במציאות, כמו גם בנגזרות הוירטואליות שלה, מי שמגדיר את הסוגיה ראשון זוכה לקבוע האם מדובר ב"בעיה" או ב"זכות"; כשההבדל בין השתים יכול להיות סמנטי בלבד. כך יוצא שמי שבעצם משתלט על השיח מצליח בהחדרת השדה הסמנטי שלו – משתמש בשפה על מנת להגדיר את המציאות ולא להשתמש במציאות על מנת להגדיר את השפה (זה לא באג, זה פיצ'ר במיטבו).

אדר שלו מציגה טור נפלא על מכבסת המילים של תעשיית הקניין הרוחני, יומיים לאחר שהציגה טור על ניהול זכויות קניין (DRM) ותנועת ההתנגדות לה. ההגדרה של מי מחזיק בזכות ראשון חשובה מאוד. הזכות לקניין היא זכות טבעית, היא נובעת מכך שכל אדם – באשר הוא אדם – חופשי להתבטא. אותו ביטוי, בין אם מדובר בקשקוש על נייר, צעקה, כתיבת נאום או בניית בית, הופכת את הביטוי לקניינו של האדם – זכות לוקיאנית שנובעת מכך שאין קניין מתכלה בעולם ויש די והותר חומר לאפשר קניין בלתי מתכלה לכולם (שתי הנחות יסוד שגויות של ג'ון לוק), אותה זכות מלווה בחובה של שאר העולם לא להתערב באותו הקניין.

לכן, כשמתנהל הדיון כיון על נז"ק השאלה היא למי יש את הזכות ביצירה. האם למשתמש או ליוצר. אודיה קגן מפרסמת היום בynet סקירה על האפשרות בישראל לשימוש ביתי; אולם ישנה מחלוקת ארוכה בנוגע לעתיד אותו השימוש.

בין היתר, בהצעת חוק זכויות יוצרים הישראלית עומד עדיין השימוש ההוגן, בצורה מצומצמת יחסית ותחת קריטריונים – אבל היתרון הגדול הוא ההכנסה של סעיף 24 שמאפשר גיבוי תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת שלה. לכן, לכאורה, כל רשיון תוכנה שעשוי להכיל מערכת DRM יכול שיעמוד בניגוד לסעיפים אלו. לדעתי, בשביל להוסיף שיניים לסעיף צריך לאפשר למחוקק להוסיף תנאי אחד נוסף – שהוא שלא ניתן להגביל את הזכות לעשות עותקים ביתיים (הן של תכנת מחשב והן של תקליטים, דיסקים או סרטים).

הוספת אותו איסור יכול שתועיל בלבד לאזרח; אולם, לצערנו כמעט ואין אנשים הפוקדים את ועדות הכלכלה שמקדמים את האינטרס של "האזרח הקטן", למעט אולי אחדים שכשמבקשים לבטל את האבסורד נאמר להם ש"יתכבד עו"ד ליכטנשטין להקליט את תקליטיו בבית בכוחות עצמו
וייוותר על זכויות היוצרים שלו." (אגב, ראוי בנושא הזה לקרוא כתבה נהדרת על עמרי לוי, שמקליט את תקליטיו בבית)

אז האם באמת האזרח הקטן צריך הגנה על זכויותיו להעתיק את מה שאחרים עשו מבלי לגרום להם נזק? אולי הוא פשוט צריך לעשות את מה שאדר שלו טוענת כל כך היום – להפסיק את מכבסת המילים ולהתחיל לראות שהאמנים שהוא כל כך מנסה להוריד הם אלו שתובעים אנשים מסכנים. את חרם הצרכנים האמיתי שלו הוא צריך להפנות כלפם.