עכשיו כבר מותר להגיד: גולשי האינטרנט והבלוגרים ניצחו את התקשורת הממוסדת בהתמודדות שלהם עם פרשת אולמרט. כשפורום "בחדרי חרדים" דיווח על הפרשה באחד הדפים הנידחים עוד ביום ב', יום לפני הדיווח בניו-יורק פוסט, היה ברור כבר שאין לתקשורת הממוסדת מקום אם זו לא תחליט להיות לוחמנית יותר. רחביה ברמן קרא להפר את הצו עוד ביום ג' ובלוגרים רבים עוד כתבו על הנושא בלי לחשוש, אבל מה שהיה קשה במיוחד היה לעכל את ההתארגנות של התקשורת הממוסדת: גיא גרימלנד מ'הארץ' כתב שבאינטרנט ניתן כבר למצוא מידע, אבל לא סיפק קישור אליו ואפרת וייס החליטה ש"אבסורדי" שאזרחי ישראל מתעדכנים בחדשות דרך בלוגים (…).
האינטרנט הבלוגים ניצחו את התקשורת הממוסדת עוד לפני שהתחיל הקרב. אם בפעם האחרונה שבלוגים גרמו לכותרת ראשית זה היה בגלל פדופיל; הפעם זה שונה: כרמל ויסמן צודקת: אלמלא הבלוגים לא סביר שהפרקליטות היתה מסירה את צו איסור הפרסום, הבלוגים (כסימפטום) יצרו מצב שהשיחות זזו מאתרי החדשות והגיעו למדיה אחרת : מנגד, אתרי החדשות היו מוכנים להשקיע כסף רב בפניה להסרת צו איסור הפרסום כדי למנוע מצב שהבלוגים יקחו להם את תשומת הלב. אותו מאמץ השתלם, כיוון שהמידע "ממילא" דלף בבלוגים, הרשו להם לפרסם אותו מאוחר יותר. (וראו את דעתו של יוסי מלמן)
הבלוגים ניצחו כי בזכותם (כאספסוף) הגיע המידע אל המיינסטרים. כמות הכניסות מחיפושים לבלוג הזה, ואני מניח גם שלאחרים, בעשרים וארבע השעות האחרונות הקשורות לפרשה היתה מדהימה, אפילו שמדובר ביום שבו אנשים בנופש; נדב פרץ, לדוגמא, היה שני בחיפוש אחר משה (מוריס) טלנסקי אתמול בפוסט שכולו אמירת השם המפורש; קשה להניח כמה כניסות הדבר הביא לו, אבל אני די בטוח שלא רק אני חוויתי בשלושת הימים האחרונים אלפי כניסות לבלוג יותר מהרגיל.
ההשפעה של בלוגים היא לאו דווקא בהעלאת נושאים לאג'נדה, אלא בכך שבגללם התקשורת המסורתית מחליטה לשנות את דרכיה: כעת, כשזו יודעת שאם המידע לא יגיע דרכה לציבור הם יעברו לאתרים המשניים ולבלוגים, היא צריכה למצוא שיטה אחרת לנהל שיחות עם הלקוחות הנמענים שלה.
23 תגובות, ניתן להגיב או לשלוח טראקבק
אלעד
לדעתי ההשפעה של הבלוגים היא עדיין מינורית. האם היה בלוגר שפרסם את המידע מעבר לקישור לאתר בחול? לדעתי הרוב המכריע של הציבור שמע על הפרסום בחול דרך המדיה "הרגילה" ומי שרצה (כמוני לדוגמה) ניגש לאתר של הנ"י פוסט וקרא את הכלום שהם כתבו.
על סמך מה אתה מבסס את הקביעה כי "התקשורת המסורתית מחליטה לשנות את דרכיה"?
13:28 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
אלעד,
לדעתי כאן ההשפעה של הבלוגים בכלל לא מינורית. רוב הישראלים עדיין לא חושבים על לחפש באנגלית את האתר של הניו-יורק טיימס ולא רוצים לכתוב טוקבקים באנגלית. אני יודע לפי מילות החיפוש שהגיעו בזכותן לכאן שחלק ניכר מהמחפשים לא יודעים בכלל אנגלית ורצו שמישהו ילעס להם את החומר.
התקשורת "משנה את דרכיה", כמו שאמרתי, במובן של "מפסיקה לשתף פעולה עם הפארסה הלא דמוקרטית של השלטון כאן".
13:31 :: 9 במאי, 2008
אלעד
ואיזה בלוגר בדיוק לעס להם את החומר?
13:42 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
לא אמרתי שיש בלוגרים שלעסו את החומר, אבל אם כן הייתי אומר אז אייל דץ כתב על זה ביום שלישי, ויש עוד כמה שעשו כמעט הכל חוץ מלהגיד את השם המפורש. גם העובדה שהתחילו לערוך את הערך שלו בויקיפדיה עוד בתחילת השבוע הפכה את רוב המידע לזמין.
13:52 :: 9 במאי, 2008
בצלאל
אז אתה בעצם אומר שבזכות בלוגרים שעוברים על החוק העיתונות הממוסדת שניסתה לשמור עליו הפסידה?
13:54 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
לא,
אני אומר שבלוגרים שהתנגדו לצו שהיה מיותר ולא ראוי גרמו לכך שהעיתונות הממוסדת תצטרף אליהם למאבק. זו טענה שונה לגמרי.
13:56 :: 9 במאי, 2008
בצלאל
אה, אז אתה אומר שלו לא היו בלוגים אז העיתונות הממוסדת היתה יושבת בשקט עד שהחוקרים היו מחליטים מיזמתם להסיר את הצו?
14:09 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
בערך,
אם לא היו כותבים על זה בבלוגים אז התקשורת הממוסדת היתה מחכה עוד כמה ימים כי היא לא היתה מפחדת מתחרות.
14:10 :: 9 במאי, 2008
מולי
יהונתן,למרות שבאופן עקרוני אני מסכים איתך בנושא הזה,האם העובדה שמדובר בצו "שהיה מיותר ולא ראוי" *לדעתך*(ודעתי),מצדיקה מאבק בו גם בצורה לא חוקית?(אפילו אם היא צודקת).
14:32 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
מולי,
אני לא חושב שהמאבק היה תוך כדי הפרת החוק. אני חושב שמתן לינקים לאתר בחו"ל שפרסם את זה, או אזכור שלו (כשהבלוגרים לא קיבלו ישירות את צו איסור הפרסום) הוא בתחום המותר.
העיתונות, מאידך, כן היתה כפופה לצו ועבדה קשה להסירו.
14:35 :: 9 במאי, 2008
אלעד
למעשה הבלוגרים לא סיפקו מידע חדש ולכן קשה לי לראות את "הניצחון". כמו-כן, אני לא רואה את השינוי בעמדת העיתונות.
14:38 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
זה בדיוק העניין: הבלוגרים לא היו צריכים לספק מידע חדש, הם היו צריכים להציף מידע שכבר היה שם (בדומה לעיתונות) על מנת שהקהל יגיע אליו.
14:45 :: 9 במאי, 2008
אלעד
אבל כאן אתה סותר את עצמך. למעשה הבלוגרים נתנו קישור לפרסומים זרים (כמעט דבר לא מעבר לכך) והרי כבר כתבת שהציבור לא יודע אנגלית ורוצה חומר לעוס – את זה הוא לא קיבל בבלוגוספירה. אולי בפעם הבאה.
כמובן שלתת קישור זה יותר מאשר עשו אמצעי התקשורת האחרים :)
14:50 :: 9 במאי, 2008
חנן כהן
זאת נקודת מבט מאד צרה על הפרשה שהתחילה עוד ב 2006 בעקבות לחקיר של "הארץ". אף בלוגר לא היה קשור אליה.
העיתונות הממוסדת התחילה את התחקיר ודחפה לקידום החקירה.
לקרוא טוב כאן ולהרגע.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=981833&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
16:17 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
חנן,
א. אמיר אורן עושה עבודה נפלאה בלא להגיד כלום, הבעיה היא שאורן יודע יותר ממה שהוא כותב, ולאו דווקא בגלל צא"פ.
ב. אני לא רוצה להכנס בכלל לסוגיה של אורי מסר כעד מדינה למרות חסיון עו"ד לקוח שיש בינו לבין אהוד אולמרט בחלק מהמקרים בטוח.
ג. התחקיר לא היה של בלוגרים, הוא לא היה צריך להיות; העובדה שהפרטים פורסמו בניו-יורק פוסט הביאה להסרת הצו. הבלוגרים, אולם, הביאו את הפרשנות לנושא בעברית, שזו היתה תפקיד העיתונות הממוסדת שכשלה כאן.
16:34 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
אלעד,
היו מספר בלוגרים שכתבו יותר מאשר הקישור, נתתי לינק לאחד מהם. הבלוגרים (גם) נתנו פרשנות, שזה יותר מהתקשורת הממסדית.
16:35 :: 9 במאי, 2008
אלעד
האם מישהו כתב מה אולמרט נתן בתמורה לכסף שטוענים שקיבל? מעבר לקבלת "תרומות" לא חוקיות.
17:35 :: 9 במאי, 2008
גל מור
יהונתן, כידוע לך אני מאוד בעד בלוגים, אך לא נכון להתסכל על הפרשה מחור המנעול הקטן הזה. העובדה שיש תקשורת חסרת גבולות באינטרנט תרמה מאוד להסרת צו איסור הפרסום, והזרז העיקרי היה הפרסום בניו יורק פוסט. כבודם של הבלוגים במקומו מונח, אך חלקם בסיפור הזה קטן מאוד. כמו שחנן כתב, זה סיפור עיתונאי פרופר. איפה טלנסקי ואיפה דן ראתר. קצת פרופורציה. אגב, החיפושים אחר שמו של טלנסקי בגוגל מן הסתם גדלו בטירוף. האם זה אומר שזו שעתה היפה של גוגל?
17:44 :: 9 במאי, 2008
יהונתן
גל,
אני לא טוען שהבלוגים הם אלו שחשפו את הסיפור, כאן הקרדיט מגיע למי שמגיע. אני טוען שהתקשורת יזמה את הסרת צו איסור הפרסום בגלל שהיא ידעה שהשיחות עוברות מהטוקבקים לפורומים.
19:36 :: 9 במאי, 2008
אייל דץ
אפילו הבלוג שלי, שבימים כתיקונם משמש בעיקר כבית קברות, תסס בעקבות הפוסט שכתבתי על משה טלינסקי. פוסט שזיכה אותי בכבוד להשתחל לעמוד הראשון(ואחר כך לפסגת העמוד השני) בחיפוש אחר מעללי הצדיק הירושלמי.
14:22 :: 10 במאי, 2008
אייל דץ
ואני מסכים איתך לחלוטין יהונתן. רק בגלל העובדה שהאינטרנט הוצף במידע לא מצונזר על הפרשה החליטו להסיר את צו הפרסום.הבלוגרים לא היו אמורים לחקור את הפרשה. אין להם (עדיין) את הכלים לכך. "לעיסת" העובדות הספיקה.
בפעם הבאה הדינוזאורים כבר יחשבו פעמיים לפני שהם יטילו צווי איסור פרסום מפוקפקים ואם זה לא נצחון אז אני כבר לא יודע מהו נצחון.
15:56 :: 10 במאי, 2008
דרומי
מכיוון ששמי הוזכר, כדאי לעדכן: 37 כניסות מגוגל לחיפוש 'משה טלנסקי'.
שום דבר לכתוב עליו הביתה.
11:32 :: 13 במאי, 2008
תגובה לפוסט “פרסום ראשון: התקשורת הממסדית דועכת”