| מצרים עצרה (עוד) בלוגר שמבקר את הממשל, סתימת פיות פוליטית ברורה. לנו כבלוגרים, ובמיוחד לאחר תקרית הלמו הגבולית, והסערה בבלוגוספרה אז, חשוב להחזיק את המשואה – לומר בגלוי כי דיכוי של כל התבטאות, אפילו אם היא גבולית ולעיתים לא נעימה, אינה דרך של ממשלתנו ולא צריכה להיות כל דרך של אף ממשלה.
לכן, אין הבדל אם משטרת מצרים מטילה הגבלות על בלוגרים ועוצרת אותם, ממשלת בחריין חוסמת בלוגרים אופוזיציונים, ומנהלת מגעים עם בלוגרים אחרים שנחסמו על החזרת אתרם (ללא ציון תנאים, אגב), או מדינת ישראל (באמצעות בתי המשפט שלה) מטילה הגבלה כלשהי על גישה לאינטרנט לאזרח. אולם, שאלה חשובה שיש לשאול היא האם רק מדינות "חשוכות" חוסמות גישה (וישראל היא חריגה, מתוך דאגה לבטחון לאומי, לא?). |
 (cc) Baily-Fox |
אבל האם ניתן להכניס זאת לפרופורציה אחרת? בארצות הברית עומדים על ספסל הנאשמים שני יזמי טלוויזיה, ששידרו את ערוץ הטלוויזיה אל-מנאר (ערוץ הטלוויזיה של החיזבאללה). האם יש הבדל בין סתימת פיות זו לסתימת הפיות של הבלוגרים? אני מעורר טענה שערורייתית למחצה זו לא כי אני תומך באל-מנאר, ולא כי אני צופה בה. אל-מנאר ככל הנראה אכן מסיתה לטרור (למרות הדעה הנוגדת המוצגת באל-ג'זירה), ואכן ממומנת טרור, אבל האם מותר לאסור על המשתתפים בחברה דמוקרטית צריכה של מידע? האם אל-מנאר הוא אכן הסימפטום או הבעיה?
אם נאסור על שידורי אל-מנאר בארצות הברית, לרבות הקרמינליזציה של שידורי הטלויזיה האלו דרך הרשת, האם מותר לנו גם לחסום אתרים אשר קוראים לאנטישמיות? האם ניתן לעצור את המידע האלים שמופיע ברשת בשם ההגנה על החברה? (ושוב, בלי לתמוך בטענה באמת, אלא רק באופן היפוטתי) האם אין הבדל בין חברה אמריקאית שמצנזרת את המידע האנטישמי והקורא לטרוריזם, ששניהם מהווים ערעור של יסודה של החברה האמריקאית, לבין החברה המצרית שעוצרת בלוגר שקורא לחילון ולדמוקרטיה, שמערערים את מבנה העל של השלטון המצרי?
| שתי המדינות מתגוננות. לכאורה, אנו מצדיקים את זו שהמטרות שהיא חוסמת נראות לנו לגיטימיות. אבל האם יש הבדל? האם באמת דמוקרטיה מבטיחה שינוי? הרי גם להסיר משטר אלים שכופה את עצמו בכח ניתן לעשות רק באמצעות הפיכה, למרות שאנחנו מנסים להתכחש לכך. תהליכים של דמוקרטיזציה הם בעייתיים ורחוקים עוד מקיום במדינות אלו; ולכן, עלינו לשאול האם רק ניתן לעשות זאת באמצעות חופש ביטוי מלא, והאם אנחנו מאמינים בחופש זה? |
הסיבה היחידה לשלול את התמיכה באתרים ובבלוגרים כאלו היא הקריאה שלהם לאלימות; קריאה לאלימות היא (מבחינתינו) שבירה של כללי המשחק הדמוקרטי, שבירה של כל המוסכמות לגבי כיצד לשכנע את דעת הקהל, יש לצור מימד של שיח לגיטימי, בו תהיה ההתנהגות מקובלת. קונצנזוס נוצר על ידי דיאלקטיקה, ודיאלקטיקה? היא נוצרת על ידי מעשים ומילים.
| מאי נפקא מינה צנזורה על אתרי שיתוף וידאו לצנזורה על קריאות לאלימות? האם שניהם מפקירים את החברה וצריך לאסור עליהם, או שמא צריך לאפשר למי שרוצה, בסוד ביתו, לצפות בשידורים האלו לעשות כן? האם קריאה נגד עם מסוים, גם אם נאמרת בצורה הומוריסטית מעט, יכולה להוות עילה להסרת בלוגר מהרשת או שמא שירו של בוראט, "בארצי יש בעיה", בה הפזמון החוזר הוא "זרוק את היהודי לבאר", ראוי גם להיות מוסר מהרשת, כיוון שהוא פוגע ברגשות הציבור? |
Technorati Tags: Freedom of Expression, Freedom, Rights, Democracy, Bloggers, Censorship, Egypt, Mahmood, Law
אתה לא יכול לשמור על משהו על ידי זה שאתה הורס אותו, זוהי סתירה לוגית ורק לדמוקרטיה שמורה הזכות להגנה עצמית, משום הגיון פשוט שגם אתה מבין. לכן, כל פעם שאתה בא בהצהרות שדמוקרטיה מתגוננת היא גם פגיעה עצמית, אתה הורס את הסיכוי היחיד לכך שבעתיד תוכל להמשיך להשמיע דעות כאלה, כי שום תומך טרור לא יתן לך.
אז האם דמוקרטיה יכולה להשאר דמוקרטיה אם היא מבטלת חופש ביטוי? או שמא מותר לבטל חופש ביטוי כדי להגן על דמוקרטיה, אבל לא כדי להגן על דיקטטורה?
כשאתה שואל אותי דברים כאלה אני תוהה אם זה אפשרי שבן אדם יהיה עד כדי כך אטום לגוונים האפורים של הגדרות. ממתי 'דמוקרטיה' זה שם של אל שצריך לקבל אותו ללא סייגים? "כזה ראה וקדש"? דמוקרטיה היא מה שהאנשים בוחרים שהיא תהיה, ושום דבר לא צריך להיות שחור או לבן. האם יש סתירה בין דמוקרטיה לסתימת פיות? כן. האם זה מוצדק, בהנחה שללא סתימת כמה פיות, הדמוקרטיה עלולה להתפורר? כן. מה שאתה אומר זה נחמד בתור תרגיל מחשבתי, אבל אין לזה אחיזה במציאות, וכבר יש חוק נגד הסתה למשל, שנתקבל באופן דמוקרטי. "האם אל יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים?" ובכן, אני חושבת שפרינס כבר ענה על זה בשירו "make the rules, then break them all cause you are the best" (שהופיע ב-Cream). ועכשיו ברצינות. אף אחד לא מדבר על ביטול חופש ביטוי כעקרון על, אבל אף אחד גם לא טוען שהעקרון הזה הוא עקרון העל היחיד.
פלי,
אם דמוקרטיה לא מסוגלת לקבל ביטויים גבוליים וביטויים שמנסים לשנות אותה, במה היא שונה מהאחרות?
אני חושב שהדמוקרטיה חזקה מספיק כדי לא להתפורר גם בלי סתימת פיות, ודווקא ההפך – להתחזק.
הסתה היא קריאה לאלימות, וצריך לגנות אותה; אבל אי אפשר להגיד שדמוקרטיה היא לא אלימה אם היא גם מפעילה כלים כאלו.
אגב, אני שמח שפרינס הפך למקור משפטי.
א.יש דמיון בין דמוקרטיה לדקטטורה בכך ששתיהן צורות משטר שמאמינות בשימור עצמי, ועד עכשיו אף אחד לא המציא שיטה טובה יותר לשמור על משהו מאשר ע"י הגנה עליו מפני גורם מאיים. נשמע הגיוני?
ב.גם רפוב' ויימאר היתה דמוקרטיה.
ג. הסתה היא צורת ביטוי ולשיטתך היא צריכה להיות מותרת. אך תסכים שהסתה לרצח צריכה להיות אסורה ו'הסתה' להעדיף את נייק על פני אדידס צריכה להיות מותרת? כנראה שיש גוונים אפורים אחרי הכל. דמוקרטיה היא אלימה אם היא אוסרת הסתה לרצח, אבל האלטרנטיבה הרבה יותר גרועה, ומה לעשות, אנחנו לא חיים באוטופיה עם מסלול ברור כמו דרך האבנים הצהובות.
ד. וזה נשמע כאילו ההערה שלך על פרינס היתה ניסיון לסתימת פיות.