אדר שלו מנענע מדווחת על מקרה שהתרחש בארצות הברית. המקרה המצער היה של קרוז מדינה עיתונאי שאיבד את האייפוד שלו. קרוז גילה בסך הכל שלכל אייפוד יש מספר סידורי אשר בכל פעולה עם תוכנת iTunes הוא מעביר, ושתיאורטית, ניתן למנוע גניבות ו\או לאתר את הגנבים. לדברי אדר: "אלן פרי וקרוז מדינה מצפים מהם לא להפיק רווחים מהנגנים הגנובים האלו ולא למכור שירים לגנבי אייפודים. אפל לוקחת את המספרים הסידוריים של הנגנים הגנובים ויודעת על קיומם."

וובכן, אני נוקט בגישה שונה משל אדר. לדעתי, הדבר פסול מלכתחילה שלאייפודים יש מספרים סידוריים ש"מחייגים הביתה". מספר סידורי שמזהה מוצר בצורה יחידנית הוא דבר מבורך מבחינת שירות לקוחות, הוא נהדר לגילוי תקלות, לשדרוגים תכופים, למעקב אחר החזרות של מכשירים מסוימים כשהסוללות מתקלקלות או מתפוצצות. אולם, לדאוג לכך שבכל תשדורת ו\או פעולה שמבוצעת כנגד המכשיר תהיה התקשרות שמוסרת פרטים מזהים היא דבר פסול לחלוטין.

בואו נשווה את הדבר לעולם המוחשי: נתעלם לרגע מהעובדה שהמרחק בין לבדוק האם אייפוד גנוב משמיע שירים חוקיים לבין האם אייפוד חוקי משמיע שירים גנובים הוא אפסי, ונתעלם מהעובדה ששמירת המידע יכולה להיות "התחקות, בילוש או ריגול" ולפגוע בזכויות הפרטיות של המשתמשים. נתעלם גם מהעובדה שאפשר להשתמש באייפוד מבלי להשתמש באייטונס, ולבסוף נתעלם מכך שמי שגונב אייפוד ככל הנראה לא ירכוש שירים, כי דאגתו האחרונה תהיה להתבע על שיתוף קבצים, לא?

האם, לדוגמא, בעל תחנת דלק צריך לוודא בכל תדלוק של מכונית האם היא גנובה? בנקל הרי ניתן לספק לו מאגר מידע זה, שישווה וידאג שכל מכונית שתרצה דלק תהיה מזוהה באמצעות לוחית הרישוי (או מספר השלדה). אולם האם לא מדובר בפגיעה מיותרת בפרטיות? האם בעל מכונת צילום צריך לוודא מהם המסמכים המצולמים ושלא מצולמים מסמכים שאסור לצלם?

התפיסה המאוד שמרנית שבה האזרחים הם שאמונים על שמירת החוק, ולא הממשלה וזרועותיה, היא תפיסה שחלפה מהעולם. לפי התפיסה שאדר מציגה, באחריות האזרחים לראות האם חבריהם מפרים את החוק, דבר שגורר "אבק של מלשינות" (כדברי השופט לבנוני) ומערער את האמון שקיים בין בני האדם. החברה המודרנית, ובעיקר החברה הטכנולוגית, היא חברה שמושתתת על אמון. אותו אמון מופר לא אחת, אמנם, הן כאשר משתמשים מורידים שירים בניגוד לחוק והן כאשר תאגידים רומסים את זכויותיהם של משתמשים לפרטיות, אולם, האמון הוא יסוד חשוב בקיומה של אמנה חברתית.

האם ראוי שiTunes בכלל יחזיקו מאגר של מספרים סידוריים? נהוג לנהל רישום מסודר של מוצרים בדרך כלל כאשר מדובר במוצרים שיש חובה לרשמם על פי חוק: בכלי נשק, ברכבים, בבתים ובדברים אחרים אשר משפיעים על החברה בצורה מהותית. אייפוד, להערכתי, אינו אחד מהם.

נניח, לדוגמא, שעובד ממורמר מעוניין להתנקם במעבידו; הוא מגיע אליו למשרד ורושם את מספר האייפוד. יום למחרת הוא מדווח בצורה אנונימית כי האייפוד הזה נגנב ממנו ובכך מונע ממעבידו את השימוש. האם הנזק הזה לא גדול מהנזק ההפוך? האבידה כבר נאבדה, האייפוד לא ישוב יותר לבעליו לא משנה מה, הגנב הצליח. אין מה לעשות, אלו החיים.