מדי פעם אתה שואל את עצמך, איך זה יכול להיות שדברים כל כך מסובכים וכל כך רווחיים נסגרים מהר, ועסקאות של גרושים לפעמים נמתחות שנים. איך זה שלא משנה כמה אתה מתאמץ, הכל לא קשור בך. לפעמים אתה מבין שכל החיים האלו, הפוליטיקה, המסחר, הכל לא זז בכלל, הכל קבוע ביותר. לא רק שהוא קבוע מאוד, גם כל המשחקים הקטנים האלו לא מזיזים באמת. אין הבדל מהותי בין השטויות והקומבינות באגודת הסטודנטים לבין השטויות שקיימות בכנסת. המשחקים הקטנים האלו, הפיליבסטרים כשיודעים שרק דוחקים את הקץ ואותם שטויות שאתה רגיל להם – ניצול ציני של תקשורת.

(cc) wili_hybrid

ואז באה מערכת בתי המשפט. אותה מערכת שיכולה להיות המערכת הנקייה ביותר בישראל רק כי כל הלכלוך הקטן שיש שם לפעמים לא מתקרב לרמת השחיתות השלטונית (שופטים לא מקבלים בישראל שוחד, ככל שידוע לי). אותה מערכת לוקחת את ההחלטה שניתנה לפני כחצי שנה על ידי מיכל אגמון גונן (אותה שופטת שביטלה בהינף יד את תקנות סדר הדין האזרחי לדיון מקוצר כי הן אינן חוקתיות לדעתה) ומפרש אותה בכדי להבהיר מה המצב באמת – האינטרנט היא לא הפקר. האינטרנט היא מקום שבו אנשים זכאים לפרטיות.

את סגולותיו של השופט לבנוני הכרתי עוד בתקופתי כמתמחה בבית המשפט בחיפה. מדי פעם היו מועברים אלינו תיקים שהוא טיפל בהם, והייתי מקפיד לקרוא את פסקי הדין שלו, כיוון שהוא ניחן בהבנה מעמיקה של המשפט. אולם, להחלטה בנוגע לKSP שפורסמה בשבוע שעבר (ורק הלמו טרח להציף אותה היום במזל) יש משמעות רצינית. השופט לבנוני מסכם את פסק הדין ואומר:

מתן צו להורות על חשיפת זהותם של גולשים אנונימיים, יש בו בעייתיות, אבק של מלשינות והפרה של ציפיותיהם הסבירות של הגולשים לשמירה על האנונימיות שלהם וביצור חופש הביטוי שלהם. ההכרעה שלי מעמידה את המבקשת במצב חמור על פיו, ייתכן, שנמנעת ממנה האפשרות להגיש תובענה אזרחית ולהיפרע על נזקיה. (ההדגשות אינן במקור – י.ק.) (בשא 5478/06 KSP נ' ברק, טרם פורסם)

זהו בדיוק המשפט שאני הייתי צריך. אותו משפט שנאמר באוביטר דיקטום וככל הנראה לא ניתן לייחס לו כל משמעות רצינית, הביא עבורי את כל מה שדרשתי מהמחוקק ומהרשות השופטת. הבנה שבאינטרנט, גם אם מדובר בפורומים מסחריים, צריך להכיר בזכות של הגולשים לחירות הביטוי. אני ניסיתי להסביר את הטענה בכלים לוגיים בעבר. אבל אותן ארבע מילים חשובות : "ביצור חופש הביטוי שלהם" מסבירות כל כך הרבה מדוע הטענה היא שיש לאפשר לגולשים חופש ביטוי, הלא כן?

השופט לבנוני נוקט כאן את אותה טקטיקה מפורסמת מבין מדרשו של השופט ש' לוין, שקבע באינספור החלטות כי החוק לא מעבר להגיון. כאשר אמר, לדוגמא, בהחלטה בנוגע לסמכות מקומית כי "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין ענין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות" (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731) בהנף קולמוס מחק שנים של דיני סמכות.