| אני מקווה שאני לא הולך להתחיל במסורת הספוילר השבועי לפרקי סאות'פארק, ובעיקר כיוון שהפרקים בעונה הנוכחית (להוציא הפרק השני בעונה) מצטיירים כטובים במיוחד לאחר פרק סיום מאכזב לעונה הקודמת, ולכן הוידיאו המצורף קשור (אך לא רלוונטי והורס) לפרק המשובח של אתמול. היצירה הקלאסית של ואגנר חודשה בשנות החמישים על ידי האחים וורנר ושוחררה לנחלת הכלל לשימוש חופשי לא מזמן. |
<לא ספוילר>הפרק עצמו הוא ספיישל לכבוד חג הפסחא שחל ביחד עם הפסח בימים אלו וצוחק על המסורת המטופשת של צביעת ביצים עבור ארנב הפסחא<\לא ספוילר>, עד כאן מה שאני יכול לספר בלי להרוס את הפרק. אולם, עצם היכולת שלי לספר על הפרק באותו בוקר בו משוחחים עליו חברי בארצות הברית היא באמצעות מהפכת הWeb 2.0 לא פחות מאשר היכולת שלכם לקרוא בבלוג שלי לא רק את הביקורת ולדעת שהפרק יצא – ואולי אפילו להוריד אותו.
בימים אלו מנסה מפלגת מרצ להעביר (בשנית) חוק נגד הורדות קבצים (אפילו כבר לא נגד שיתוף, אלא הורדה) שנוסח על ידי איגוד לשכות המסחר. כמו במערכון הקלאסי Kill The Wabbit, גם כאן יש חריג בעייתי. ארגוני ההגנה על זכויות היוצרים נלחמים בצורה אימתנית על ידי שימוש בכספם של אותם צרכני תרבות על מנת לצאת נגדם. שחר שמש שאל "מאיזו דלת עומדים לנסות להכניס לנו את ה-DMCA בפעם הבאה?" וכנראה קיבל את התשובה שלו.
אני לא יודע למה, אבל אני לא ממש נהנה לשמוע מוסיקה של אנשים שלא רוצים לחלוק אותה עמי. אני גם מאוד התרגשתי כשהבנתי שמאט פרקר וטרי סטון, יוצרי סאות'פארק (אחת הסדרות היחידות שאני טורח לראות) נתנו הרשאה דה-פקטו להוריד את קבציהם מהרשת בראיון היסטורי למגזין Reason, שנכתב בעקבות ועידה שפספתי אך ורק בשבוע בעת ביקורי האחרון באמסטרדם. סטון ופרקר אמרו למגזין:
Stone: It’s how a lot of people see the show. And it’s never hurt us. We’ve done nothing but been successful with the show. How could you ever get mad about somebody who wants to see your stuff?
Parker: We worked really hard making that show, and the reason you do it is because you want people to see it.
התקופה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על המוסיקה היתה דווקא הדלתא בלוז שהתפתח בשנות ה20 של המאה שעברה. שירים רבים מהדלתא בלוז הפכו להיות קלאסיקות מבלי שאנשים כלל ידעו כי מדובר ביצירות בלוז מקוריות. שירו של קאנזס ג'ו מקוי, "When The Levee Breaks" עובד על ידי לד-זפלין והפך מקלאסיקת בלוז לקלאסיקת רוק בתוך 50 שנים. אמנים רבים הושפעו מהסגנון האישי והחם של אותה המוסיקה שהיתה, יותר מהכל, המוסיקה של העם. שירים הוקלטו לתוך תקליטי 78 על מנת שיופצו ברבים ואמנים הרבו לבצע שירים על מנת להעביר את אותו מסר.
קאנזס ג'ו כתב באותו שיר, בתרגום חופשי:
"אם ימשיך לרדת גשם, הסכר עומד להשבר,
והמים יכנסו פנימה, אין עוד מקום להשאר.כל הלילה ישבתי על הסכר ואנחתי
חשבתי על התינוקת וביתי."
ואכן, הסכר ישבר אם נאלץ לשלם בעבור שימוש בטקסט מהתנ"ך, או אפילו בעבור שימוש במידע. האחים וורנר חייבים את הצלחת המערכות האלמותי Kill The Wabbit לריכארד ואגנר לא פחות מאשר שלד זפלין חייבים (חלק) מההצלחה לאותו קאנזס ג'ו, למרות שמעולם לא שמעתם עליו. אולם, בניגוד לקאנזס ג'ו ולואגנר, אני בספק אם ניתן לראות את הירידה במכירות הקולנוע כקשורות ישירות לשיתוף הקבצים. אולי הכל קשור למגמה כללית של התייחסות לצרכן כאל יצור משלם וחסר מקוריות. הרי לא יכול להיות שמישהו מצופי הסרטים יוכל להפיק מחווה כל כך רצינית שתהיה בעלת ערך כלשהו לחברה כמו שסרטים חשובים תרמו לתרבות שלנו השנה.
כל הקשקוש הזה הולך להתאגד לטקסט עם עוד כמה טקסטים לקראת הרצאה שאני מעביר במסגרת ערב עיון על מרכסיזם מודרני, אם לא נהנתם מהטקסט בבקשה תסבירו לי מה לדעתכם צריך לשנות.
תודה.
Powered by ScribeFire.
קל מאוד להגיד – "או, זה כל כך נחמד שאנשים מורידים את הסרטים/סדרות/מוזיקה שלנו" כאשר אתה לא מחזיק בזכויות היוצרים. אחרי שהחברה של סאותפארק קיבלו את הכסף שלהם מקומדי סנטרל, מה אכפת להם אם ק.ס. תפסיד כסף על העיסקה? אני מניח שאם היוצרים לא היו מעונינים בתשלום על היצירה שלהם הם מראש לא היו מנסים למכור אותה לרשתות שיווק התרבות הגדולות.
ממש לא.
אם תראה איך פרקר וסטון התייחסו לקניין הרוחני שלהם מלכתיחלה תבין שהם נבנו על ההורדות באינטרנט של הפרקים (החל מתחילת שנות ה2000) וגם שלהערכתי הם מבינים שההורדות הופכות את הסדרה ליותר פופולרית.
מה גם שכשמדובר בשניים האלו, אני לא חושב שהכסף זו הסיבה שהם עושים את הסדרה, רואים שזו סדרה שנעשית מאהבה.
ברור שהיא נעשתה מאהבה. עדיין אני חושב שהם יכלו לחשוב על הנושא לפני שמכרו את זכויות היוצרים, ואני מניח שכל עונה הם חותמים על חוזה חדש בו הם מוכרים מחדש את זכויות היוצרים שלהם, והם יודעים שהיום ניתן להפיץ את הסידרה מאתר שלהם והם יכולים לשלוט בעצמם בחוזי הפרסום.
זה מזכיר לי קצת את מאבק היוצרים הישראלים נגד הוט. אחרי שהם קיבלו כסף תמורת זכויות היוצרים, הם רצו את זכויות היוצרים בחזרה.
אני רוצה להאמין שהדברים האלו שנאמרים על ידי היוצרים באים מתוך חוסר הבנה של הצדדים המשפטיים והמסחרים של תעשיית התרבות (שהיום אף אחד לא מכריח אותם להשתתף בה) ולא מתוך סוג של צביעות.
הטקסט לא מספיק נהיר, בהיר וברור.
בדיוק לפני שלוש שעות סיימתי לשתות קפה עם נתי אדלר, במאי ואיש קולנוע מוערך (על ידי לפחות) שהיה מהמנהיגים של התרעומת נגד הוט והמאבק על זכויות היוצרים. אחרי שסיימתי את הדיון המקצועי בידיוק רציתי לדעת את דעתו, בתור אדם שמתפרנס מהתחום, על זה שיורידו את התכנים שלו, והוא הסביר לי שהגאווה של יוצר הוא שאנשים ירצו לראות את התכנים שלו, ושהמאבק הזה שמרק מדבר עליו, הוא מאבק של תאגידים חזיריים שאינו קשור כלל לזכויות יוצרים, זה שימוש שעשו חברות ההפקה, שעושקות את היוצרים מלכתחילה, ורוצות למצות כל שקל בהפצת החומר, רק בגלל שהן לא יודעות לאמץ מודלים רווחיים שיתאימו לתקופה המודרנית.
הדיון היה אגב שאלה שעלתה כיצד יש לתגמל כותבים בפרויקט השאפתני והמעניין שלו שנקרא יאללה ביי (www.yallabye.ws)
אני נוטה לפחד מהציניות הגדולה שבדבריו, אבל הוא הגיע משם, ואני נוטה להאמין לו.
ולכן לא נותר לי אלה להסכים עם הגישות שיונתן מעלה כאן, ומגלה יותר ויותר שאמנים, גם אלה שמתפרנסים מזה, רוצים שהחומר שלהם יעבור בצורה חופשית הלאה. והפתרון יהיה בסופו של יום של שינוי תוכנית ההכנסה מתכנים, והבנה שאכיפה ורגולציה קשוחה ככל שתהיה לא תצליח למגר את זרימת המידע, בהם סרטים ושירים.
יונתן- למרות שהבנתי את הרעיון, ואני מסכים עם הקונספט, אני חושב שאתה צריך להגיש את זה אחרת (ה"קיל דה ראביט" מצחיק וקולע לנקודה) אבל עדיין, צריך קצת לסגנן את זה ולפשט. (בכך אני מצטרף להערה של נמרוד)
אפי ונמרוד, תודה על ההערה, אני אתייעץ איתכם עוד בטרם יגיע זמן ההרצאה.
לגבי זכויות הבמאים: צריך להבין שמה שחשוב הוא לא התשלום לבמאים עצמם, אלא העובדה שהסרטים האלו נחקקים בזכרון של כל אחד מאיתנו והופכים לחלק מהתרבות מהר מאוד. השימוש באותם תכנים חייב להיות חופשי כדי לשמור את התרבות שלנו חופשיה. כיוון שאם השימוש לא יהיה חופשי לא נוכל להביא את התרבות לכולם.
אם היו לוקחים תשלום מבתי ספר על לימוד התנ"ך, או על ביאליק, לא היה ניתן לחנך את הנוער.
הבנתי נכון? אמרת שהפרק השני בעונה 11- "קרטמן מוצץ" לא היה טוב? הוא היה "רק" הפרק הטוב ביותר בכל העונות!!!!
התכוונתי לפרק השלישי, עם הכינים. סליחה.
והפרק עם קרטמן היה טוב, אבל לא 'הכי טוב'.
לגבי התמלוגים על לימוד התנ"ך… אני חושש שיש כמה מוסדות בעולם שמרווחים תמלוגים לא רעים על הספר הזה (תשאל את בנדיקטוס). אגב, שיטת ההכנסות שלהם מספר הספרים, היא בהחלט דוגמא למוד עסקי שצריך ללמד את חברות התקליטים :)