0.
הסלידה הגדולה שיש לאנשים ממעללי ברני מאדוף בשבוע ומשהו האחרונים מצחיקה אותי (ברמה הנכונה). מאדוף לא עשה משהו חריג במיוחד; הסיפור של מאדוף, כמו שמסביר נכון דה-מרקר, הוא לא יותר מאשר הונאת פונזי. מאדוף, לשעבר יו"ר בורסת הנאסד"ק ביצע הונאה פשוטה מאוד, שבגינה נעצר: אנשים הפקידו אצלו את כספם, והוא השקיע כסף זה במתן ריבית ללקוחותיו הקודמים. כל עוד אנשים המשיכו להשקיע כסף אצלו, הם ראו את פירותיהם בצורה מדויקת, עשרה אחוזים בשנה. אנשים רבים הפקידו בידי מאדוף חלק ניכר מכספם וזה גרם להפסדים ניכרים, בין היתר כיוון שהקרן של מאדוף, בהיותה קרן גידור, לא היתה קרן מבוטחת או מפוקחת.

1.
וובכן, אם מדובר בנזק כל כך רציני, מדוע הפרשה כל כך מצחיקה? כיוון שאין הבדל רב בין מה שמאדוף עשה לבין מה שגרם למשבר הסאב פריים. כשהסברתי בעבר שכסף זה פיקציה, הטענות היו שהמכירה והגלגול של הלוואות ליצירת כסף חדש גרמו למשבר. כזכור, משבר הסאב פריים נוצר כאשר הלוואות שהבנקים נתנו לחייבים בעלי כושר פרעון גבולי נמכרו לחברות ביטוח ולבנקים אחרים כנכסים. אותם רוכשים של הלוואות הוציאו את ההלוואות כאגרות חוב, ומכרו בעצם את היכולת שלהם לתת הלוואות בעתיד. גם כאן, רווחי הקרנות התגלגלו דרך צינורות חלופיים והלוואה הפכה לכסף, כמו אצל מאדוף.

2.
אבל כל זה לא משפיע על השווקים. אלה סומכים, כמו הפוליטיקאים, על זכרונכם הקצר. אחרי שבחודש אפריל נאמר כי מחיר של 200 דולר לחבית הוא אפשרי והמשבר בשוק הנפט גרם להעלאת מחיר הנפט לכמעט 150 דולר, הנפט צונח ויש כאלה שחוזים שהוא יגיע כבר למחירים של 20 דולר לחבית. אם העיתונות הכלכלית כשלה בסיקור המשברים, כיצד נותנים לה להמשיך לסקר את הבעיה הזו? העיתונות הכלכלית מחליפה, לאט לאט, את הצורך באנליסטים אמיתיים; הזמינות של המידע מונעת מאנשים לבחון בכלל מה המצב האמיתי (כי כשיש כתבה בעיתון, ישר רצים להשקיע) ומונעת מאנשים את השיקול ההגיוני.

3.
אם נחזור למאדוף, שבסך הכל נתן לאנשים שיטה להעביר את ההון מאחד לשני (בערך כמו בתכניות ריאליטי); עולה שאלה נוספת: האם באמת יש צורך בפיקוח ממשלתי וביטוח כאן? לכאורה, השוק אמור להסדיר את עצמו, ותאגידים גדולים הם אלו שצריכים להשקיע עלויות ניכרות בבחינת דרכי השקעתו של מאדוף ולא להשקיע את כספם בקרנותיו אלא אם זה מספק להם מידע. [והרעיון כאן מתבסס על דבריו של אוריאל פרוקצ'יה והתזה של גיא צבר עליה אני עוד אכתוב בהמשך לכשהיא תוגש]. קרנות הגידור, כמכשירים פיננסיים אגרסיביים, אינן בהכרח מחויבות להגיד היכן אלה משקיעות את כספי המשקיעים; הן גם לא תמיד משקיעות במקומות בהן המשקיעים היו רוצים להגיד שהם מושקעים (…). אולם, גוף מוסדי, נניח קרן הפנסיה של עובדי חברה מסוימת, שמעוניינת להשקיע 50 מיליון דולר בקרן הגידור של מאדוף, תוכל לבוא למאדוף ולומר לו: "אדון יקר, אם לא תחשוף היכן אתה משקיע וכיצד אתה יוצר רווחים, אנו לא נשקיע את הכסף שלנו אצלך, אלא נפנה לאפיקים סולידיים יותר, מתוך אחריות". במקרה כזה, העדר השקעה מצד גופים מוסדיים יצור כשל בהפקדות, והמפקידים הקטנים יוכלו לדעת שאם המוסדיים לא משקיעים אצל מאדוף, אין כל טעם להשקיע שם כיוון שאו ש(א) הם בדקו את ההשקעה והיא לא בטוחה או (ב) הוא לא הסכים לחשוף כיצד הוא משקיע. כך, השוק החופשי אמור לטפל בבעיה. ואם הוא לא טיפל, אז יש כאן כשל שוק.

4.
אבל המשקיעים המוסדיים לא עבדו כך, הם בחרו להשקיע אצל מאדוף בכל מקרה, והם אלו שגררו את השקעתם של האנשים הקטנים (ועל האחריות שלהם ניתן לדבר ארוכות וגבוהות). האם זו הבעיה שלנו, אם כן?

5.
ברני מאדוף הוא לא יותר מאשר גורם אחד בשוק, הוא מצא דרך לגלגל את הכספים. ההונאה שלו היתה יכולה לא להחשף אם הוא לא היה מגלה בכלל שהוא עשה הונאת פונזי אלא היה מספר הוא השקיע את כספו באג"ח מגובות משכנתאות של סאב פריים בצורה ממונפת. אבל אולי עקב ההוגנות שלו הוא בחר לספר את האמת: אף אחד באמת לא מבין את השוק, אבל כל עוד הוא מתגלגל הכל בסדר.