחיים שלך - בעוד אתה נלחם על הזכות של אחרים לפרטיות, בעוד שאתה נלחם על מה שכל כך חשוב לך ברמה התיאורטית, בפרקטיקה אתה מוכן לוותר על הכל רק בשביל עוד פוסט מוצלח. לשמוע את אותם חמישה טוקבקים על כמה אתה מסכן כשאתה לא יכול להחליט, אתה מוותר על החיים רק בשביל לדווח עליהם, ולזה אתה קורא לחיות? |
ומה אתה עושה? איך אתה מחליט לאן ללכת? פתאום אתה מבין שעם חברייך הקרובים אתה לא יכול לחלוק את הבעיה; כי הם מכירים את הנפשות; עם השתיים, אליהן כל כך התקרבת, אתה לא יכול לדבר על זה; עם אקסיות? זה לבטח לא המקום לדון בנושאים האלו. אז מה? מה אתה עושה כדי לשמוע? האם אתה רק כותב עוד ועוד ועוד כדי להמנע מלהחליט?
נכתב על ידי jk ביום\שעה September 19, 2006 09:21 AM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
רשומים כאן אתרים אשר מפנים לכאן:
» כפרה של יום from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
יובל מבקש סליחה מכל מי שנפגע (שלא בצדק) ממה שכתב השנה. ואתה חושב לעצמך שאתה לא יודע למה, אבל אינך מרגיש את אותה האשמה, לא מרגיש צורך להתנצל בפ�... [Read More]
Tracked on September 28, 2006 06:03 PM
» התחזית של אתמול from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
עם סטטיסטיקות קשה (אבל אפשרי) להווכח. בדרך כלל סקרים מוטים על ידי שאלת הסקר, וגם עצם קיומו של הסקר משנה את המציאות. אבל עדיין, האמינות של סטטי... [Read More]
Tracked on November 11, 2006 02:17 PM
» פוסטשנה 2::הפעם זה אישי from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
את שנה שעברה סיימתי בפוסטשנה הראשון, שלוש מאות ארבעים וחמישה פוסטים אחר כך, כמעט אחד בכל יום בשנה, אני עומד כאן ותוהה מה עשיתי בשנה האזרחית �... [Read More]
Tracked on December 30, 2006 03:53 PM
Comments
|
שושי |
יהונתן, |
|
עלמה קריגר |
אתה נורא מסכן שאתה לא יכול להחליט. |
|
יהונתן |
כנראה שהבעיה שלי לא הובהרה מספיק: |
|
שושי |
כמשתמשת כבדה ברציונליזציות למדתי, שצריך להזהר לא להלכד במערבולת שלהן, שבה חשים מוגנים אך קשה להחלץ ממנה ולהתקדם. |
|
שושי |
אני לא בטוחה שהבנתי. בכל מקרה, סביר שהניתוחים הרציונליים שלך מוטים ובלתי ממצים, אז נסה לתת לאינטואיציה את חופש הביטוי והמימוש. |
|
יהונתן |
מתאים? אני לא יודע. אני פשוט הרגשתי שאני צריך לכתוב את זה, כי אין לי דרך אחרת לדעת אם מה שאני כותב הוא מה שאני רוצה להגיד או לאו. זה הכל. |
|
איה |
זה מה שמפליא אותי כל פעם מחדש בבלוגים. מה גורם לאנשים לחשוב שמה שהם כותבים זה כל כך מעניין?! בסדר לכתוב מתוך הצורך לכתוב אני מאוד בעד..יש גם אנשים שכותבים יפה ומשפיעים ונותנים מעצמם. אני מאוד נהנית. אבל לתהות תוך כדיי כתיבה אם באמת בא לך לכתוב ושכל העולם יראה. אתה לא רוצה שיראו אל תכתוב בלוג. העולם לא יתהפך. באמת שנהיה בסדר. הרי זו בחירה. אני עם שושי תעשה מה שמרגיש לך נכון. בנוגע לבחורות ולשאר ההגיגים.. זה כבר נהיה משעמם.. |
|
יהונתן |
איה, |
|
מישהי |
אכן, תהיות |
|
גדי |
אתה אומר להן לבוא אליך לדבר על זה כמו אנשים מבוגרים, ומכין מלא יין וג'ויינטים. אז תהיה מורמוני, מה הבעיה. |