דר' נעמה כרמי מחזירה את סוגיית רשיון ההורות לדיון בבלוגוספרה אחרי שנה וחצי, כשבצורה אירונית מה שהצית את הדיון הקודם היה אונס בתוך המשפחה בבית שאן (והיום בבית שמש) שהוביל לפוסט שלי על רשיון להורות שהביא לדיון הצעת חוק שנכתבה בצורה אירונית עבור תרגול כלשהוא.
השאלה שכרמי מציגה היא האם יש "זכות טבעית" להיות הורה או שיש צורך ברישוי. כדוגמא היא מביאה את העיתונאי, שאין צורך ברשיון על מנת להיות (וכאן היא טועה במעט, אך זה לא הדיון, יש צורך ברשיון להדפיס עיתון ויש צורך בתעודת עיתונאי על מנת להיות זכאי לחלק מזכויות היתר הניתנות לעיתונאים). אולם, הטענה שלה כי יש זכות טבעית להיות הורה אינה בדיוק מוחלטת, למרות ה"פ 3419/04 פלונית נ' שר הבריאות, שם קבע בית המשפט:
דומה כי אין חולק על מעמדה וחשיבותה המרכזית של ההורות בחיי הפרט והחברה (דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני ואח', פ"ד נ(4), 661 בעמ' 681 (להלן: "פרשת נחמני"). הזכות להורות הינה זכות אנושית יסודית לה זכאי כל אדם (ע"א 451/88 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1), 330 ,עמ' 337-338), אך גם זכות חשובה זו, ככל זכות אחרת, איננה זכות מוחלטת, ולעיתים יהיה צורך לאזנה מול זכויות אחרות המתנגשות עימה. אולם גם בבואו לאזן אינטרסים אלו, בית המשפט ישקול בזהירות התערבות חודרנית בתחום זה של צנעת הפרט
מול הזכות להורות יש לאזן את טובת הילד, וכאשר ברור לכל כי במשפחות בהן ישנה התעללות מינית ואונס בתוך המשפחה טובת הילד אינה קיימת. (וראו גם)
אכן, יש זכות לחיים לילדים ויש אינטרס מדינתי לקדם את אושרם, אולם השאלה האם אותה זכות קיימת גם כאשר ברור לכל שילד לא יוולד למשפחה מאושרת? ברור שלא צריך 'רשיון' פר-סה להורות, זה היה גם ברור לי בתחילה. אבל האם צריך לערוך בדיקות התאמה להורים פוטנציאליים (אפילו אחרי הכניסה להריון) על מנת לאבחן אפשרות לאלימות, סכנות פוטנציאליות וגם לחנך את ההורים כיצד לטפל בילדיהם?
ילד, צריך להבין, הוא יציר כלאיים שהמשפט צריך לטפל בו. מצד אחד יש לו זכויות וחובות, ומצד שני, כיוון שאין לו אוטונומיה שלמה ויכולת קבלת החלטות מלאה, אי אפשר להתחשב רק ברצונו ולכן בדרך כלל מוצאים את הקרובים לו ביותר, הוריו, כמי שאחראים לו.
האם אותה זכות קיימת גם כאשר ברור לכל שילד לא יוולד למשפחה מאושרת?
וודאי שלא.טובת הילד מעל הכל!
אם ההורים פדופילים,מכים,נכים,שיכורים,עניים,"נחותים" מבחינה חברתית או שפשוט הורים בעלי שיטות חינוך שונות משל בית המשפט-ברור מאליו שחיי הילד יהיו קשים.
אסור לתת להם להתרבות!
א. אתה מבלבל בין זכות טבעית לזכות מוחלטת. גם זכויות טבעיות אינן מוחלטות (פילוסופית אף זכות אינה מוחלטת, משפטית יש אולי שתים או שלוש כאלה). העובדה שזכות כלשהי היא טבעית אינה אומרת שהיא מוחלטת.
ב. בשום מקום ברשימה לא נטען כי הזכות להורות היא זכות מוחלטת. אדרבה, נאמר שניתן להגביל זכויות, כאשר הן מתנגשות עם זכויות של אחרים. ולעניין זה במפורש: "על המדינה מוטלת חובה להגן על ילדים גם כנגד הוריהם." יש רק הבחנה בין הגבלת זכויות כאשר מימושן פוגע בזכות של אחר לבין שלילתן _מראש_. כלומר, בהתניית עצם ההנאה מהזכות בקריטריונים שתקבע המדינה. וכאן נכנסות השאלות של: מי קובע, ע"פ אילו קריטריונים, איך בכלל אוכפים איסור כזה (ואפילו רק חובה לעבור קורס, נניח). האם כל גינקולוג יחויב בדיווח לשלטון שהגיעה אליו אשה הרה?
ג. לא סתם הדוגמא שאתה מביא היא מפרשת נחמני, שהיא דוגמא קיצונית משום שהסיטואציה בה, של ביציות מופרות מוקפאות, איפשרה להתערב באמצע התהליך של היוווצרות עובר ולקבוע האם ההורים הפוטנציאליים אכן ייהפכו להורים. רוב ההריונות, כידוע, מתבצעים בדרכים יותר טבעיות. ושוב, מה שקובע בית המשפט איננה שהזכות אינה טבעית (אדרבה, הוא מציין שמדובר ב"זכות אנושית"), אלא שהיא אינה מוחלטת. יש הבדל. ר' סעיף א' לעיל.
ד. נכון, תעודת עיתונאי מקנה זכויות-יתר מסוימות, אבל אין כאן תהליך של הרשאה של ממש, ואפשר לעסוק במקצוע גם בלעדיה.
שבת שלום,
נעמה
הלינק על פס"ד של נחמני לא עובד.
אפשר בבקשה עוד פרטים על המקרה?
נעמה,
את מתפרצת לדלת פתוחה, אני מסכים איתך לגמרי.
א. אני לא מתבלבל, ברור לי שהזכות הטבעית להורות ניתנת לשלילה או הגבלה (למרות שרק בדיעבד, כיוון שזכות טבעית ניתנת ליישום מתוקף היות האדם אדם).
ב. לא טענתי שהטקסט שלך אומר שאי אפשר להגביל זכות להורות, אלא להפך. לטענתי גם למדינה יש הגבלות על היכולת שלה להגביל אנשים מלהיות הורים. אני טוען שהמדינה צריכה לעזור להורים להיות הורים יותר טובים (כזכות חברתית) ולא למנוע מהם להיות הורים (כזכות להורות).
ג. נחמני היא דוגמא פשוטה כיוון ששאר פסקי הדין דנים דווקא במקרה אחר, בו יש מריבה על הילד. מסכים איתך לגמרי.
ד. הבעיה היא שבעוד שאפשר להתבטא בחופשי גם בלי רשיון לעיתון או תעודת עיתונאי, על מנת לקבל את ההרשאה להקרא עיתון צריך לעבור מנגון ממשלתי. משול הדבר למצב בו כל אחד יוכל להביא ילד לעולם, אולם על מנת להיות "הורה" על פי חוק יהיה עליו לעבור רישוי.
עמי,
הלינק תוקן. פרשת נחמני (בקליפת אגוז) דנה בשאלה האם אשה יכולה לאחר הגירושין לקחת את הביציות המופרות על ידי בעלה לשעבר שכעת אינו יכול להביא ילדים לעולם.
או,טוב נחמני זה מקרה אחר לגמרי כאשר ישנה מחלוקת פנימית בין הזוג.
ההערה(הסרקסטית למי שלא הבין) שלי כוונה למקרה של זוג תמים דעים שמישהו החליט שהם לא הורים "ראויים".
אהבתי את הטרמינולוגיה שלך,"לעזור" להורים.מה זה בדיוק "לעזור"?
זה לא כמו שמאפיונר "מבקש" דמי חסות.
ואם אני לא ארצה "עזרה"?
איך זה שאני לא מצליחה להגיב לך בפוסט הקודם? נראה שמשהו תקוע מבחינה טכנית.
לעזור זה לתת להורים את הכלים, אם הם בוחרים לקבל אותם, להיות הורים יותר טובים. כלים כמו "טיפת חלב" מצד אחד, גני ילדם בחינם ואפילו הדרכות להורים על איך להחליף חיתול יכולים לעשות פלאים, תאמין או לא.
אה,סליחה.
זה-ברור.פשוט מדבריך קיבלתי את הרושם שאתה רוצה להפעיל 'עזרה' מנדטורית על ההורה.
בוודאי,להציע קורסים למי שרוצה זה דבר מעולה.
עמי,
ה'עזרה' המנדטורית מתבטאת נניח במימון של בדיקת מי שפיר וכדומה כמו גם בדיקות אחרות. אני לא אומר שחייבים להעביר את ההורים בדיקות כאלו, אבל שרצוי לאפשר להם אותן בחינם ולתמרץ אותם לעשות.
כל אחד רואה מקרים של הורים, שעליהם הוא חושב:
"איזה מסכנים הילדים שלהם"
או
"איזה מסכנים נהיה אנחנו (הציבור) כשהילדים האלה יגדלו"
ואז חושבים, באופן טבעי, שאולי צריך להגביל את ההורות למי שיצליח את מבחני הרישוי לכך.
אבל – על מי נסמוך להיות הסמכות הקובעת, או המחלקת רישונות?
(כמו בכל דבר אחר, בטח החרדים כבר היו משתלטים על זה מתישהו)
יהונתן הגבתי לפני מספר ימים,מספר פעמים.חשבתי שיש לי את אותה הבעיה שקרתה לאן,אבל אצלה לבסוף הכל פורסם-אצלי לא.
אגיב מחדש:
כל עוד התמריץ הוא בגדר חיזוק(נתינת בונוס כלשהו) ולא עונש(לקיחה של משהו או המנעות מנתינה של משהו ושלא יווצר מצב שבו הבונוס הופך למשהו בסיסי ואז האנשים שלא מקבלים אותו-נשארים מאחור),אני מסכים איתך.
יותר אופציות לתושב-יותר טוב.
אבל אתה מכיר את ישראל,אתה באמת חושב שחיזוק לא יהפוך במהרה לעונש?
אגב,הבנתי שסיימנו את שיחתנו על הסטיות?
או שאתה עוד מתכוון להגיב?