הורי ואחי טסו לחו"ל ביום שבת והותירו אותי לשמור על ביתם ועל כלביהם, בין היתר. לשם כך עשו במלאכה וקנו אפילו אוכל צמחוני מיוחד לכלבים כדי שלא אצטרך לגעת בגווית בעלי חיים בכדי להאכיל את הכלבים, ועל כך כל הכבוד להם. היום בבוקר לקחתי את הכלבים לוטרינר לקבל את מנת החיסונים השנתית (?) שלהם. שלושה כלבים, כשאחד מהם דני ענק ואחת כלבת "שוקי" מזדקנת שהולכת לאט יחסית.
החיסונים עצמם עברו די בשקט, אבל דבר אחד הפליא אותי (מה, אחרת לא הייתי כותב פוסט, לא?). כשסיימנו עם הכל הוטרינר אמר שצריך להביא את קוקי (כלבת השוקי) עוד שבועיים לחיסון כלבת ולהתקנת שבב חדש. מסתבר שהחל משנת 2004 (החוק עצמו הוחק ב2002) ישנה חובה לסמן את כל הכלבים בעלי הרשיון (כלבים בלי רשיון מוצאים את עצמם במקום אחר) בשבב. כך קובע החוק:
4. (א) כלב יסומן על ידי רופא וטרינר עירוני או רופא וטרינר מוסמך (בחוק זה – המסמן) באמצעות סימון תת עורי בשבב אלקטרוני שאישר המנהל, או בסימון אחר שאישר.
(ב) לא יסומן כלב אלא לאחר שהמסמן בדק אותו וקיבל מבעליו את הנתונים המחויבים בדיווח למרכז הרישום הארצי לפי סעיף 8.
(ג) המסמן יאשר ברישיון את דבר סימון הכלב ויציין את פרטי הסימון.
אתם תסלחו לי שאני זועק "זאב" כרגיל, נכון?
לזיהוי האלקטרוני של הכלב ישנה חשיבות לא קטנה, שכן הוא מאפשר למצוא כלבים אבודים, לאתר כלבים גנובים ואפילו לוודא שהכלבים אינם עושים דרכם לקרבות. החובה של רישוי כלבים היא בעייתית שכן היא קובעת שכלב לא מורשה בעצם לא יוחזק על ידי אדם. אותו הסדר לקוני לא קובע מה יהיה בגורלם של כלבי רחוב (אלה מוסדרים במקום אחר, ולא ראוי שנדבר על כך.)
אולם, הזוועה מבחינתי היא שבמקום בו מסמנים כלבים לא רחוק היום שיסמנו בני אדם באמצעות תגיות RFID. האם אותו סימון יהיה כלפי בני אדם? יש יתרון לא קטן בסימון בני אדם על מנת לסייע לחברה, אבל אותי הסימון של הכלבה בשבב הפחיד לא פחות מאשר שהיה מפחיד אותי ליתן דגימת DNA, שיער או טביעת אצבע למשטרה ללא כל סיבה, שכן זו עשויה להיות בשימוש במקרים אחרים.
כבר עכשיו אנו רואים כיצד הטכנולוגיה עושה שימוש בידע מביאה לדרישות של פגיעה מוחלטת בפרטיות שלנו, מצלמות רשת מופיעות בכל מקום וניתן לצפות באנשים במעשיהם האינטימיים ביותר, סלולרים משומשים לאיכון המשתמשים, ואנחנו קוראים לכך חברה יותר טובה ויותר יעילה.
אז את הכלבים התחייבו לסמן, כי הסנקציה בגין אי סימון היא משמעותית; אבל מה יקרה כשבני האדם יהיו תחת חובת סימון? דרכונים כבר מסומנים בחלק מהמדינות ותעודות זיהוי ביומטריות כבר נשקלו (אך הוסרו) באנגליה. משטרת ישראל כבר מסמנת באמצעים ביומטרים עובדים זרים ולדעתה הדבר נחוץ "בשל מספרם הרב של העובדים הזרים במדינה ובהיעדר תיעוד אמין בקרב אוכלוסייה זו".
מה תהיה הסנקציה כלפי אדם שלא יהיה מוכן להרשם ביומטרית? האם ימחק קיומו מהעולם או שמא המדינה תתעשת?
האם אני כאזרח במדינה לא יורשה להתקיים ולפתוח דלתות ללא אותו הזיהוי? כשכתבתי בשבוע שעבר כי הטכנולוגיה תגביל את היכולת שלנו לעבור על החוק התכוונתי בעיקר למובן הקיברנטי של המילה. אולם, מיום ליום אני מאמין שלטכנולוגיה יש גם שימושים פיזיים שמסוגלים לגרום לנו לאיבוד כל זכויות האזרח.
הכלל הגדול בעולם הוא שלפרט מותר הכל (אלא אם נאסר עליו בחוק). אולם, בעולם של דלתות וירטואליות ומפתחות ביומטריים, ללא המפתח הביומטרי העולם יהיה עולם נָּכֵה, עולם בלי אפשרות לנוע בו. במקום שהעולם יהיה חופשי הוא יוגבל לאותם מקרים בהם הוא לא מוחרג מהאוכלוסיה. מעברי הגבול יהיו ביומטריים כך שחופש התנועה יפגם (גם אם לדידי גבול הוא משהו בעייתי), בכבישים לא יהיה ניתן לסוע ללא פיקוח של מצלמות שאוספות את לוחיות הרישוי של הנהגים, דלתות יפתחו רק כאשר מילת הקסם תאמר ובכלל, יהיה ניתן לדעת היכן היית בכל רגע נתון.
ומה רע בזה בכלל?
מה שמתחיל בכלבים, למדנו כבר, מסתיים בבני האדם. הם היו הראשונים לחלל, הראשונים לניסויים והראשונים להתפוצץ ממטעני חבלה.
Technorati Tags: dogs, biometric, chip, identification, immigration
אני תמיד זוכר לעצמי את הדוגמה של כביש 6.
יש שם מצלמות כל X קילומטרים, שמתעדות את המעבר שלך בכל קטע ורושמות את הזמן.
אפילו ילד בכיתה ו' יוכל להגיד לך באיזה מהירות נסעת באמצעות הנתונים הנ"ל.
ובכל זאת, אין בכך שימוש, מפני שזה נוגד את האינטרס המסחרי של "דרך ארץ", מפני שיש לציבור מודעות בנושא, וברור שאם לא נוכל להרביץ שם 160, אולי נעדיף לנסוע לחיפה דווקא דרך איילון.
כל עוד תהיה לציבור מודעות על זכויותיו, ועל הפרותיהן, אנחנו במצב טוב.
באותו עניין, עלתה היום כתבה בלמהנט על הנושא, ואני חושב שהיא לא אופטימית במיוחד.
אני חושב שאתה מקצין טיפה.
את השבב המזהה של הכלבים אפשר לקרוא ממרחק של מספר סנטימטרים ספורים וגם זה בקושי. יצא לי להיות אצל וטרינר בזמן שהוא ניסה לאתר שבב שהושתל (הם הולכים לטיול מתחת לעור) – זה לא סורק שאפשר לכוון ממרחק של מטרים ולקלוט את השבב, נהפוך הוא – על מנת לקרוא את השבב הזה יש לבוא במגע כמעט ישיר עם השבב.
כמה קרוב? מספיק קרוב כדי שאתה לא תוכל להתעלם מהעובדה שאני קורא את השבב שלך.
האמת – אני לא מבין את ההתלהמות כנגד זיהוי ביומטרי. כשגנבו את הויזה שלי בתחנה מרכזית בתל אביב שום דבר לא הפריע לגנבים לחגוג על חשבונה בהוצאות של 1500 שקלים בחנות אלקטרוניקה.
כשעשו לאחי את אותו תרגיל, הם גם השתמשו בתעודת הזהות שלו שהייתה בארנק על מנת לספק את הכתובת, תאריך הלידה ואפילו טלפון בבית (כנראה בעזרת 144). אם הויזה שלי הייתה דורשת אימות ביומטרי – כנגד אחי לא היה תלוי היום איום בתביעה על זה שהוא ביטל את הכרטיס הגנוב.
גם בשדה התעופה העדפתי למסור בדלפק את הטביעה הביומטרית שלי ולחסוך מעצמי את תור ביקורת הדרכונים. באשר לטענה שבעצם העברתי למשטרה את טביעות האצבעות שלי יש לי שני דברים להגיד:
א. אני לא עושה שום דבר רע
ב. כשהתגייסתי לצה"ל לקחו אותן בכל מקרה.
אני חושב שמקום שבו הדוגמא הזו באמת מטרידה היא בסרט "דוח מיוחד" בו משתמשים במידע שכזה על מנת לזהות את האדם ולהציג לו פירסומות מפולחות.
מצד שני, אם אתה חושב שזה לא קורה כבר היום – אתה טועה לחלוטין
א. שיתבעו את אחיך, לא נראה לי שיזכו אם זה לא הוא.
ב. זיהוי ביומטרי לא היה מבטל את הגניבות.
ג. לגבי השבב הזה – ברור שהוא לא אותו דבר כמו RFID, אבל הוא גם לא יהיה דבר פרטי במיוחד.
ד. גם אני נרשמתי בנתב"ג כדי לקצר תורים, אבל שם זה לא בדיוק מידע ביומטרי אלא צורת כף היד (זיהוי של פחות מ100%), עדיין יותר טוב מתמונה.
ה. האם היית מוכן להסתובב עם שבב עלייך? אני לא.
א. זו לא הייתה עיסקה במסמך חסר, לבעל המקום יש את כל הפרטים הדרושים מבחינת חוק כרטיסי האשראי – אחי זה שצריך להוכיח שהוא לא היה שם.
ב. אם בשביל לחייב את הוויזה שלי הייתי צריך לספק טביעת אצבע – הגניבה לא הייתה מתבצעת. נכון, בוודאי היו זייפנים שהיו מוצאים את הדרך להשתיל טביעת אצבע על כרטיסים מזוייפים, אבל הזמן שזה בוודאי היה לוקח היה ארוך מהזמן שלוקח לבטל כרטיס אשראי.
ג. רישום כזה צריך להמצא אצל משטרת ישראל, בבתי החולים ואצל מד"א – על מנת לזהות אלמונים, גופות שמעבר ליכולת זיהוי ויזואליות, חולים במצב חסר הכרתי וללא תעודה מזהה וכדומה. בסך הכל מה שצריך להכיל שבב שכזה – מספר תעודת הזהות שלך. משהו – שבכל מקרה צריך להיות עליך (מופיע הן בת.ז והן ברשיון נהיגה ולמיטב זכרוני אזרח מחוייב בנשיאה של ת.ז)
ד. נו, אבל בכל זאת היית מוכן ללכת על זה.
ה. לא, לא הייתה לי שום בעיה ללכת עם שבב כזה משתי סיבות:
1. זה לא יכול להזיק לי או לפרטיות שלי יותר מאשר היא נפגמת כיום מגורמים סביבתיים "לגיטימיים.
2. במקרה והיה קורה לי משהו שהיה מצריך טיפול חירום – זה היה מקל על הגורמים.
הדוגמא הכי טובה היא לאפשרות לרשום על שבב כזה רשימה של תרופות אליהן חולה רגיש על מנת להימנע ממצב שבו נגרם נזק ממתן תרופה לא מתאימה
מי שכופה את דתו על כלבים, לא רחוק מלתמוך בכפיה דתית על בני אדם.
אוכל צמחוני לכלבים?
שמאלני שמקדם כפיה כמו דתית רק כי הוא "לא מוכן לגעת בחיות מתות"?
כפיה דתית היא כפיה על אחר לנהוג לפי האמונות שלך, ללא התחשבות באמונות וברצונות שלו. אוכל צמחוני לחיות קרניבוריות זו כפיה מהסוג הגרוע ביותר.
יש לציין שזה בגלל חוק מוזר…
פרופ' זמיר מדבר עליו ובעיקר מבקר את הצורך בו במאמר שהוא כתב: יצחק זמיר "פיקוח ציבורי על פעילות פרטית" משפט ועסקים ב (תשס"ה) 67, 95-96.
הוא טוען שזו דוגמא לרגולציית יתר מיותרת. הוא מציין, בין השאר, שהחוק הזה עבר בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת ה- 16, כנראה בגלל החשיבות והדחיפות של החוק (הציניות במקור)
אותי מפחיד יותר שהמחוקק מתעסק בשטויות במקום בדברים החשובים באמת שדורשים הסדרה.
אלעד
זיו,
מגעיל אותי לגעת בגופות של בעלי חיים – זו גם אחת הסיבות שאיני מגדל בעלי חיים – כיוון שאיני מעוניין לגרום להם סבל. מצד שני, אם אני מטפל בבעל חיים בעבור אחר, אני מאמין שלתת לו אוכל צמחוני עם ערך תזונתי זהה ורכיבים שלא פוגעים לא יגרום נזק.
ניצן,
אני מסכים איתך שיש תועלת, אני פשוט לא בטוח ש(תמיד)היא גדולה מהנזק.
אני לא חושבת שאפשר להשוות בין סימון כלבים לבני אדם. אני גם לא חושבת שהחוק הוא במטרה להגביל החוק הוא באמת לטובת בעלי החיים.
הייתי עדה לכמה וכמה מיקרים של כלבים שהוחזרו ככה לבעלים המקורי שלהם, והמגמה היום בקרב שוחרי בעלי חיים היא כמה שיותר חקיקה, מפני שלהרבה אנשים שמחזיקים בעלי חיים פשוט לא איכפת מבריאותם, אם יאבדו או לא, והם לא מגלים אחריות. ברגע שהדברים קבועים בחוק זה כמעט תמיד ביוזמה שהיא לטובת בעלי החיים (למשל הצעת חוק חדשה של סירוס ועיקור, שתמנע הרדמה של 100,000 חיות בשנה).
אם המטרה הייתה "לעקוב" אחר כלבים אז היו מסמנים גם חתולים. אגב באמת עיריה אחת בדרום יצאה לא מזמן בדרישה המגוכחת שמאכילי חתולי רחוב יבואו לרשום אותם בצורה מסודרת (ע"פ איזו תקנת עזר מפוקפקת)ונענתה בהתעלמות מוחלטת (בנתיים- אם זה יהפך לדרישה רצינית אני מקווה שיקום מרד).
בשורה התחתונה זה חוק ששוחרי בעלי חיים מרוצים ממנו מאוד, שמתאים למצב בשטח היום, ולא מנותק מהמציאות של בעלי החיים בארץ.
שיש דברים מסוימים שטוב שהם קבועים בחוק, הרבה דברים שהם חוקיים היום מזיקים מאוד לבע"ח.
וגם מגוכח צ"ל מגוחך.
עד שנוכל להכשיר כלבים לענות לשוטר מהי כתובתם ומספר הטלפון שלהם, כפי שאנחנו עושים עם ילדינו הקטנים, אני חושב שסימון בשבב הוא הפתרון הכי פרקטי.
לא, כלבים אינם ראויים לאותן זכויות פרטיות וחירות כפי שיש לבני אדם, כיוון שהם אינו נושאים באותה אחריות כלפי החברה. זה קשור לקטע הזה שהם לא יודעים לדבר ולדבוק בערכים ה"מתורבתים" שלנו.
ייתכן שיסמנו גם אותנו בברקוד ותגי רדיו ביום מן הימים, אבל אני לא חושב שזה קשור לסימון חיות המחמד שלנו.
לא הייתי מוכנה ללכת עם שבב בגופי בדיוק כמו שלא הייתי מוכנה שיקעקעו אותי עם מספר. כל כך קל לשכוח.
בעניין החיות שלא ידעו לשאול זה צער בעלי חיים. למה שלא יחייבו כל בעל כלב לענוד לו קולר עם שבב (שלא פוצע אותו או מגביל אותו) ולאכוף את זה עם קנס שמן במיוחד, למה חייבים להכנס להם מתחת לעור?
תודה איה.
לא יכלתי לומר זאת יותר טוב.
יהונתן. נכנסתי לכאן בכלל בגלל ההתעניינות האישית שלי בנוגע לRFID וההשלכות המשפטיות של הטנולוגיה הזו.
ושמתי לב שאתה נוכחת בפאנל שהיה אצל ישראל חסון בנוגע לטוקבקיסטים וישבת לא רחוק ממני.
השגיאה המרכזית שלך כפי שאני רואה זאת היא בכך שאתה לא רואה, כמו שהמשפט המקובל בארץ ובעולם רואה בבעלי חיים קניין, שראוי, ואף מחוייב בסימון מטעמים שונים. אפילו בית המשפט בניו זילנד התמודד עם הטענה שלך וקבע ש"כלב הוא כלב הוא כלב" (ראה את הידיעה באתר שלי).
אני רושם את כל האמור לעיל בתור בעלים מאוהב של כלבה ש"שיבב" אותה בRFID כחלק מהתקנות הללו.
בכל מקרה, סתם לתשומת ליבך, ולישם של המגיבים האחרי- כתבתי מאמר הסבר for dummies. בנוגע לRFID והשימושים שלו ופוסט המשך שיתייחס יופיע בקרוב.
אפי,
קודם כל המשפט בארץ לא רואה בעל חיים כקניין. אין כל אפשרות להשחיתו, להעלימו ויש חובות. בעל החיים הוא היבריד משפטי כיום כיוון שיש לו זכויות (לדוגמא חוק צער בעלי חיים) וחובות כלפי החוק (לדוגמא איסור על פעילות) כשהאחריות המשפטית מחולקת בין בעל החיים לבעליו (לדוגמא) אבל גם אם כלב הוא כלב הוא כלב עדיין הוא סובל ועדיין יש מקום להקטין צערו. שולחן, בניגוד לכלב, לא סובל כשהוא נשבר שום נזק למעט נזק כספי.
איה הסיבה שקולר לא מספיק היא שכלבים נגנבים השכם וערב מבעליהם לצורך מכירה או קרבות כלבים ואז אפשר בלי בעיה להוריד את הקולר. את השבב קצת יותר מסובך להוריד (הוא מאוד קטן) וצריך כניראה רופא/וטרינר שישתף איתך פעולה כדי להוריד אותו (אם בכלל).
איה הסיבה שקולר לא מספיק היא שכלבים נגנבים השכם וערב מבעליהם לצורך מכירה או קרבות כלבים ואז אפשר בלי בעיה להוריד את הקולר. את השבב קצת יותר מסובך להוריד (הוא מאוד קטן) וצריך כניראה רופא/וטרינר שישתף איתך פעולה כדי להוריד אותו (אם בכלל).
ואכן, אם כלבים נגנבים לקרבות כל שבב לא יסייע שכן הם ימצאו את מותם הבטוח לצערי.
אלה היו 45 שניות מהחיים שלי שלעולם לא אקבל חזרה
יש ניצולים שמגיעים למיכלאות, הסימן הברור הוא חתכים וצלקות.
ובקשר לחוק הזה דווקא הרבה אנשים בכלל לא מתיחסים אליו אחרת לכל כלב אבוד היה שבב, והיו מוצאים את מי שגידל אותו בקלות. זה ממש לא המצב.
ויש גם המון אנשים שזורקים את הכלב… וזה כבר סיפור אחר.
פעם ניסיתי לשים לחתולה שלי קולר עם פרטים מזהים למקרה שהיא תברח.
היא לא ברחה – אבל היא פיתחה תגובה אלרגית חמורה לקולר שגרמה לה לגרד את צווארה עד זוב דם.
כמו שכבר נאמר פה – קולר זה לא פיתרון בפני עצמו. ראשית בגלל שאפשר להסיר אותו בקלות, אבל יש נקודות נוספות – למשל הוא מאפשר להתחמק מהחוק. בדיוק נקרע / הכלב נכנס למים והקולר ביבוש / שכחתי לשים לו וכדומה – הם רק חלק מאלפי התירוצים שהיו מושמעים על בסיס יומי.
קולר מאוד עוזר אם רשומים עליו פרטים ואתה מוצא את הכלב ברחוב ויודע איפה הוא גר. אבל לא בתור מקום איכסון לשבב.
איה – השבב לא פוצע או מגביל. הוא קטן מאוד (מוכנס בעזרת מזרק לצורך העניין) והוא ממוקם מתחת לעור. הסבל היחיד של הכלב לצורך העיניין – הדקירה של המחט כשהיא חודרת אל מתחת לעור – לא שונה מהדקירה שמתבצעת כשמבצעים למשל זריקת חיסון נגד כלבת לצורך העיניין.
יהונתן – באשר ל:"אני מסכים איתך שיש תועלת, אני פשוט לא בטוח ש(תמיד)היא גדולה מהנזק".
ניסיתי למצוא דוגמאות בהן הנזק גדול מהתועלת – אך ללא הצלחה מרובה – אשמח אם תוכל להעלות כאלה
ניצן,
נניח שהשבב היה משדר חזק מספיק.
1. פורץ פוטנציאלי היה יכול לאתר את הכלב בתוך הבית ולעקוף את "מערכת ההגנה" של הכלב כך.
2. ניתן היה לאכן כלבים ולשלוח לבעליםה פרסומות מפולחות לפי מיקום הכלב, עד רמת הטיול ברחוב הראשי בעיר.
3. קריאת המידע על השבב וארגון מאגר מידע שמאפשר לזהות "נחילים" של תנועה, מעין התנהגות ארגונית מאקרו.
אני מניח שיש עוד. אבל הרעיון של Location Based Services לכלבים לא ממש קוסם לי.
פלי אל תבכי, החיים שלך לא שווים הרבה בכל מקרה.
כנראה שהשבב לא פרקטי בדיוק כמו הקולר. אני מקבלת את זה שהקולר זה פתרון חסר. (אבל, יש קולרים שלא גורמים לאלרגיה, יש קולרים שמתפקדים גם כדוחי פרעושים ויש גם בעלים שדואגים לא להשאיר את החיות מחמד שלהם לבד).
יש ניצולים מקרבות הכלבים ויש ניצולים ממדורות ל"ג בעומר אבל לא בטוח שאיתרו אותם בזכות השבב (כי למדנו שגם את השבב עצמו קשה לאתר). אז מה הטעם?
אני לא מבינה גדולה ברפואה, אבל שבב (אפילו קטן) ש"מטייל" מתחת לעור לא יכול להפריע למערכות אחרות בגוף הכלב? נגיד שהשבב מגיע לצוואר למשל?
איה, חשבתי שאנחנו לא מגלים שהחיים שלי לא שווים הרבה ממילא
איה אני מדברת על תופעה בהיקף ענק בארץ של גניבת כלבים לקרבות. אז השבב אמור לעזור פה. זה שקשה לאתר את המקומות עצמם ו/או שהמשטרה אינה עושה דבר בנידון זה כבר משהו אחר.
השבב אינו מזיק לכלב בשום צורה שהיא והמטרה האחת והיחידה שלו היא לקשר בין הכלב לאדם שאוהב אותו במקרה ואבד. כבר ראיתי הרבה מיקרים כאלה. זה לא שווה את זה?? בעיני זה שווה, בייחוד כשברור שזו המטרה היחידה שלו ואני חושבת שזו מטרה טובה בפני עצמה. זה שאפשר להשליך את זה לדברים אחרים- בסדר, אבל זו השלכה בלבד, לא השימוש המקורי של השבב… האם מצאת מישהו שטוען שהשבב של הכלב שלו שימש למשהו אחר? המצב בארץ מבחינת חיות מחמד מאוד קשה והשבב רק משפר את מצבן. להגיד שהשבב לא פרקטי או כדאי לא מדוייק מנסיוני, וחבל לי שמישהו לא ישבב את הכלב שלו בגלל זה, כי רק הכלב ישלם על זה כשהוא ילך לאיבוד (דבר שקורה הרבה ולאו דווקא כתוצאה מרשלנות).
תודה.
כשיתחילו לשבב או לחשוב על לשבב בני אדם… אני אהיה הראשונה להתנגד, אבל אם חושבים על זה, אנחנו כבר משובבים- יש לנו ת"ז שאי אפשר לזוז בלעדיה… טביעות אצבעות, DNA פילוח לפרסומות… טלפון סלולארי שמראה איפה אנחנו בכל רגע…
אז גם אנחנו משובבים בעצם, כבר עכשיו.
יעלה אני מפנה אותך לביקורת של יהונתן בנוגע לטכניקה של השבב.
קשה לי להשתכנע שהשבב לא מזיק לכלב משום מה. מה קורה אם מופעל לחץ על השבב? הוא לא מתפרק? הוא לא גורם לפצע?
לדעתי במקום להוציא כסף על שבבים ועוד כל מיני וואו-טק, שכל אחד שאיכפת לו מהכלבים המנוצלים יתרום את הקצת הזה לטיפול בחיות רחוב.
שתהיה אגרת חיות כמו שיש אגרת שמירה או היטל ביוב למשל. זו בעיה ציבורית שצריך להיות לה פיתרון ציבורי נורמלי.
עד כמה שאני יודע, אומרים אני אורשה ולא אני יורשה.
ולגבי תוכן דבריך, חוששני שהם עתידים להתגשם. אנחנו עדים כבר זמן מה לריאקציה כנגד זכויות הפרט וחוששני שעם התקדמות הטכנולוגיה נגיע לדיכוי יעיל מאי-פעם.
איה שלום
לגבי השבב הוא נימצא בשימוש כבר כמה שנים ולא ידוע לי על מקרה שהוא הזיק לכלב כלשהו. זו שאלה לוטרינרים אבל כל וטרינר שאני מכירה ממליץ על השבב. וגם כל פעילי השטח למען בעלי חיים. הסנריו שהשבב יפצע את הכלב… נו, אני לא חברת ביטוח אבל לא שמעתי על מקרה כזה. אני מניחה שעיצבו אותו בצורה הגיונית למטרה זו. אני מזכירה שהשבב נועד לעזור למצוא את מי שמגדל את הכלב במקרה ואבד. ואני מזכירה שכלב שאבד ולא מוצאים את בעליו לרוב יורדם, או יחיה כל החיים בכלוב. מאוד מאוד קשה למצוא בית לכלבים בייחוד לכלבים בוגרים.
השבב לא יקר, ואין בין לשים את השבב לבין לתרום. מי שרוצה תורם בלי קשר, מאכיל חתולי רחוב או תורם לעמותה. זה שלא ישימו שבב לא יגרום לאנשים לתרום במקום.
ומסכימה איתך שכל הטיפול בחיות מחמד צריך להיות ברמה ציבורית ולא פרטנית. זו דוגמא לחוק שלשם שינוי באמת מועיל לחיות מחמד.
יהונתן, אתה כותב "ניצן,
נניח שהשבב היה משדר חזק מספיק"
ונניח שאנשי מאדים היו נוחתים על כדור הארץ?
השבב מאפשר לזהות את נתוני הכלב כאשר סורקים אותו ממרחק כמה סנטימטרים בעזרת סורק מיוחד לצורך זה. הוא לא מכשיר GPS, הוא לא מאפשר לעקוב אחר הכלב או בעליו, הוא בסך הכל מאפשר לעיריות להחזיר כלבים אבודים לבעליהם. התיאוריות הפרנואידיות שלך לא מבוססות על כלום.
אין שום הבדל עקרוני בין נשיאת שבב לנשיאת תעודת זהות, שהיא, אגב, חובה במדינת ישראל.
לאיה:
א. השבב לא גורם נזק לכלב וההזרקה שלו היא באמת לא סיפור, מה גם שזה חד-פעמי.
ב. "שישלמו אגרת חיות"? למה שאנשים שלא מחזיקים חיות מחמד ישלמו על חיות מחמד של אחרים? מה הוגן בזה?
ואם כוונתך הייתה שרק אנשים שמחזיקים חיות ישלמו, אז זה ממילא מה שקורה, כשכל בעל כלב משקיע מכספו בחיסונים ובשבב איתור לכלב שלו.
לן, כל מילה בסלה
לנה,
גם אם השבב לא משדר חזק מספיק בשביל המקלט שניצן מדבר עליו, אין כל מניעה שמקלט חזק יותר יקלוט אותו, לא? הוא לא צריך להיות מכשיר GPS (מכשיר GPS מראה למשתמש היכן המשתמש נמצא) אלא רק לאכן את השימוש.
לנה, חיות רחוב זו בעיה ציבורית לכן הצעתי פיתרון שמחייב את כלל הציבור. תפסיקו כבר לתקוע את הראש בחול.
אני מזמינה אותך ואת כולם לבקר ביפו ולבחון בעצמכם כמה שבב טיפשי היה עוזר לחיות המסכנות שתקועות שם.
בתור אחת שעברה דיקור,אינפוזיות וכו.. מספר פעמים אני זוכרת את התחושה המגעילה\מצמררת כשיש משהו תקוע מתחת לעור – גם באופן שטחי. אני עוד עשיתי את זה לעצמי..בניגוד לכלבים שלא מסוגלים להביע את הסכמתם. שוב קשה לי להשתכנע שזה לא מזיק. מילא אם זה היה תורם להם משהו מבחינה רפואית..
איה,
אולי השבב הוא פתרון קל – אולי צריך לחנך את החברה לאיכפתיות כלפי בעלי החיים ולאפשר פינות האכלה ציבוריות במקום לסמן אותם ולהרוג את אלו שלא מסומנים?
כמו האגודה שמאכילה חתולי רחוב בתל אביב וכולם שמים עליהם קצוץ?
אם כבר, אז שוקי הוא "כלב קוקי".