לעיתים, אנו מעדיפים לאבד את פרטיותנו בתמורה לנוחות; אנו עושים כן כשאנו אוגרים את אנשי הקשר שלנו בטלפון סלולרי או כשאנו מדפיסים כרטיסי ביקור שאנו מחליפים עם זרים; האינטראקציה החברתית לכשעצמה היא מסובכת ומסוכנת. אולם, הסכנה האמיתית שוכנת כאשר פרטיות ונוחות משתלבות זו בזו, על ידי החלפה לא וולונטרית של מידע.
היום נערך בתל-אביב כנס Techonomy, אירוע בו האינטראקציה בין טכנולוגיה וכלכלה הועמדה במרכז. הזוכים של תחרות הסטארט-אפים היו face.com. פייס.קום מספקים פלטפורמת זיהוי פנים לרשתות חברתיות (לבינתיים) שמאתרת תמונות שלך ושל חברים בתמונות שתוייגו על ידי משתמשים אחרים.טכנולוגית זיהוי הפנים של פייס.קום היא די מרשימה ויש לה את האפשרות למצוא אותך גם כאשר אתה ברקע או לובש משקפי שמש בתמונה. כעת המוצר נמצא בשלב אלפא סגור, והיה לי העונג לשחק עם האפליקציה לכמה דקות לפני שכתבתי את הפוסט (שהיו מספיק כדי לראות כמה האפליקציה טובה)
אולם, הדאגה הראשית שלי קמה ממאגר הנתונים של פייס.קום.פייס.קום יכולם לזהות תמונות של אנשי הקשר שלך בפייסבוק גם אם הם לא באלבומים שלך, אלא באלבומים של חברים; כלומר, ידי אנדוקס של מספר קטן של קונקטורים בפייסבוק, פייס.קום יכולים לשמור (או לאגור) מידע על זיהוי הפנים של אחוז רב של המשתמשים.
והנה מגיעה הדאגה לפרטיות מהפראנואיד אחוז ההזיות; אולם, קחו נא את הנסיונות האחרונית להקים מאגר מידע ביומטרי בישראל שיכלול גם מאגר של צילומי פנים, יחד עם הנסיונות האחרונים להתקין מצלמות אבטחה [בחוסר סמכות] בערי ישראל. כעת דמיינו את התרחיש התיאורטי בו הדיקטטור ההגון בא ומבקש מפייס.קום את מאגר המידע שלהם לצורך בחינה של חשוד בפעילות טרוריסטית או סתם מצב בו הדיקטטור מוציא צו חיפוש במאגר של face.com על מנת לחפש אדם חשוד\נעדר ספציפי ברשתות חברתיות ובתמונות ממצלמות אבטחה. האם פייס.קום יכולה לסרב להצעה נדיבה כזו?
כאשר פייס.קום מאנדקסת רק את התמונות שלי, ורק תגים שאני נתתי לה את הסכמתי (ולא אופט-אאוט, או מצב בו אני צריך לסרב בצורה אקטיבית) אז מדובר בויתור מוסכם על פרטיות; פרטיות כהחלפה של נוחות, מה שאנו עושים בדרך כלל. אולם, כאשר מדובר בפניהם של אחרים, ללא ידיעתם והסכמתם, מאגר מסוג זה יכול להיות מסוכן באופן קיצוני. הייתי שמח לבחון את המעיים של פייס.קום ולראות איך הם יכולים להגן עם הפרטיות של הגולשים בלי להגביל את הטכנולוגיה; אבל אם הם יצליחו לעשות את זה, שימכרו למדינת ישראל את הטכנולוגיה וזהו.
מכיוון שמדובר כרגע על פייסבוק אז זה: להלבין פני חברך, או פשוט לתייג אותם.
יש מצב לניתוח משפטי של הענין? למשל, האם מותר להם בכלל לנתח ולשמור תמונות מהמרחב הציבורי או הפחות ציבורי? האם מותר לי לתת לתוכנה לעבד תמונות של אנשים אחרים, תמונות שבפרופיל שלי בפ"ב? (אם כי על זה רמזת משהו בפיסקה האחרונה.) אם הם מנתחים מראש ואוגרים מידע על התמונות, זה כבר מאגר מידע החייב ברישום (וספק אם יזכה לאישור, אם הדברים נבדקים כמו שצריך)?
תראה,
הניתוח המשפטי כאן בכלל לא עקרוני; יש דברים יותר חשובים.
(טרקבק)
רק חבל(וסליחה על האוף-טופיק) שדף קישורי הטוויטר של משתתפי Techonomy הוא מסמך גוגל נעול בסיסמא… ביקשתי הזמנה וכעבור 3 ימים טרם קיבלתי תגובה כלשהי