| צו סגירה הוצא למועדונים רבים בתל-אביב, בינהם המנטל, הדאדא והברקפסט קלאב. אם השמות האלו לא אומרים לכם הרבה, ככל הנראה שלא הייתם מעורים בחיי הלילה בתל-אביב דיו. המשטרה ביקשה צווי סגירה כיוון שכמות הבליינים במקום עלתה על המספר המותר על פי חוק. מסתבר שהצפיפות, על פי דרישות משטרת ישראל, היא של אדם אחד למ"ר. הדרישה עצמה נראית הגיונית כיוון שעל פי השוק החופשי, שניים עשר מטרים הם מקום שסביר לחיות בו (…) אולם לטענת בעלי המועדונים הצפיפות היא הדרך היחידה להיות רווחי. | צילום: משטרת תל-אביב, אכיפת צפיפות במועדונים |
מדוע, בעצם, על מועדון להיות צפוף כדי להיות רווחי? האם, חס וחלילה, מחירי השכירות למטר רבוע לעסקים כה גבוהים שלא ניתן לכסות את ההפרש בין השכירות היותר גבוהה על ידי העלאה קלה במחירים? כלומר, אם נניח לשכור עסק של 70 מ"ר יעלה לבעל העסק 5,000 ש"ח בחודש, ומשכורות לעובדים עוד 40,000 ש"ח, הוצאות על משקאות עוד 70,000 ש"ח והוצאות ארנונה ושונות עוד 10,000 ש"ח (מבוסס על הערכה עקב הכרות עם מספר בעלי ברים), הכפלת גודל המועדון לא תקטין את מתח המחירים של אותו בר בצורה משמעותית. אולם, לא זה הדבר בכלל. הצפיפות היא העקרון שגורם לאותן הכנסות.
צפיפות במועדונים אומרת יותר ממה שנדמה לכם. מועדון צפוף הוא מועדון בו יש אינטרקציות, בו יש בליינים שמעוניינים לחגוג. הרעש, העשן, הצפיפות, כולם בחירה של קה(י)ל(ת) הבליינים. אם אלו לא היו מעוניינים בצפיפות, הם ככל הנראה היו בוחרים מקום אחר. אולם, מדיניות הפרדת השימושים של רון חולדאי היא אכזרית לבליינים ואכזרית לעסקים.
אם כך, הבעיה העיקרית היא שהצפיפות היא שיוצרת הכנסות. בר גדול ולא צפוף לא יצור הכנסות לבעליו כיוון שהבליינים יחסרו את האינטרקציה שקיימת במקום צפוף: חיכוך, מגע, חום. בעצם, אם אתה מחפש מקומות שכוחי אדם בתל-אביב, לא קשה לך למצוא ברים שכונתיים בהם תוכל לרקוד ולקפץ לבד, או שתוכל לשים את המוסיקה בביתך. אתה מגיע לבר, אולם, כדי להיות קרוב לזרים, כדי לקבל את כל האווירה לפנים.
האם הרגולטור צריך להתערב כאן? כן! ההתערבות נחוצה אולם כאשר היא למען בטיחות התושבים. אם ישנה טענה כי מקום בו הצפיפות עולה על אדם למ"ר אינו בטוח לאזרחים, והדבר מבוסס על מחקרים רבים, אני הייתי מעדיף את הבטחון; אולם, יש לי הרגשה שהאכיפה הסלקטיבית המרומזת בכתבה בידיעות תל-אביב מסבירה שיש שיקולים אחרים, לפיהם נמנעה האכיפה במתחמי יד-חרוצים והנמל. האכיפה, לא סתם, היתה נגד מועדונים שפועלים מחוץ ל"מתחמי הבילוי" של חולדאי; אותם מועדונים, ככל הנראה, לא היו איפה שדקירות ומשטרה הם עניין יום-יומי (ואני גר במתחם יד-חרוצים, אני יודע מה הולך שם).
יש איזו הרגשה אופורית בתל-אביב שמדובר באיזור אקסטרה-טריטוריאלי: אי אכיפת חוקי העישון, הזמינות של סמים מכל הסוגים, מחירי שכירות שאינם קשורים לשוק חופשי ועוד. המועדונים הם רק סימפטום של צרות שאר העולם.
הבעיה העיקרית עם מקומות כמו הברקפסט, המטנל והדאדא היא לא בהתחלה, לא כשכל האורחים הם רק תל-אביבים. הבעיה מתחילה כשהמקום מקבל שם ומתחיל לקבל קהל מכל מקום, ואז בעלי המקום חייבים לשמר על הסטטוס ולהפעיל סלקציה, אולם זו אסורה על פי חוק. לכן, הם מתחילים לדחוס כמה אנשים שאפשר כדי להכניס לכיסם כמה שיותר כסף בזמן קצר כדי למנוע את הקריסה הכלכלית של העסק בעקבות הכנסת חובתימים מכל מקום. מה אז? אז מתחילה ההתדרדרות. הכלל הוא פשוט: במתחמים זה לא קורה, במתחמים כולם מחוץ לתל-אביב.
יש סיבה מדוע בערים מחוץ לתל-אביב לא התפתחו מקומות בילוי, הסיבה היא פשוטה: מנסים לרכז כאן במתחמים את כל תחלואי החברה (ותבואו לשבת מתחת לביתי ביום שישי כדי להבין, זה מסמך אנושי מזעזע, כמעט כמו הדירה עצמה); הבליינים מנסים להגיע תמיד למקום "הכי נחשב" ולא מצליחים, ואז דוקרים.
אתה רוצה לטפל בבעיה? תפתח יותר מועדונים ותאפשר לבליינים שוק חופשי של מקומות בילוי. אני רוצה להאמין שכל אחד יבחר את מה שטוב לו.
אני לא מבין למה אתה פוסל את טיעון הבטיחות בכזו קלות.
סביר להניח שחולדאי התחיל אכיפה של החוק בגלל שזה מתאים לו כרגע. אבל הסטנדרט עצמו עשוי להתאים לתקני בטיחות סטנדרטיים.
אם תהיה שריפה במועדון, וכולם יצליחו להתפנות בזמן כי חולדאי מנסה לקדם את 'המתחמים', מה טוב.
נדב,
אני לא אומר שזה לא ראוי. אני די בטוח שחשוב מאוד להשאיר מקום לברוח וחשוב לדאוג לרווחת הבליינים. אני פשוט אומר אחד משניים:
(א) אם באמת התקן הוא בטיחותי (ואני מקווה שהוא כזה), אז שהרשות המקומית תאכוף אותו בצורה שווה, ולא רק מחוץ למתחמים.
(ב) מ"ר לאדם הוא הרבה מעבר למה שלתלמידים יש בכיתות וכן ממה שדרוש בתקנות בנוגע למקלטים, לא?
יהונתן, מלבד ההסכמה הכללית שלי לדבריך, אני רק חושב שהרגולציה על כמות החוגגים במקום מסויים נולדה בעקבות אירועים מצערים של דריסה וכו' (סלח לי שאני לא מתפנה למצוא אזכורים וכו'). לכן המימד הבטיחותי של התקנות ניראה לי הגיוני, אינני יודע יודע מה היא המידה הסבירה של מ"ר לאדם, והאם זו שיטת המדידה הראוייה, אבל צריכה להיות מידה כלשהי שאין לעבור אותה.
אני מחזק את הרמיזה שלך לגבי האכיפה הסלקטיבית שמדיפה ריח רע מאוד מבחינת התנהלות המשטרה. ויכול רק להאיר שבבילוי האחרון שלי בלילינבלום ראיתי שוטרים שעוברים בין פאב לפאב עם קלסר ומצלמה דיגיטאלית, יש להניח שלמטרה זו.
אם יותר לי להעיר משהו: רגולציה על כמות החוגגים במקום מסויים הינה הגיונית ביותר, אבל כדאי שגם תהיה לה אחיזה מסוימת במציאות. אדם לכל מ"ר היא אמת מידה שמנותקת לחלוטין מהמציאות. לא רק זו שלנו, אלא של כל מועדון בעולם. ואיכשהו נראה לי שאם בשאר העולם מצליחים לעמוד בכך בטחותית, אז גם אצלנו יסתדרו עם תקנה קצת יותר מציאותית.
למעשה, לא ברור לי לאיפה אמת המידה הזו מתאימה. אפילו בקולנוע יותר צפוף מזה. אולי הלכו פה לפי סטנדרטים שהנהיג חיים כהן בקרן? :]
אפי וניימן:
אני כן חושב שראוי להטיל מגבלה על צפיפות (בכלל, באירועים, במופעים ועוד) כדי לשמור על בטיחות האזרחים. אני חושב, אולם, שהמגבלה של אדם למ"ר היא שרירותית ולא קשורה למחקרים.
בקולנוע, בבתי ספר, בכיתות לימוד אחרות ואפילו בחלק מהבריכות הציבוריות הצפיפות גדולה יותר.
יש פה איזה בלבול מושגי: יהונתן כותב על המשטרה שסוגרת מועדונים, ורומז כי זה נובע ממדיניות של חולדאי; דרומי מדבר על אכיפה שחולדאי מבצע; ואפי מדבר על אכיפה סלקטיבית שנעשית על ידי המשטרה.
עד כמה שידוע לי, רון חולדאי הוא אדם חזק ובעל השפעה בכלל, אך לפחות פורמלית, לא אמורה להיות לא כל השפעה על מדיניות המשטרה. רון חולדאי כן שולט בצבא פקחים עירוני, אך על פי מה שיהונתן כותב, לא הם שסגרו את המועדונים.
בניסיון לדלות משהו מניסיוני המעומעם, אני זוכר שפעם דובר על הקמתה של משטרה עירונית ברעננה, כזו שתהיה כפופה לראש העיר- במתכונת אמריקאית- ואין לי מושג אם משטרה כזו אכן הוקמה.
בתל אביב, ניתן לראות לפעמים ניידות משטרה\ פיקוח עירוני הנושאות את שני הסמלים גם יחד, ועד כמה שהבחנתי מגעת, הן מאויישות בשני אנשים, האחד שוטר והשני פקח עירוני. אני חושב שדווקא קיומן של ניידות משותפות כאלו מצביע על חוסר השפעתו הישירה של חולדאי על השוטרים- ולכן היה צורך להקים מין יצור כלאיים כזה.
בקיצור, אם המשטרה סגרה את המועדונים, לא היה זה כתוצאה מאיזו החלטה של חולדאי. למה המשטרה מבצעת אכיפה סלקטיבית? צריך למצוא הסברים חלופיים לאילו שניתנו עד כה.
fo shizzle ma nizzle
מתוך דו"ח שהוגש לוועדת החינוך של הכנסת במאי 2005: "בחינוך היסודי שטח חדר הלימוד הוא 49 מ"מ לכל כיתה ובחינוך העל-יסודי שטח חדר הלימוד הוא 53 מ"מ לכל כיתה."
כיון שמספר התלמידים לא עולה על 40 בכיתה (ע"פ החוק) ויש להוסיף שטחים נוספים (מעברים, חדרי שרותים, מעבדות וחדרים אחרים) ברור שהשטח לתלמיד עולה על 1 מ"ר – כנראה יותר מ-1.5 מטר מרובע.
לגבי שטח לאדם במקלט/מרחב מוגן – מתוך מסמך של פיקוד העורף:
http://www1.idf.il/oref/site/HE/oref.asp?pi=20157&doc_id=26620
שטח מחייה:
בעבר, גודל השטח שנחשב כמספיק לאדם במרחב מוגן היה 0.4 מ"ר לאדם. כיום מרחב מוגן צריך לכלול שטח של 1.25 מ"ר לאדם.
בהמשך למה שאהוד כתב,
אתמול ביליתי בשני פאבים ובחנתי את אופן ניצול המקום בהם. בניגוד למועדונים בהם לרוב יש רחבת ריקודים גדולה, בפאבים אין הרבה מקום לזוז (כאשר הם מלאים). בפאב פיקאפ בו הייתי הבר תפס כמעט חצי מהמקום, מה שהיה מותיר לאדם חצי מ"ר, שזה בעצם מעט יותר מארבע מרצפות לעמוד עליהן, אם הוא היה עומד בתקן – לי אישית בקושי היתה מרצפת אחת לעמוד עליה. בפאב שאינו פיקאפ אליו המשכתי הבר היה קטן יותר, אך בשטח היו מופזרים מספר שולחנון כיסאות וספות – יחס המקום לאדם היה כמעט זהה – למזלי כבר היה מאוחר והמקום הספיק להתרוקן.
אני לא טוען שאנשים אינם נשמכים לצפיפות שמקומות הבילוי, אני נמשך אליה גם כן, אני פשוט זוכר את מספר הפעמים בהם לא נכנסתי למקום עקב צפיפות יתר.
רק לעדכן: צו הסגירה נותר על כנו למרות בקשת הברקפסט.
יהונתן,
ראשית: אני מזיע (על הפינאקל..) ואתה מעתיק מדביק, יפה :-)
שנית וגם מופנה למגיבים איתמר ואפי: רמזים עבים בפוסט המתבססים על כתבה, אין להם מעמד בדיון משפטי…מקסימום ניתן לעטוף דגים ביום שאחרי…
שלישית: ובהמשך למצויין לעיל, המגיב איתמר צודק בכל אופן בחלקה הראשון של תגובתו, לעניין אכיפה סלקטיבית, תמשיך לעקוב אחר דיווחנו ותראה שאין הדבר כך…
יובל,
אני מעתיק-מדביק כדי שכולם יראו.
אני אשמח אם תאכפו את זה ככל שניתן, כי זה לטובתי (כמו שכתבתי). אני גם אשמח אם תשבו במתחם יד-חרוצים יותר (אגב, הבנתי שאתמול הוצאתם צווי סגירה נגד מקומות שדקרו בהם, כל הכבוד).