לפני כשבוע, במהלך ישיבה של ועדת הכנסת לבעיית העובדים הזרים (לא הועדה לפתרון בעיות העובדים הזרים, לא הועדה לרווחת העובדים הזרים, הועדה לבעיית העובדים הזרים) החליטו באורח אינצידנטלי לגמרי לעשות מעשה נבלה, אבל גם להדגים לנו באיזו קלות ניתן לעשות מעשי נבלה בישראל [הודעה לעיתונות מטעם הועדה לבעיית העובדים הזרים] כותרת ההודעה לעיתונות כמובן היתה לגבי הסתננות עובדים בלתי חוקיים, אבל קריאה זהירה של ההודעה לעיתונות מראה מה עשו כאן:

ניצב שחר אילון ממ”ז תל-אביב, המשרד לבטחון פנים: הצרכים של המשטרה לא מותאמים לבעיה – אוכלוסיית הזרים והמסתננים באיזור תל-אביב, הינה 45 אלף.

למשטרה אין סמכויות ואין כח אדם. קיים גם סיכון בטחוני ולמשטרה אין כלים להתמודד עמו.

הצרכים שהעלו נציגי המשטרה:

• לאפשר על-פי חוק גישה למאגר הביומטרי שנאסף ע”י רשות ההגירה ומותר לשב”ס, אך חסום בפני המשטרה.

(…)

יו”ר הוועדה, ח”כ יעקב כ”ץ סיכם ואמר: (…) הוועדה ממליצה לאפשר למשטרה גישה ישירה למאגר הביומטרי.

המאגר הביומטרי של העובדים הזרים, בניגוד למאגר הביומטרי של אזרחי ישראל, אינו מוסדר בחוק. מדובר בטלאים של החלטות ללא נהלי אבטחת מידע מסודרים וללא נהלי גישה. עוד מדובר במערכת בעייתית במיוחד, כיוון שהיא מחזיקה מידע של העובדים שומרי החוק והטובים ולא של המסתננים הלא חוקיים. כלומר, מי שנמצא במאגר הוא "בסדר". הסיבה שלמשטרה לא היתה גישה למאגר היא שהמשטרה היא לא מי שאמורה לטפל בעובדים הזרים ולא במסתננים.

מעבר לכך, תמוה מה הצורך של משטרה לקבל עותק של המאגר בלי שיקבעו נהלים מסודרים או נושאים של אבטחת מידע, בלי ל

קבוע את השימושים. אבל כאן ברור מה המהלך: המילים "גישה ישירה" אינן אלא מכבסה לכך שאצל המשטרה יווצר עותק נוסף, והוא לא ישמש רק לזהות האם מדובר במסתנן, פליט או עובד זר לא חוקי (הרי הפליטים לא מסומנים במערכת מעו"ז) ובכלל, למשטרה אין יכולת לדעת אם אזרח זר אשר נמצא באיזור התחנה המרכזית בתל-אביב אינו בסך הכל תייר; כל עוד הוא מחזיק דרכון ואשרה בתוקף, חזקה שאינו עובר על החוק.

אבל לשוועארצאס, לצ'ונגים ולשאר הזרים אין באמת זכויות כאן, הרי.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]