כנראה שאתר סקס ישראלי צריך לקדם את עצמו בדרכים טיפה שונות מהדרכים הרגילות של קניית באנרים, ולכן הלך פתח לו בלוג בבלוגלי, בו "מיטל" שהחבר שלה נמצא במסעדה כל היום, מתגוררת בשדרות ומרגישה לבד. הדרך היחידה להגיע אל מיטל המשועממת היא להתקשר למספר טלפון שבאמצעותו כיסה של "מיטל" תופח. מיטל מקשרת לא מעט לאתר סקס-ישראל, וגם מנסה לעשות קצת SEO במקום SEX.
"תופעת" הספאם הישראלי רק תופחת לאחרונה; האנשים הרעים של ישראל כבר גילו את הרשת ומנסים להשתמש בה בשביל מה שעד לא מזמן היה נחלתם של דוברי לועזית בלבד. לאחר פרישתו של אמיר גנס מעסקי הספאם (בין היתר בעקבות תחזיותי המלומדות) השוק נפרץ וכל מיני גורמים נבלתיים יותר ופחות הצטרפו לעגלה.
במשך כחודש סיננתי את תיבת הג'ימייל שלי עד לרגע זה. קיוותי לאסוף כמה שיותר דברי דואר זבל שיסקרנו את הקוראים; ולהסיק מהן מסקנות שיכולות להצביע על מגמות כלשהן. כל ספאם שהגיע בשפת הקודש נשמר (למעט כמה שנמחקו בטעות) ונותח לעומק. המטרה היתה לראות מה מנסים אותם זבלנים למכור לנו, ולמה דווקא בספאם? האם היכולת לזבל באמת נובעת ממוצרים שפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר או שמייעדים אותם לנישה מסוימת ומקווים לפגוע.
בכוונה לא החשבתי ספאם פוליטי, בעיקר כיוון שחלק ממנו מתקבל ממכרים שלי שהחליטו שכתובת הדואר האלקטרוני שלי היא הפקר וכל מפלגה\עמותה\אזרח יכול לשלוח לי הזמנה להפגנה או הודעה לעיתונות. גם התעלמתי מעשרות המיילים שקיבלתי מיחצנים שמבקשים שאפרסם דברים בבלוג שלי. אגב, שועשעתי מאוד מהצעתו של תומר ליכטש להשתמש בשמות כדי לכתוב סיפורים או טלנובלות.
רונית הזמינה אותי להשתתף בקומונת ההיכרויות של תפוז לגילאי שלושים ומשהו (חמש פעמים), למרות שלגיל שלושים אגיע בעוד כשנה ומחצה. ובמיוחד לצורך כך, קידמה אישית הציעו לי לבוא להרצאה בנושא "מה יכול להרוס את הזוגיות שלך?" (העדר זוגיות, אולי?), בכלל, הספאם ה"ניו-אייג'י" שולט בישראל בימים אלו, עם מבצעים לחג האהבה וגלריית האומנות טשה שמפרסמת את עצמה בספאם גם כן כמו גם "גאיה, המקום להוולד, שניהם אגב משתמשים במערכת רישום שמאפשרת לך לדעת מי הקליק על הלינק, בצורה הבאה: כתובת הלינק היא מחרוזת הכוללת כתובת IP של הספאמר ומייל שאליו נשלח הספאם..
אבל הסיבה האמיתית בגללה שווה לפרסם בספאם היא העובדה שאתה יכול לגייס מיליוני
פרייאריםלקוחות חדשים. עשרות ספאמרים הציעו לי לפרסם את העסק שלי באמצעות ספאם, או לפתוח חנות שתמכור מוצרים בעלות סמלית מאוד. קידום אתרים וכן הקמת חנויות מסחר הן מאוד פופולריות כיום בספאם. הספאמרים הבינו שרוב האנשים פשוט מעוניינים בפרסום בספאם, ולכן כמה שיותר יותר טוב. הפרסום בספאם, מבחינתם, עובד נהדר, והספאמרים רק מתעשרים. ללקוח מוכרים תדמית נקיה של "שיווק ישיר" ו"להגיע למיליוני לקוחות", כשברור שרוב האנשים שמגיע אליהם הספאם שמזמין אותם לפרסם בספאם כלל אינם בעלי עסק (או בעלי עסק שאסור לו לפרסם בספאם)
עוד סוג של ספאם נשלח על ידי מיילמדיה, אותה חברה שמשתמשת (כנראה) בכספי ציבור על מנת לפרסם הלוואות מדינה של הקרן לעסקים קטנים, והמרכז להשכלה פיננסית שמציע לי בסדנא ללמוד איך להרוויח כשהבורסה עולה וכשהבורסה יורדת. חבריו של המרכז להשכלה פיננסית, באוניברסית דרבי, הציעו לי בספאם הנחות בהרשמה לתואר ראשון או תואר שני. כמו גם אוניברסיטת קלארק
הספאמרים הישראלים עדיין לא חכמים כמו חבריהם מחו"ל. הם עוד לא משווקים תרופות לא חוקיות אבל כן משווקים סדנאות לשיפור עצמי של "דימור הוצאה לאור" משדל אנשים לעבור את אותם מבחני אישיות של הסיינטולוגים. ומכאן, למסקנות:
הספאם בארץ הוא שונה מכל ספאם אחר, גם בגלל האופי הישראלי – לפיו הטרדה היא לא עניין של מה בכך, וניתן לעבור לסדר היום, וגם כיוון שאלו שמנסים למנוע מהמטרידים להטריד בסך הכל יקבלו תשובה בסגנון: "אני רק מנסה להתפרנס כאן בכבוד! אל תפריע לי.". הישראלים התחכמו והתחילו להשתמש בספאם כמו שעושים בחו"ל, להתחיל לעשות כל מיני מונקי-ביזנס על חשבון הקוראים. הספאמרים ינסו למכור מוצרים "בהנחות מופלגות" ובלחץ של מכירה שתסתיים בעוד מספר שעות, הכל כדי להביא את הלקוח למצב בו הוא לא מחליט את ההחלטה הנבונה, והיא לא לרכוש ממי שבוחר להטריד אותו.
אז מה הבעיה שלי עם ספאם בעצם? ספאם מטיל עלויות כבדות עלינו. כמויות הספאם שאני מקבל (כ10,000 ביום) לא מונעות ממני את הסינון של ספאם בתיבת הספאם כדי למצוא מיילים לגיטימיים שמגיעים אליה במקום למקום אחר. העלות האמיתית של ספאם עבורי היא של הלקוחות שאני מפספס כשאני צריך להגן על עצמי משלל ההטרדות. אותה "מחיקה של אימייל" אינה בכלל אופציה עבורי. אם הייתי יושב כל היום ליד תיבת הספאם הייתי צריך לברור את המיילים הלגיטימיים שלי מתוך אותה ערמה, כשבערך אחד מכל חמישים הוא לגיטימי. בכל פעם שאני מרפרש את תיבת הספאם שלי מופיעות שם בין שלוש לחמש הודעות חדשות, וזאת בהפרש של מספר שניות. אני לא יכול להמנע מלחשוב מה היה קורה אם אותם ישראלים היו מוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח כשהם היו מזבלים אותי בפעם הבאה.
זה יכול היה להיות אחרת, יכלתי ללכת למשטרה אחרי כל ספאם שהייתי מקבל ולהתלונן. אבל אז הייתי צריך לבלות את ימי במלחמה עיקשת בספאם במקום בהשגת קליינטורה. ספאם היא תופעה שמזיקה לארכיטקטורה של הרשת ושהדרך היחידה למנוע אותה היא באמצעות אכיפה של המשטרה ושאר רשויות החוק. כל אחד מהספאמרים האלו חייב לציין מהיכן מאגר המידע שלו ולאפשר לציבור גישה, כל אחד ממאגרי המידע של הספאמרים חייב להיות רשום אצל רשם מאגרי המידע; אולם, אני בספק אם מישהו מהם אכן עשה זאת. שוטרים יקרים, אני בטוח שאתם מקבלים לא פחות ספאם ממני, פנו בבקשה לשולחים בטלפון (יש בכל הספאמים טלפון ליצירת קשר, הם רוצים את כספכם!!!) ותבקשו מהם לסור בבקשה לתחנת המשטרה הקרובה. למה שאני אעשה את העבודה שלכם? (ראו גם)
אתה מניח משום מה שיש שוטרים שקוראים את הבלוג שלך. ושיש להם זמן פנוי. ומוטיבציה. והבנה של מערכת הצינורות שמהווה את האינטרנט (שהוא, כידוע, לא משאית זבל).
למשטרה שלנו אין כוח אדם להתמודד עם פשיעה שגובה חיי אדם באופן ישיר יותר. אני לא מצפה (ומקווה שגם אתה לא באמת מצפה) שהם יתעדפו את המלחמה בדוא"ז.
אני חושב שהכיוון הנכון הוא זה שבו נוקטים האנשים שתובעים בתי עסק המתירים עישון בניגוד לחוק:
א. וודא שהחוק עומד לצידך. במקרה דנן, פעל לחקיקת חוקים לפרסום מחייב של מאגרי המידע, כפי שהצעת.
ב. תבע את אותם ספאמרים שלא מצייתים לחוק.
ג. קבל הרבה כסף מהספאמרים, ולא להפך.
ד. קנה ויאגרה, או קח משכנתא בריבית נמוכה.
איתן,
ההנחה שלי שיש שוטרים שקוראים את הבלוג הזה מאוד מבוססת.
א. החוק עומד לצדי, החוק כיום אוסר על דיוור ישיר ללא אזכור מספר מאגר המידע וללא אפשרות הסרה; מה לעשות? הספאמרים מצפצפים על החוק.
ב. התביעה שלי לא תניב לי הכנסות וככל הנראה לא תשיב לי את עלויות התביעה; ההליכה למשטרה להגשת תלונה בעבור כל ספאם תעלה יותר מהנזק שיגרם על ידי הספאמר. תחשוב על גניבת מצית בבר, אם כל פעם שהיו גונבים לך את המצית והיית יודע מי זה היית פונה למשטרה, מצבך היה רע.
אני מניח שדרישת החוק להציג את מספר מאגר המידע נועדה להגן על הציבור. כלומר, אי הצגת המאגר פוגעת בך, ובשל פגיעה זו אתה זכאי לפיצוי. תחשוב על ההד התקשורתי שייווצר מתביעה נגד חברה ששלחה דואר זבל שלא בדרישות החוק. התקשורת תחגוג על ידיעה כזו, ותוך זמן קצר עוד אנשים יצטרפו לחגיגת התביעות (אמריקה ממש!). תוך תקופה מסויימת, הכדאיות הכלכלית של שליחת דואר זבל תפחת, ואיתה כמות הזבל.
איתן,
אני לא יודע מהי רמת ההשכלה המשפטית שלך, אבל רק שתבין – גם אם הספאמר עובר על החוק, אני לא יכול לתבוע אותו על כסף בלי שיגרם לי נזק; אם נגרם לי נזק כלכלי מהספאם, יש לי תביעה על הנזק ועל הנזק בלבד (אני לא יכול לתבוע אותו על מיליונים).
לעומת זאת, אם הספאמר עבר על החוק, הענישה הפלילית היא חמורה הרבה יותר.
למשטרה שלנו יש בהחלט מעט מדי כוח אדם מיומן לטיפול ב"עבירות מחשב". זה מצב שחייב להשתנות לא בגלל הספאם אלא כי כל עבריין יודע שאין למשטרה משאבים להתמודד עם כמות גדולה של ראיות מוחבאות במחשב או ברשת. זה משהו שצריך להשתנות: המחשב והרשת נהיים הדרך העיקרית לאכסון מידע ולהעברת מידע, והמשטרה צריכה להערך לכך. העולם התחתון לא ימתין.
זה עדיין לא אומר שהמשטרה אינה מתעניינת בספאם. מי שמבין בזה במשטרה מבין בהחלט שמסביב לספאם יש עוד סוגי פשיעה, וגם מבין את הנזק של הספאם עצמו (גם שוטרים משתמשים בדואר אלקטרוני, וגם שוטרים עייפים אחרי משמרת קמים אלף פעמים לטלפון רק כדי לגלות שזה עוד טלמרקטינג מוקלט ולא שיחה חשובה). מצד שני החוק לא נותן למשטרה כלים שמאפשרים להעמיד ספאמר לדין ולהיות בטוח שהוא מורשע, והראיות שהמשטרה תדרש להציג מוחבאות במחשבים אישיים שאין לה גישה מעשית אליהם ללא פניה מצד בעל המחשב (כלומר: ספאם שנשלח על ידי השתלטות על מחשב אישי של אדם זר. ללא גישה ישירה למחשב הנגוע קשה להוכיח שנעשתה עבירה, והמחשב הנגוע בדרך כלל נמצא מחוץ להישג יד המשטרה. בנוסף גם לרוב הפעילים נגד ספאם אין סוסים טרויאניים במחשב, מה שמקשה מאוד להשיג ראיות…)
לגבי חוק הגנת הפרטיות, אחת הטענות היא שמשלוח דואר זבל לרשימת כתובות אימייל אינו כפוף לחוק זה, כי לא מדובר בפרטים מזהים של אדם או משהו כזה. משהו על כך שרק רשימת שמות וכתובות אינו מהווה מאגר מידע לצורך סעיף ה"דיוור הישיר" בחוק הגנת הפרטיות. זה כמובן לא קשור בכלל לעניין "הטרדה" במשמעותה בחוק התקשורת. נראה לי קצת משונה שמספר קטן של הטרדות על ידי אדם אחד לאדם ספציפי אחר מטופל בדרך כלל אבל הטרדה המונית על ידי גורמים שעושים זאת כדי להרויח כסף (ספאם + טלמרקטינג) מתקבל על ידי רבים כהטרדה לגיטימית.
בכל אופן, אני די משוכנע שהבעיה בהגדרת "דיוור ישיר" בחוק הגנת הפרטיות נובעת מכך שבזמן שחוקק החוק היה די ברור שדיוור המוני נעשה לאחר התאמת קהל היעד, ושלא נלקח בחשבון אז שבעתיד (ההווה שלנו) יהיה יותר זול לשלוח לכל העולם מאשר להשיג את המידע הדרוש למיקוד הדיוור בקהל יעד פוטנציאלי. לכן אני רואה צורך בשני תיקונים: אחד שיאסור דיוור לרשימה של כתובות שאינן משוייכות לאנשים (או גופים) ספציפיים. נראה לי סביר לדרוש ממי שמתפרנס מדיוור המוני על חשבון הנמען להיות אחראי לכך שהדיוור לא ישלח ביותר עותק אחד לכל נמען. והשני שיאסור על דיוור לא ממוקד – כלומר שדיוור המוני יהיה מותר רק אם הוא דיוור כפי שמוגדר בחוק הגנת הפרטיות (כלומר לרשימת אנשים שעונים על קריטריון רלבנטי). גם זאת נראית לי דרישה סבירה ממי שמתפרנס ממשלוח המוני על חשבון הנמען – למזער את הנזק הסביבתי. זה ניתן להשיג אולי על ידי הגדרת דיוור המוני שאינו עונה על הגדרת "דיוור ישיר בחוק הגנת הפרטיות כ"הטרדה במתקן תקשורת".
רק להבהרה: אני לא שוטר. אני גם לא עורך דין (IANAL BUR)
pepepere,
אתה טועה לגבי ההגדרות. מה שאתה אומר זה מה שהספאמרים אומרים, שלחלוטין אינו עומד בקנה אחד עם החוק. זהו הסעיף הרלוונטי:
"כל פניה בדיוור ישיר תכיל באופן ברור ובולט –
(1) ציון כי הפניה היא בדיוור ישיר, בצירוף ציון מספר הרישום של המאגר המשמש לשירותי דיוור ישיר בפנקס מאגרי מידע;
(2) הודעה על זכותו של מקבל הפניה להימחק מן המאגר כאמור בסעיף קטן (ב); בצירוף המען שאליו יש לפנות לצורך כך;
(3) זהותו ומענו של בעל מאגר המידע שבו מצוי המידע שעל פיו בוצעה הפניה, והמקורות שמהם קיבל בעל המאגר מידע זה."
כל פניה בדיוור ישיר, כלומר לא רק פניה עקב מאגר מידע. פניה היא גם פניה בדואר אלקטרוני. מאגר מידע לדיוור ישיר, אגב, לא חייב להכיל פרטים מזהים, אבל חייב ברישום (ס.8(ג)(5) לחוק).
החוק לא מכיר ב"הטרדה לגיטמית" וכל פניה שאדם לא ביקש יכולה להחשב כהטרדה. אבל השוטרים עצמם מעדיפים לא לטפל בפשיעה הזו (כלומר, אם היה ניתן להקים תיבת דואר שתקלוט את כל הספאם או שתוכל לעשות אליה פורוורד כדי להלחם בספאם, היתה אכיפה יותר יעילה, השוטרים לא רוצים את זה).
בכל יום כאשר אני מגיע לדירתי בת"א לאחר העבודה ממתינים לי בתיבת הדואר 5-10 פליירים שונים (מסעדות, שירותי הדברה, אינסטלציה, תיווך והשכרת דירות וכו'). בערך פעם בשבוע, בין כל אלו, נמצא מכתב הממוען אלי.
האם פליירים חוקיים בשונה מספאם בדוא"ל רק בגלל שכתובתי אינה מצויינת במפורש על פלייר אך כן מצויינת במפורש באימייל?
אם לרגע נניח לעניין הכמותי, מבחינה פונקציונלית אני לא רואה כל הבדל. בשני המקרים, גם אם על הזבל שקיבלת מופיע כתובתך וגם אם לא, עליך לסנן אותו.
ניר,
א. עשרות מכתבי הזבל האמיתיים בתיבה אינם עולים בכדי "הטרדה באמצעי תקשורת" לפי חוק התקשורת;
ב. לצורך שליחתם לא מנוהל מאגר מידע.
לכן, למרות ששניהם מציקים, אחד עדיין עומד בדרישות החוק.
חריג מעניין יהיה אם תשים במפורש על תיבת הדואר מדבקה שתהיה חוזה מחייב ותכתוב : כל הכנסת פלייר פרסומי לתיבה זו תחייב את המפרסם בסכום של 50,000 ש"ח (בדומה לתנאי השימוש בבלוג כאן) ואז תקח את הזבלנים לבית משפט.
כאשר כתבתי "הטרדה לגיטימית" לא התכוונתי שזה "בעיני החוק" אלא רק בעיני האזרח שהתרגל שמותר לרשמקול להתקשר אליו בטלפון להקים אותו מהכורסא ולהקריא לו רשימה של מבצעי השבוע (קבלתי כזה מהאטליז המקומי למשל). קרובים רחוקים שהגיעו מארה"ב לשבת שבעה בארץ לפני זמן מה הזדעזעו מכמות שיחות הטלמרקטינג. והעובדה שאלה אורחים ממולדת הטלמרקטינג שמתרשמים כך מעידה על משהו.
לגבי הגדרת "דיוור ישיר", זה עניין שאני באמת רוצה לברר וזאת הזדמנות טובה. סעיף 17ג לחוק הגנת הפרטיות מגדיר:
"דיוור ישיר" – פניה אישית לאדם, בהתבסס על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין, שנקבעה על פי אפיון אחד או יותר של בני אדם ששמותיהם כלולים במאגר מידע;
סעיף 8ג(5) אומר במפורש "המאגר משמש לשירותי דיוור ישיר כאמור בסעיף 17ג".
אז מה אומר הספאמר: "אני לא פונה אישית לאדם, ובודאי לא על פי אפיון זה או אחר, וגם שמותיהם של הנמענים אינם כלולים במאגר". כלומר טענת הספאמרים שהיא שמה שהם עושים אינו "דיוור ישיר" כמוגדר בסעיף 17ג בחוק, ולכן לא חלה עליהם חובת רישום מאגר לפי סעיף 8ג(5).
בנוסף סעיף 7 בחוק מגדיר:
"מידע" – נתונים על על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו;
והגדרת "מאגר מידע" – אוסף נתוני מידע …. למעט –
(1) …
(2) אוסף הכולל רק שם מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות …
אז הספאמר טוען: "רשימת הכתובות שברשותי אינה 'מאגר מידע' כמשמעו בחוק כי מה שכלול בה אינו 'מידע' כמוגדר בחוק ובנוסף אפילו אם הוא היה נחשב 'מידע' הוא אינו 'מאגר מידע' לפי חריג מספר (2)"
יש גם המונח "פגיעה בפרטיות" בחריג מסספר (2) אבל אני לא רואה איך ספאם מהווה "פגיעה בפרטיות" כמוגדר בסעיף 2 בחוק.
אני לא מעוניין ליצג את הספאמרים, אבל ברור לי שאם המדינה מעוניינת להעמיד לדין איזה ספאמר היא צריכה להיות מוכנה לשמוע את כל הטיעונים האלה מצד הסניגור, וכולם רשומים שחור על גבי לבן בחוק, כך שאם אין פסיקה מפורשת שמראה אחרת התביעה יכולה לצפות שהשופט יקבל טיעונים כאלה.
לעניין הפליירים: אני רואה שני הבדלים: את תיבת הדואר שמתי בכניסה לביית במטרה שישימו בה דברי דואר. המצב בארץ מאוד שונה מארה"ב למשל שם התיבות נעולות והדוור פותח אותן עם מפתח. דואר זבל לעומת זאת אני מקבל בעיקר בכתובות שיעדתי למטרות מסוימות. זה לא דומה לתיבת הדואר הביתית שלי. זה דומה לשורת התיבות במשרד הפנים שכל אחת מיועדת להגשת טופס מסוים אם בכל אחת מהן כל יום יש 100 פרסומות בנוסף לטפסים, וחלקן מוסוות בצורת טפסים של משרד הפנים. חוץ מזה כמות הפליירים ששמים לי בתיבה מוגבלת על ידי העלות שלהם. אין סיכוי שישקיעו כל יום כמה אלפי שקלים בליצר עבורי פליירים. כמות דואר הזבל לא מוגבלת כי אני משלם את כמעט כל העלות. השולח משלם מעט מאוד מהעלות (ובמקרים רבים גונב את המשאבים המשמשים למשלוח). כתובת אימייל שמגיעה לידי ספאמרים מקבלת עוד ועוד ועוד זבל עד שאי אפשר להשתמש בה עוד. אין סיכוי שזה יקרה לתיבת הדואר הביתית. את דואר הזבל מהסוג הזה אני מספיק לתייק בפח עוד לפני שהמעלית מגיעה…
אוקי,
יפה מאוד שהגעת למסקנה הזו; ועכשיו נתחיל.
אם מה שהספאמרים עושים אינו דיוור ישיר, הוא הטרדה. יותר מזה, אם מה שהספאמרים עושים אינו דיוור ישיר (כלומר פניה לאדם על סמך מאפיין כלשהו) אזי מדובר בלאו הכי בעבירה; אני מקווה שראית את סיפת הסעיף שאומרת :"וגם שמותיהם של הנמענים אינם כלולים במאגר"
הגדרת ה'מידע' כלל אינה רלוונטית כאשר מדובר בדיוור ישיר.
"(2) אוסף הכולל רק שם מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות" – מדבר לא על פניה לאדם לפי אותו שם ומען, אלא אך ורק על מאגר לקוחות שיש לאדם; כלומר, ספר הטלפונים שלך הוא כזה, ואין עליו חובת הרשמה.
כלומר, אם לא מדובר בדיוור ישיר לפי מאגר, מדובר בהטרדה באמצעי תקשורת, ועל כן, זו עבירה פלילית חמורה; אם מדובר במאגר שמשתמשים בו לדיוור ישיר, גם אם הוא לא מכיל מידע, הוא חייב להרשם.
לגבי טענתך על הפסיקה: לא תהיה פסיקה עד שהעניין לא יגיע לבית משפט. לכן העניין חייב להגיע לבתי משפט.
אני יכול להגיד לך שללקוחותי שמנהלים אתרי אינטרנט בהם משתמשים נרשמים (ואפילו לא שולחים לאותם משתמשים ספאם) אני ממליץ לרשום מאגר מידע כיוון שזה זול וזה מאפשר להם לעבוד בבטחה (למקרה ש…)
מה שהספאמרים עושים אינו דיוור ישיר. שנינו גם משוכנעים שזאת הטרדה. מה שלא ברור לי שמכך שזה לא דיוור ישיר נובע שזאת הטרדה. זה המרכיב שחסר לי. זאת ההגדרה הנכונה של ספאם (לפחות של חלק ניכר ממנו). לא אופט-אין או אופט-אאוט או האם בקשתי את זה או לא, אלא השיטה של מילוי כיתה של מכללה ב200 סטודנטים על ידי משלוח של עשרה מיליון הודעות בידיעה שכמעט כולן יגיעו למי שאין לו כל עניין וצורך בהן.
חוץ מהטרדה אני רואה גם עוד כמה עבירות שיש במשלוח ספאם: כאשר למשל אתה מקבל 10000 הודעות ספאם ביום שמתוכן אתה צריך לדלות כמה עשרות מיילים חשובים של עבודה, אולי נעברה כלפיך (כקורבן) עבירה של "שיבוש או הפרעה לחומר מחשב" (סעיף 2(2) לחוק המחשבים – נהייתי סטודנט למשפטים). בהיקף הזה זה בהחלט משבש את השימוש במחשב.
חלק מהספאמרים גם עוברים על סעיפים אחרים בחוק המחשבים כאשר הם מזייפים נתוני תקשורת וכאשר הם משתמשים בסוסים טרויאניים כדי לגנוב משאבים. אני תוהה אם שימוש באמצעים ל"עקיפת פילטרים" אינו מהווה "חדירה למחשב" כי מטרתו לאכסן במחשב הנמען מה שהנמען נקט באמצעים כדי למנוע את אכסונו. ספאמרים מפרסמים את יכולתם "לעקוף פילטרים" כחלק מהשרות שהם מוכרים. לעומת זאת הפצת נגיפי מחשב (סעיף 6) היא עבירה שלא ניתן להאשים בה את הספאמרים שפועלים באמצעות סוסים טרויאניים כי החוק מגדיר אותם כ"תוכנה שסוגלה לגרום נזק למחשב…" והם בפרוש נועדו רק להשתמש במחשב (זה הסעיף עליו הצביעו במשטרה כדוגמה לקושי שהחוק מעמיד בפניהם).
דווקא הספאם מגיע מאתרי שמפרסמים בדרך כלל ויאגרה או הצעות להרוויח כסף במהירות – ואילו אתרי הסקס לא משתמשים בספאם
אוהו כמות הספאם של אתרי סקס היא ענקית
כן כן, אין ספק שהישראלים מעולים בספאם. הרי זה ידוע שכמעט כל חברות הקזינויים יושבות בארץ ומזהמות את הרשת עם SPAM אינסופי.
מת על היהודים האלה. דרך אגב אתר הסקס הזה גם השיג אחלה לינק מ http://www.likudnik.co.il/Front/Users/card.asp?uId=387995
?כמה הולם