עדיה פיטרמן מTheMarker מדווחת שהמשטרה מחייבת בעלי מועדונים להתקין מערכות תרמיות לספירת מבלים על מנת למנוע את החריגה מהוראות המשטרה בנוגע לצפיפות במועדונים. כזכור, בעיית הצפיפות במועדונים נובעת מהעברת המועדונים למתחמים מסודרים, אבל דרישת המשטרה לקוראים תרמיים היא באמת חציה של גבול. מערכות ספירת הקהל התרמיות של חברת "אותות אלקטרוניקה", שהן לפי כתבתה של פיטרמן, הספק היחיד של מערכות כאלה בארץ, מצטרפות למערכות אבטחה רבות שהמשטרה ועיריית תל-אביב מקימות פרויקט בשם עין צופיה שאט-אט הופך את מרכז הארץ לפנאופטיקון אחד גדול. הסכנה לפרטיות, לשימוש לרעה במידע הזה או לדליפה שלו כלל לא עולה.

אפילו כתבתה של פיטרמן מדברת על סוגית ההגבלים העסקיים ולא על השאלה למי יש גישה למידע, או על האפשרות להשתמש במצלמות תרמיות על מנת לזהות חולים. ככלל, הפיכתה של ישראל למדינת מעקב הפכה מזמן לאינטרס שלטוני אחד גדול.

המשטרה, גוף עלום שקל לצאת נגדו, מפעילה מדיניות פסולה של מניעת פרה-פשע (Precrime) כדי למנוע חקירת פשעים; היא עושה זאת כאשר הפשע עצמו הוא כבר פרה-פשע; הרי צפיפות במועדונים היא פשע רק כיוון שהיא עשויה להוביל לסכנות ולא כי היא הסכנה. ולכן, המשטרה כבר מפלילה ואוסרת על מקומות להפתח אם יש בהם את האפשרות לפרה-פשע של פרה-פשע שהוא רק צעד אחד לפני פשעמחשבה.

כעת, מה תהיה התוצאה? משטרת ישראל כבר הראתה שכשקבוצה מאורגנת רוצה לחגוג, היא מצליחה לעשות זאת ומפרה את הסדר הציבורי עד כדי כך שהעירייה בסוף תצטרך להתקפל. ההמונים יודעים טוב מאוד כיצד אפשר לקפל את הסדר הציבורי בדמוקרטיה (ואני מאמין שהחרדים יוכיחו זאת היום יפה).

אז מה יצא מהכנסת מערכות כאלה למועדונים? רק יותר ויותר אנשים יברחו לאופציה הלא-חוקית למחצה של מסיבות רחוב, מסיבות לא מאורגנות ויפגעו בסדר הציבורי (ובהכנסות של העסקים הקטנים). ואז? מי ינצח?