תולדות התבונה בעידן השגעון

ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת, קרא אתמול להחרפת המאבק בעברייני מין. הקריאה לא באה ללא כל סיבה, אלא בעקבות מעשה מיוחד במינו: פרנסיס אוורר, עבריין מין צרפתי שנדון לעשרים ושבע שנות מאסר בעקבות אונס ילדים, שוחרר מהכלא בחודש שעבר. אורר, לכאורה, קיבל מרופאו כדורי ויאגרה לטיפול בבעיית אין האונות שלו. בעקבות הטיפול שב ואנס ילד בן 5.

בעקבות המעשה, קרא סקרוזי לרפורמה מוחלטת: אם דרישתו תתקיים, כל עבריין מין מורשע לא ישוחרר מהכלא, אלא יעמוד בפני ועדה. אותה ועדה תחליט האם העבריין כשיר לצאת אל הציבור. באם הועדה תחליט שאין ביכולתו של העבריין לצאת אל הציבור, אלה יועברו ל"בתי חולים מיוחדים" לטיפול בהם, עד שאלו יעברו סירוס כימי או ישוקמו.

על זכות המדינה לסרס עברייני מין כבר עמדתי בעבר כשהתייחסתי לסירוסו של בני סלע, ואין אני רואה צורך להרחיב מעבר לציטוט הבא:

האם סירוס הוא עונש שמותר לנו להעניש אדם כשברור לנו שלא מדובר אלא בענישה שהיא מעשה נקם טהור. הסירוס לא היה משנה דבר מיצרו האלים של סלע מצד אחד, ומאידך לא היה מספק לנו את הבטחון מפני סוטים רנדומאליים ברחוב, אלו ימשיכו להסתובב והם מסוכנים לא פחות מבני סלע שמסתובב ברחוב ואורב, אולי, למספר אנשים הלילה. הסירוס של סלע, אם היה מתקיים, הוא כמו הורה שמכה את הילד – הוא יפעל (אולי) נגד סלע, ויסביר לו כמה רע היו מעשיו. הוא לא ימנע מסלע לעבור את העבירה אלא אם ישלול ממנו את כבודו הבסיסי כאדם – סלע חדל להתקיים כסלע ועובר תהליך של חברות מחדש על מנת להיות האדם המוכה, הקרבן ולא התוקף.

אולם, עניין זה אינו העיקר, אלא הטפל. עברייני מין ישובו ויפעלו ועצם סירוסם לא יגרום לכך שלא יבצעו פעולות מיניות. כבר היום נתפס עבריין מין מורשע כשהוא מצלם ילדים עירומים בחוף הים (תודה לדודי נסים על הלינק). הסירוס עצמו הוא עוד עונש שהמדינה לא ראוי שתטיל.

לעומת זאת, דרישתו של סרקוזי להקמת בתי 'חולים' מיוחדים לעניין זה מחזירה אותנו לימים עברו. בשנת 1656 הוקם בפריז הHopital General על ידי לואי ה13. בתי החולים נועדו לשכן ולהאכיל את אלו שהציגו עצמם כנשלחים על ידי סמכות שיפוטית או מלכותית (מישל פוקו, תולדות השגעון בעידן התבונה, פרק 1, עמ' 36). מהרגע הראשון היה ברור כי בית החולים אינו מוסד רפואי אלא שיפוטי-למחצה. פוקו העריך שבתקופה זו, בערך אחד מכל מאה בעיר פריז התגורר בבתי חולים מסוג זה (עמ' 61).

בעקבות הקמת הHopital General צצו בתי המשוגעים, או "בתי החולים לחולי נפש". אנשים הועברו לבתי חולים אלו בעקבות היותם לא-מוסריים, לא רק בעקבות המעבר על החוק. אבל מאסר לחולים בנפש לא היה אך ורק לעניים, דונטיין אלפונס פרנסואה דה סאד, לדוגמה, נכלא בשנת 1801 בבית לחולים בנפש בו מת, רק בעקבות כתיבת ז'וסטין (המרקיז סאד ישב בכלא בעבר, בשנת 1777, על שורה של עבירות מין).

בפועל, בתי חולים שנועדו 'לחנך' בני אדם כיצד לפעול אינם בדיוק בתי החולים שראויים לקום בחברה דמוקרטית. חברה דמוקרטית קובעת כלל; אם אותו כלל מופר, המפר נושא בעונש הקבוע בחוק. עונש זה לא יכול לכלול את שינוי אופי האדם ויהי מה.

דווקא סרט המופת של סטנלי קובריק, "התפוז המכני", יכול לשפוך לא מעט אור על נושא זה. בסרט נשלח אלכס, 'גיבורנו', לבית חולים לחולי נפש לשיקום לאחר שאנס באכזריות ובצוותא אישה בעוד הוא מכה עד זוב דם את בעלה. שיקומו של אלכס (מלקום מק'דאוול) מבוצע על ידי שטיפת מח שכוללת נטרול כל רגשותיו והפיכתו לאדם נטול מחשבות אישיות, הפועל לפי מוסר קטיגורי.

דווקא המקרה של לירוי הנדריקס יכול להסביר לא מעט. (95-9075, Hendricks v. Kansas); הנדריקס היה עבריין מין מורשע. החל משנת 1955 הורשע הנדריקס בלא מעט עבירות מין. בשנת 1984 הורשע הנדריקס (שוב) ונדון לעשור בכלא. בשנת 1994 חוקקה מדינת קנזס חוק הקובע כי עברייני מין מורשעים יועברו למחלקות סגורות.

הנדריקס עתר כנגד כליאתו לבית המשפט העליון בארצות הברית וביקש כי ישוחרר מכליאתו. לטענתו, הוא נענש פעמיים על אותה עבירה. ארגונים לזכויות אזרח מחו על המעשה וקבעו כי הוא יפגע לא רק בעבריין אלא גם בשלטון החוק. האוטומאטיזציה של כליאת העבריינים לכל החיים היא שינוי דה-פקטו של החוק והענשה כפולה.

נושא אחד שיכול דווקא לפתור את בעיית הענישה הכפולה הוא האיסור על חקיקה רטרואקטיבית. דווקא במקרה כזה, יכל היה הנדריקס לטעון כי החקיקה הופכת את עונשו למאסר עולם רטרואקטיבית, וחוק לא יכול לשנות את מצב החוק בעת ביצוע העבירה, ולכן הענישה צריכה להיות מכאן ואילך, ולא לחול על עבריינים קיימים. אולם, טענה זו היתה טובה למקרהו של הנדריקס אך לאו דווקא לכלל הציבור.

אם אכן עברייני מין היו מסוכנים לציבור בעת שחרורם, אך לא היו חולים (או לוקים) בנפשם בעת הכליאה, יש כאן בעיה. האם המדינה בכליאתה היא זו שגרמה לשינוי במצבם? לעומת זאת, אם הכליאה הנוספת באה בעקבות מחלת נפש, וזו היתה מוכרת כמחלת נפש בעת הרשעת הפדופיל, האם לא היה ראוי להעביר את כל תקופת הכליאה במוסד לחולי נפש? במצב כזה ניתן היה לטפל בפדופיל עוד מלכתחילה ולמנוע מצב בו לאחר עשור בכלא (או יותר) יגיע רק לשיקום.

האם תיקון החברה ישנה אותה בכלל? פוקו טוען (בגדול) כי מחלות הנפש הן לא יותר מקטגוריזציה שהמדינה הפעילה על מנת למשטר את התנהגות הפרטים ולקבוע כי מעשים מסוימים צריכים להחשב כמחלה. הפיכת התנהגויות מסוימות למחלות היא הסנקציה החברתית כאשר אותן התנהגויות עדיין נחשבות במסגרת החוק.

לקריאה נוספת:
לפני שנטפלים לאינטרנט, 25.02.2006
זנות וירטואלית:: הארדקור, 22.01.2007

Technorati Tags: , , , , ,

14 thoughts on “תולדות התבונה בעידן השגעון

  1. להבדיל אלף אלפי הבדלות מעברייני מין (ואולי בעצם לא מסיבות שיובנו עוד שניה), ראוי לאזכר בהקשר של קטגוריזציה של מחלות נפש את עניין ההגדרה של ההומוסקסואליות כמחלת נפש ב-DSM‏ (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders – התנ"ך הפסיכיאטרי), ואת התהליך שנמשך קרוב ל-30 שנה (לאורך שתיים וחצי מהדורות), שכלל ריכוך (III), סיוג משמעותי (III-R), ולבסוף הסרה (כמעט מוחלטת*) של הבזיון הזה במהדורה הנוכחית (IV).
    (לקריאה נוספת)

    __
    * לא מוגדר עוד כהפרעה נפשית, למעט באותם מקרים שהאדם אינו חש בנוח עם מיניותו. תהא זו אשר תהיה.

  2. אני חושב שאתה טועה בהגדרה שלך של הסירוס כעונש לשם נקמה, ובקביעה שלך ש"עברייני מין ישובו ויפעלו ועצם סירוסם לא יגרום לכך שלא יבצעו פעולות מיניות".
    עבריינות מין, ובעיקר פדופיליה, היא בדרך-כלל סדרתית (והסיפור הצרפתי האחרון הוא דוגמה טובה לכך). הסירוס הכימי פעולה שננקטת כדי לנטרל את המסוכנות הכמעט-וודאית מאדם מסוכן שכבר ביצע פשע בעבר.
    אין כאן נקמה ואין כאן גם הרתעה, אלא מניעה מהפושע לשוב ולפשוע. ובניגוד לפושעים מסוגים אחרים, הפושעים האלה בדרך-כלל שבים ופושעים.

    ===============================
    הקשר ששרון עושה, (להבדיל אלפי הבדלות, כמובן) בין מחלות הנפש מאוד לא ברור. המדינה לא מנסה לרפא כאן מחלות נפש, אלא לנטרל את המסוכנות ולמנוע מעבריין מועד לפשוע שוב. לקשור בין הומוסקסואליות ובין פדופיליה, רק כי שתיהן הוגדרו בשלב מסויים כמחלת נפש, היא דמגוגיה ועלבון.

  3. רון
    א. "אני חושב שאתה טועה בהגדרה שלך של הסירוס כעונש לשם נקמה" – קרא בבקשה את הפוסט הזה וחזור אלי שנית.

    ב. "עבריינות מין, ובעיקר פדופיליה, היא בדרך-כלל סדרתית (והסיפור הצרפתי האחרון הוא דוגמה טובה לכך)." – הסיפור הצרפתי האחרון הוא דוגמא לכך שיש סדרתיות אצל חלק מהפדופילים. האם יש לך נתונים אמפיריים על שיקום פדופילים לאחר מאסר ממושך? אם כן, אשמח אם תחלוק אותם עם כולנו. מצד שני, אם המחוקק היה רוצה לקבוע מאסר עולם לאנסים, שיתכבד ויעשה זאת בחוק שקובע מאסר עולם. אם אדם אינו שפוי, אין לשים אותו בכלא.

    ג. "לנטרל את המסוכנות" דורש שימוש באמצעי כפיה; 'בית חולים' נועד לשמור על חולים ולטפל בהם. אם המדינה מכירה בכך שפדופיליה היא מחלת נפש, שלא תכלא את הפדופילים בכלא.

  4. יהונתן,
    א. קראתי את הפוסט ההוא, גם בפעם הראשונה שפרסמת אותו וחזרתי אליו שוב עכשיו לבקשתך. גם שם כתוב שסירוס הוא עונש לשם נקמה, אבל גם מההסבר ששם לא השתכנעתי שאכן זה כך.

    ג. המדינה מענישה על העבר כגמול (ולא נקמה) ע"י כליאה, ומנטרלת לעתיד.

    אני חושב שסעיף ב' בתגובה שלך הוא חשוב, ואולי באמת אם יהיו לנו נתונים אמפיריים הדיון יהיה ענייני יותר. אני מסכים שאם פשעי פדופיליה לא מבוצעים בצורה סדרתית, קשה לראות בסירוס רק כנטרול לעתיד, אלא גם ענישה של ממש.

  5. רון,
    מרגע שיש ניתוק בין העונש לבין התועלת שבו, כמו גם מרגע שהנענש הופך לקרבן, העונש הופך להיות נקמה. (מספיק ברור?)

  6. klinger you asked for any proof whether paedophilia is a serial crime, that is to me rediculous, open ANY book on this desease, and you will see it is basically exclusively a serial crime. i have studied this for 3 years and it is so angering to see your lack of knowledge about it, especially when arguing against chemical castration. while there is a clear difference between male and female paedophiles, it is a FACT they are serial almost to the point of exclusiveness (the only ones i have ever heard of to do this once and never repeat it are ones that have been caught at the first act- to which i am highly suspicious it was ever the first act. man, this whole article is rediculously irresponsible, as if you want to argue a subject like THIS in terms of LAW, you have the MORAL RESPONSIBLILITY to educate yourself on the subject of paedophiles. for rapists, for example, it has found castration doesnt work, as it is an act of violence as oposed to sexual, and therefor they will often use objects. paedophiles (while committing rape) are not psychologically rapists, it IS sexual, it IS a deviance, and frankly, whether it is a revengful act or not, if these people (for whom there is less than one percent that are said to "recover") are ever set free, they need to be castrated, and if you think itll make them a victim of some sort, find me the person that will shed a tear over this. (if your answer is that they will see themselves as a victim, read up about it, they usually already do)
    as for it being "revengeful" personally, i would say death penalty is what they deserve, more so than cold blooded murderers, but that IS revengful thinking, setting them out in the public again is already a sign of an attempt at allowing them to have a chance at rehabilitation.

    please, just go into a library and read on this, your lack of knowledge is outrageous

  7. יוסיפון, עיינת מן הסתם בחוק טיפול בחולי נפש מ 91', ומן הסתם גם ראית כמה קשה לאשפז בן אדם וכמה הגבלות טכניות קיימות בחוק ובפסיקה. ואני מניחה גם שאתה יודע שאם לא יאשפזו חלק מהאנשים האלה, הם יפגעו בעצמם או באחרים או גם וגם. ושחלק מחולי הנפש מאשפזים את עצמם מבחירה. ושנדרש אישור של פסיכיאטר מחוזי או סגנו כדי להוציא הוראת אישפוז, ושנדרשת בדיקה פנים אל פנים ולא דרך שיחת טלפון. ושיש סוגים שונים של פסיכיאטרים מומחים ופסיכיאטר של ילדים לא יבדוק אדם בוגר. ושנדרש אישור אפוטרופוס כדי לאשפז ילד. ושאשפוז כפוי הוא ל 48 שעות. ושמדי שנה בתי חולים לחולי נפש סוגרים מחלקות חיוניות (כמו מחלקת ניצולי שואה, הפרעות אכילה) מחוסר תקציב, או שולחים לביתם חולים שהאשפוז מטיב עימם. ראיתי את אבא שלי, סגן פסיכ' מחוזי, מציל חיי אדם ונוסע לביה"ח לפחות פעמיים בשבוע באמצע הלילה לבדיקות כי אי אפשר לתת לו את האבחנה בטלפון, ואת אח שלי, פגוע נפש, מתאשפז בבי"ח שמנע ממנו לפגוע בעצמו אחרי התקפי פראנויה. לפני שאתה ממהר לשלוח אותנו לזמנים חשוכים, תראה את התמונה בכללותה, לשם שינוי, ותבין שאי אפשר לתת לאנשים לא שפויים להסתובב ולהפר את הסדר הציבורי ואולי לפגוע באנשים. אני לא מבינה איך פעם אחר פעם אתה מתעקש להזדהות עם התוקף, אבל אני רוצה לראות אותך נותן לילד שלך להסתובב ליד אדם כזה.

  8. מיה,
    סירוס של אדם, גם אם הוא כימי, הוא בעייתי. הוא מוציא מהאדם את האופי האמיתי שלו ומשנה את טבע האדם.

    ויותר חשוב, לא אמרתי שלא ראוי לכלוא אותם; אמרתי שחייב לקרות אחד משניים: אם העבירה שלהם היא כל כך חמורה, חייבים לכלוא אותם לזמן יותר ארוך (ואני חושב גם שמאסר עולם על אונס ילדים הוא עונש ראוי), ואם העבירה נובעת ממחלת נפש, יש לאשפז אותם, אבל לא לכלוא אותם קודם.

    פלי,
    יש סיבה שקשה לאשפז אדם, החוק מטיל מגבלות כדי למנוע הגבלת חירות. לזכויות אדם יש מחיר, וצריך לשלם אותו.

  9. i wasnt talking about your argument about whether they should be locked up, or for how long, or whatever. I am commenting solely on your lack of knowledge of the desease that is paedophelia, and as part of their crime is in fact permanently taking away the basic person that child was before, and in many cases creating a future generation of paedophiles I dont see whats the moral issue with it. personally longer jail term means more money spent on them instead of the victims, in fact any discussion about them is time taken away from the victims in my eyes, but thats me. again, chemical castration should be the only way they are even allowed out (and i don think they should be allowed out, i think they should be shot, but i know you're vegetarian, so ill opt for the expensive, time consuming slow death paedophiles enjoy in prison.

  10. מיה,
    אני לא אומר שפדופיליה היא לא מחלה; ההפך – אני טוען שאם היא כן מחלה, לא צריך לשים את האנשים בכלא אלא במוסד סגור מלכתחילה. אני לא יודע אולם כמה ראוי לטפל במחלה שהיא מחלת נפש בצורה של התערבות פסיכיאטרית (לכן, גם, אני נגד תרופות משנות אישיות ומייצבות). אם אדם מסוים מסוכן לחברה, אני הייתי מעדיף שהוא ימצא במקום בו הוא יטופל ללא התערבות כימיקלית. מצד שני, עונש מוות הוא פשוט עונש לא מוסרי. למרות שגם אני הייתי שמח אם פדופילים ימותו, אני לא בטוח שזה המהלך הנכון.

  11. i also want to say- perhaps to pali that there is af of today no psychological or psychiatric method which has been proven to cure paedophiles, the best intensive system employed in some prisons in the us and australia, has just over a 1% chance of rehabilitation
    its not in any way that im saying that homosexuality is a desease, it isnt, but changing a paedophile is just as successful as "changing"homosexuals has been in the past. they arent the same thing at all i know, but i need to find a way to explain how little there is to do to "help" these people ONCE they have offended. they are not going to change, and personally i could never have a peaceful nights sleep knowing one was released in my neigbourhood, even with castration.

Comments are closed.