0.
יש משהו מאוד מעודד בכך שמאה וחמישים אלף אנשים יצאו לרחובות, ולא משנה מאיזו סיבה; זה בדיוק הסימן שמחאת ילדי השמנת, מחאת הלוזרים והמחאה של השמאל הקיצוני מצליחה להראות שיש בה משהו. מתוך רשמים אישיים מההפגנה ביום שבת, אני יכול לומר דבר אחד: המחאה עברה את נקודת האל-חזור; אותה נקודה שלאחריה לא יהיה ניתן לבטל אותה ולשכוח מקיומה. הסיבה לכך היא בדיוק מה שכל מחאה אפקטיבית צריכה לקבל, וזה שינוי של יחס הלימות-אלימות.
1.
מבלי להכנס לתיאוריה מרכסיסת או להסכים איתה (למרות שיש לי לעיתים רצון עז לעשות כן), ישראל סבלה שנים מתודעה כוזבת, אותה תופעה של חוסר היכרות של בני אדם עם מעמדם האמיתי והחזקה בדעות שנוגדות את אותו מעמד. חלק ניכר מהסיבה לכך ניתן לייחס לעיתונות הכלכלית שמכילה בעצמה אלמנט הטיה בסיקור, או עצימת עיניים וחלק אחר ניתן לייחס לכך שהתקשורת מפרידה בין "כלכלי" ו"חברתי", הכלכלי מקבל מוסף משלו, כי קל לדבר על מצליחנים, הנפקות בבורסה, מכירות והצלחות של מיליוני שקלים, אבל למלא מוסף בחדשות על אנשים שלא גורמים את החודש, מה חדשות בזה?.
2.
כאן בדיוק העניין: לאורך שנים השחיקה במצב הכלכלי של אוכלוסיות שלמות לא היה news, את מי מעניין שמחיר של מוצר מתייקר? כאשר מדובר בנפילה או קריסה זה יפה, אבל כשמדובר בשוק מבוזר ולא נשלט על ידי מספר בעלי הון, מה זה מעניין שמחיר של דירה ספציפית עלה השנה בכמה אחוזים?
3.
וכאן נכנס יחס הלימות-אלימות, כמו יחס הלימות הון שקובע יחס בין כמות הכסף שיש בבנק באמת לבין כמות הכסף שהבנק יכול להלוות, כך יחס הלימות-אלימות: היחס הוא מספר קסם, שקובע כמה שוטרים לאלף בני אדם דרושים על מנת לשמור על הסדר בצורה קבועה ולמנוע מהפכה על ידי קבוצה אקראית. אלא, שברגע שמתארגנים 150,000 בני אדם, היחס נשבר: לממשלה אין 150,000 שוטרים על מנת לעצור את המפגינים, ובכלל, גם אם כל עשרות אלפי השוטרים יגיעו להלחם במחאה, אז גלי פשע ירדפו את המדינה במקביל, כי הם לא יוכלו למנוע פשעים אחרים.
4.
במצב כזה הצבא אמור להכנס לפעולה; אלא, שהמראה של טנקים ברחוב שלמה המלך בתל-אביב לא ממש יעודד את שאר הציבור להשאר בבית, מה גם שרוב החיילים לא בהכרח ישתפו פעולה עם דרישה לירות במפגינים שמפרים סדר. המסקנה היחידה היא שברגע שנשבר יחס הלימות-אלימות, המהכפה מתחילה. וזה בדיוק מה שקרה כעת: אין אפשרות לחזור לאחור, הממשלה לא יכולה לעצור את המחאה, היא יכולה רק לנהל אותה.
5.
אבל איך המחאה תסתיים? ככל הנראה הדרך היחידה היא בהחלפה של השלטון אבל גם של הסדר החברתי; יש חובה לשנות את הסדר החברתי מהיסוד. אולי, אחרי מעל למאה שנים של תיאוריה, ניתן יהיה לבחון האם יש מקום למהפכה מעמדית אמיתית במקום אחד בעולם.
יונתן, אתה מפספס בגדול. מרבית המפגינים הם ילדים טובים, שלא מעלים על דעתם לקום על השלטון, אלא רוצים שישתנו כאן מספר דברים בסיסיים. המסקנה שלך – "איך המסקנה תסתיים? ככל הנראה הדרך היחידה היא בהחלטה של השלטון אבל גם של הסדר החברתי" נראית לי מנותקת מהמחאה וממי שמרכיב אותה. בכל זאת, "תודעה כוזבת".