 (cc) artlung |
חצי מדינת ישראל מזועזעת מכך שאדם לקח את החוק לידיו וירה באדם אחר שפרץ לו לחווה, החצי השני מזועזע מכך שמנסים להעמיד את היורה לדין (גילוי נאות: להוריי יש חווה בנגב). הישראלים שוכחים שמקרה כזה היה עובר לסדר היום בארצות הברית, שם הגנה על הקניין הפרטי והנדל"ן הוא כלל בסיסי בהתנהגות. הבעיה העיקרית כאן שמנסים אולי להזניח הוא שליורה כלל לא היה רשיון להחזיק את הנשק. כשבאים לבדוק את הבעיה צריך להתייחס ללא מעט סוגיות: הראשונה היא שמדובר בירי על מנת להגן על רכוש, ועל ידי הפיכה של כזה לחוקי אנו מקבלים על עצמנו הנחת יסוד שיש מחיר לחיי אדם, והוא קרוב למחיר הרכוש (הנחת יסוד: הפורצים היו רק גנבים ולא באו לפגוע בחייו של החוואי); הסוגיה השניה העיקרית היא שאותו יורה לוקח את החוק לידיו כיוון שהוא רואה כשל בפעילות של המדינה. |
כשבני האדם התאגדו תחת האמנה החברתית ויצרו מדינה הם עשו זאת על מנת להפחית את מקרי האלימות. הם הבינו שרק על ידי הפקעת האלימות מהפרטים והעברת הסמכות להשתמש בה לגוף שלטוני השימוש באלימות זו יהיה מבוקר. "אבות האומה" (במובן הרחב, ולא במובן האמריקאי) רצו שהפרטים ירגישו בטוחים יותר, כל אחד מהם מוותר טיפה על חירותו האישית לשאת נשק ולהגן על עצמו וכל אחד מקבל בתמורה בטחון: לאחרים גם אסור לשאת נשק.
| אני יוצא מנקודת הנחה שאי שם בנגב, בניגוד לחוואי שירה ביום שבת, יושב לו אדם שמנסה להגן על שטחים נרחבים של אדמה שהוא מגדל בהם את פירותיו (ולא בעלי חיים שמוחזקים בשבי על מנת להשתעבד למכונת רצח) וצריך להתמודד עם פורצים; אותו אדם מחזיק את הנשק כדי להגן על חייו ועל מי שינסה לקפח את חייו בכדי לקחת את רכושו (ויש האומרים שגם לקיחת רכוש תהרוג, בסופו של דבר, את החוואי מרעב). האם יהיה ראוי שאותו אדם ישתמש בנשקו? |  (cc) Jaako |
אחד הדיונים שהועלו בשיעורי המשפט הפלילי בנוגע להגנה העצמית היתה האם לאדם יש זכות למקש את ביתו או להכניס חיה טורפת על מנת לשמור על קניינו, כשברור שאותו מעשה לא יכול לפגוע באדם סביר, אבל בפורץ סביר כן. לכן, אדם שצריך לצפות שביתו יפרץ לא יכול להתקין אמצעי הגנה לא סבירים כאלו. לכן, בתים מזהירים את הפורצים מפני כלבים נושכים ובארצות הברית מתריעים בפני משיגי גבול כי אלו יפצעו.
| הסמכות של אותו אדם, מצד שני, להפעיל נשק, היא בעייתית. הוא לוקח כח שניתן במיוחד ובחוק למדינה ומעביר אותו לעצמו. בדיוק כמו שאדם יכול לקחת את הסמכות להפעלת אלימות הוא יכול ללכת ולגבות מסים משכניו על מנת לשלם על כביש חדש או לשבור לשכניו את אנטנת הטלוויזיה כיוון שאלו לא משלמים אגרה. הנטילה של הסמכות אל אדם פרטי (או אל המון זועם) יכולה להביא רק לנזק. |
אם לאף אדם לא היה מותר להחזיק נשק, אף אדם אחר לא היה צריך נשק כדי להגן על עצמו (למעט המקרים בהם אדם משיג נשק בלי רשות) ולכן אכיפה של הפיקוח על נשק צריכה להיות חמורה במיוחד. אסור לאפשר לאנשים להחזיק נשק ללא רשיון והעונש על עבירה זו צריכה להיות כליאה ממושכת. מצד שני, צריך לאפשר לבני אדם להחזיק כלי נשק שאינם קטלניים להגן על עצמם, תוך כדי חיובם באימון ובבחינות אחרות – כשבאותו המקרה ברור לכל המחזיק את אותו כלי נשק שיועמד לדין פלילי על שימוש שלא כדין בנשק, אף אם הוא אינו קטלני.
| ידוע שהיכן שהחוק נכשל, השוק צריך לתקן אותו; והיכן שהשוק נכשל, תפקידה של החברה לשנות את השוק על מנת להפעיל את החברה. כריס רוק אמר בזמנו שאם רוצים לווסת את השימוש בנשק יש לווסת לא את מחירי הנשק אלא את מחירי הכדורים. אם כל כדור היה עולה 5,000 דולר אנשים היו חושבים פעמיים בטרם היו משתמשים באקדחם והיה ברור שרק במקרים קיצוניים במיוחד יעשה שימוש בכדורים (הממשלה על ידי הטלת מס יכולה לטפל בכך). |
 (cc) r3wind |
כמובן שאותו מצב היה יוצר שוק שחור לכדורים, שאת בעיה זו היה ניתן לפתור בסימון הכדורים והטלת עונש מאסר עולם על כל שימוש בכדור לא מורשה. הבליסטיקה היתה מאפשרת לזהות מאיזה אקדח נורה איזה כדור לא מורשה ולזהות באותה הצורה את היורה. כך, ורק כך, ניתן היה להגיע למצב בו פחות אנשים היו מתים מפעולות ויג'לנטיות. מצד שני, החווה עצמה היא כשל שוק כלשהו. |
האם העובדה שלחווה לא היה שומר חמוש בנשק בכל אחת משעות היום (או איזושהיא תקנה שמחייבת לעשות כן לישובים מבודדים) היא לא כשל לכשעצמו? אם היה שומר, בין אם כעובד המדינה או כעובד השוק הפרטי, אז בטוח שלא היה שימוש בנשק לא חוקי ובטוח שהכל היה לפי הנהלים. אולם, כשחושבים על זה, החיוב של שימוש בשומר פוגעת בקניין לעיתים לפחות כמו הגנב עצמו.
ראו גם:
עופרניקוס מציע לחייב את המשטרה להגיע תוך זמן מסוים לאחר הגשת תלונה ולא יהיה פטור כללי מאחריות
Technorati Tags: Second Amendment, Gun Control, Israel, News
זה נכון שאם נשקים, אין צורך למנוע את השימוש בהם, אבל גם סכין ביתי יכול לשמש כסכין, ואת הפצתם של הסכינים הביתיים יהיה קצת קשה לאכוף…
ומה? אי אפשר לרצוח עם חבל? עם כל דבר אפשר. השאלה היא אילו כלי נשק ראויים לויסות (רגולציה) ממשלתי
או לחליפין, השאלה היא האם יש תועלת ברגולציה.
במצב הנוכחי, העבריין תמיד ימצא את הדרך להשיג את הנשק, וידע שהוא "חופשי לפעול", כי אין מי שיקום נגדו, וגם אם יקום מישהו נגדו, לרוב הוא לא יהיה מצוייד בנשק, משום "שהאזרח הסביר" בד"כ אינו חמוש.
במצב שבו העבריין יהיה פחות שאנן, אולי הוא גם יהיה פחות עבריין.
איך עבריין יכול להיות פחות שאנן? כאשר הוא יודע שלכולם יש נשק? בוא נחשוב איך זה יגמר?
האם מישהו בכלל אמר שלפורצים בנגב היה נשק? ואם לא היה להם, האם זה היה ראוי לירות לכיוונם? אולי צריך פעולה אחרת בשביל להגן על הקניין ולא לאשר ירי בכל סיבה שהיא.
יהונתן,
הרעיון להשתמש במיסוי ככלי ל"חינוך" האזרחים הוא פסול מיסודו. יתר על כן, הרעיון שתפקידה של המדינה לחנך את האזרחים פסול מיסודו.
למרות שאני בעד הגבלת השימוש בנשק אני חושב שאין מקום להעניש את החקלאי מהנגב. בלי יכולת להגן על רכוש פרטי אין חירות וכשהמדינה כושלת להגן על זכויות הפרט היא מאבדת את הזכות למונופול על אמצעי הכפיה!
אם היה נמצא מטען חבלה או נשק לצד ההרוג הוא היה מקבל צל"ש, אני לא יודע כמה עמדתם במצבים כאלה שאתם לבד בלילה מול ארבעה דמויות שמתקרבות אחרי שהרגו לך את הכלב
אבאשלו,
אתה יודע… על כל אחד שעומד עם מטען חבלה או נשק יש 400 שעומדים בלי, ובגלל שלאחד יש נשק לא הורגים את כולם. זו בדיוק הצרה של הדמוקרטיה, שהיא מאפשרת את הדבר המוזר הזה שנקרא "זכויות אזרח".
רוגל,
אם מטרת המדינה היא לא "לחנך" לא להיות אלימים, אז מה כן המטרה של המדינה? (המדינה, כזכור, מפקיעה את האלימות לעצמה, לא?)ושימוש במיסוי עדיף (מבחינתי) על שימוש באלימות בכל מצב שהוא. אם היו שתי דרכים ל"חנך" את העם: הראשונה היא באמצעות אלימות והשניה באמצעות מס, אני חושש שהיית בוחר באותה החלופה כמוני, לא?
המטרה הלגיטימית היחידה של קיום מדינה היא הגנה על זכויות הפרט.
מה ההבדל בין מס ובין שימוש באלימות? הרי זה אותו דבר. הגביה של המס נעשית רק בגלל שלמדינה יש את היכולת לגבות אותו (מונופול על אמצעי הכפיה). אז כשאתה משתמש ברובה כדי לקחת ממני משהוא ששייך לי (וזה התיאור המדויק של גביית מיסים) על תתיימר להגיד שזו לא אלימות.
אבל אם השימוש ברובה נועד על מנת לגבות מס שמטרתו לשרת את השימוש באותם אמצעי כפיה כדי לשמר זכויות פרט, אז כל שחשוב הוא לשמור את התקורה נמוכה ככל האפשר
אההה
אבל אתה מציע להרחיב את השימוש באמצעי הכפיה הרבה מעבר לשמירה על זכויות הפרט. אתה למעשה מקדם את הרעיון שהמדינה היא אומנת שיודעת יותר טוב מה טוב בשבילנו – והיא משתמשת בכח הכפיה ע"מ להבטיח שנתנהג בהתאם.
תשמע
החקלאי הזה נמצא תחת איום קבוע מהשכנים שלו, זו לא היתה הפעם הראשונה ששודדים אותו ואם הוא בעל משפחה וילדים אני לא רוצה לחשוב מה הגנבים היו עושים לילדה קטנה שבמקרה נשארה בחוץ לשחק. אני חושב שמי שלא עבר שוד בחייו לא יכול לשפוט את הרגשת ההשפלה והחדירה לפרטיות. מצד שני…בגלל שהם שכניו ובגלל שזו לא הפעם הראשונה לא נותרה בידיו ברירה מלבד לפגוע באופן קשה בגנבים. כל פגיעה אחרת (קלה יותר) הייתה גוררת תגובת נגד קשה מצידם (וזה מקיאוולי כתב לא אני)
רוגל,
שמירה על זכויות הפרט כוללת (גם) את הזכות לחיים. אותה זכות קיימת גם כאשר אדם עובר על החוק (נניח, פורץ) ולכן כדי לשמור על זכויותיו אני מעוניין למנוע מצב בו ירו בו סתם כך. זה לא מדינה שהיא אומנת, זה מדינה שמגנה על זכויות.
מישאל,
(טוב לראות שהגעת לכאן), אם היו (חס וחלילה) פוגעים בגופו (או במשפחתו) אני מאמין שהיתה לו את כל ההצדקה לנקוט באלימות כהגנה עצמית (גם אז, רק אם יש לו רשיון נשק אז להשתמש בו).
מדוע החוואי צריך לחכות שיפגעו בגופו או במשפחתו כדי להגיב? באיזור שבו קרה המקרה כבר נטבחו ילדים ומשפחות שלמות בידי מפגעים.
יש לציין שהוא ירה לאיזור הרגליים בחשיכה ופגע בכלי דם ראשי ברגל, מה שהרג את הגנב.
מלבד זאת הצגת הדרישה לרישיון לנשק באיזור שבו יש אלפי כלי נשק בלתי חוקיים הן אצל הפלסטינאים, הבדואים אזרחי ישראל, המתנחלים והחוואים היא התחסדות לשמה. אילו החוק היה גם מקיים דואג לאכוף את הדרישה הזאת לרישיון נשק – דיינו. אני יודע בבירור שהמשטרה לא מעזה לחפש נשק אצל הבדואים. הדרישה לקרוא למשטרה ולצפות שתגיע בפרק זמן סביר וגם תפעל נגד הגנבים אינה סבירה בעיני כל אחד שמכיר את המציאות המרה בחבל ארץ זה.
הגיע הזמן לטפל בנושא הזה ברצינות. מדוע אף אחד אינו פונה למנהיגי הבדואים בנגב ודורש מהם דין וחשבון על מעשי צאן מרעיתם? מדובר בחברה שהיא עדיין במידה רבה שבטית וניתן להעזר בכך רבות באכיפת החוק.
יהונתן אם ייצא לך לסקור את מצבם המיוחד והקשה של הבדואים בנגב מול מנהל קרקעות ישראל אנא עשה זאת. התמונה הקשה של המקרה הזה אינה שלמה בלעדי המידע הזה.
גלעד,
החוואי (או כל אדם אחר) צריך לחכות עד שתהיה סכנה ברורה ומיידית לחיי אדם; גם ברחובות תל-אביב אנשים נטבחו (או במועדונים) ועדיין לא לגיטימי סתם לטבוח בבני אדם ברחוב, לא? העובדה שיש איזור מסוכן לא מאפשרת לכל אחד לירות סתם, שהרי בפעם הבאה גנב ירצח כדי למנוע מצב שירו בו "סתם" כי הגנבים לעיתים חמושים. בעצם הלגיטמציה למעשה כזה מאפשרת עונש מוות מיידי על כל עבירה, דבר שהוא לא רצוי בכל מידה שהיא.
לגבי היות ה"דרישה לרשיון נשק" התחסדות; הרי שמדובר בדרישה לגיטימית גם מהבדוואים וגם מהפלשתינאים באיזור. אני חושש שהעדר האכיפה היא הבעיה, ולכן צריך לפנות אל המשטרה ולא לאזרחים. הטענה שלך היא מעגלית, שוב, וקובעת שבגלל שאחרים מחזיקים כלי נשק לא חוקיים הרי חובה על החוואי גם. מצד שני, אם החוואי היה מבקש רשיון נשק, בטענה שיש אלפי אנשים סביבו עם נשק לא חוקי והוא רוצה להגן על עצמו, ככל הנראה שהטענה היתה מתקבלת, לא?
לגבי מצב הבדוואים, אני לא מעורה מספיק בנושא ולא מכיר את השבטים הרלוונטיים. אני מכיר צד אחד של הסיפור, ואני מעדיף לא להכנס לנרטיב שלו.
יהונתן,
תודה על התגובה. ברור שאיני טוען שירי בכל מצב על גנבים צריך להיות נורמטיבי. כל מקרה לגופו ותלוי בנסיבות; כרגע נראה לי שהנסיבות הן לטובת היורה.
לגבי הדרישה לרישיון נשק – אל תהיה בטוח שהחוואי היה מקבל נשק בגלל הטענה ההגיונית שלו. בשנים האחרונות יש חסמים רבים לקבלת רישיון נשק, ובהחלט יכול להיות שהיורה לא עמד בקריטריונים של משרד הפנים לקבלת נשק. אני מניח שהעובדות בעניין עוד יצוצו בקרוב ואין טעם להמשיך בספקולציות בנושא.
הסיפור אינו שלם ללא הצד של הבדואים; אלו, יש לדעת, מנהלים מלחמה אידואולוגית נגד החוות ובעליהן, על מה שנתפס בעיניהם חוסר צדק משווע ביחס המדינה לתושביה שבחרו בצורת החיים הזאת – כולל הבדואים עצמם.במלחמה הזאת הכל חוקי בעיני הבדואים, כולל שיתוף פעולה עם פלסטינאים תושבי שטחים. בעלי החוות נאלצים להתמודד עם זאת על בסיס יומיומי, ונראה שמהמדינה לא השקיעה מספיק מחשבה כיצד ליישב את המצב ולהוריד את המתח שנבנה בין החוואים לבדואים. שכנות טובה נדיר למצוא שם.
גלעד,
אני לא חושב שהמלחמה של הבדווים היא אידיאולוגית, אני גם לא חושב שזו מלחמה. יותר נראה לי שמדובר בנסיון שלהם לחיות; בין אם בדרכי פשע (שהם, כידוע, לעיתים קלים יותר מחיי יושר) ובין אם בדרכי יושר. ההתפשטות שלהם לטריטוריות בצורה בלתי חוקית נובעת בין היתר מהעובדה שהמדינה נהנת להשתמש בתירוץ של "אנחנו לא יכולים לאכוף כאן", ומאפשרת להם לעשות את זה, במקום שהמדינה תתכבד ותדאג להם לאיזורי מגורים.
הבדואים בנגב סובלים מאבטלה קשה ולעיתים קרובות מיחס לא אנושי של הממשלה. נדמה לי שעל כך אנו מסכימים. ואולם ההנחה היא שעבירות רכוש נעשות ע"י בדואים שמנסים לשרוד היא מוטעית, ויעיד על כך כל מי שמכיר את המצב. מדובר בגנבים מתוחכמים ומאורגנים, עם משאבים רבים (הרבה יותר מהאזרח הממוצע במדינה) שפועלים בדפוסים של פשיעה מאורגנת,כולל שימוש בכלי רכב יקרים, טלונים ניידים, מכשירי קשר משטרתיים וצבאיים גנובים וטקטיקות מחליאות של סחיטה ואיומים. דווקא אלו שבאמת חלשים לא מעורבים בעבירות רכוש למיטב ידיעתי. הם סתם נדרסים ע"י המדינה שמשמידה להם באכזריות גידולים חקלאיים בריסוס מהאוויר.
אני בעד רפורמה מקיםה בחינוך בנגב – יש להציב יעדים, בהם אחוזים גבוהים של בוגרי אוניברסיטאות בדואים. כמו כן יש להפנות מאמצים ומשאבים לאומיים להגברת התעסוקה במגזר זה בנגב – לדאוג לאיזורי מגורים ללא תעסוקה זה לא חוכמה גדולה.
גלעד,
"לחיות", לא "לשרוד". יש להם כמה אפשרויות תעסוקה. חיי פשע הם הקלים ביותר והמשתלמים ביותר מבחינה כלכלית. זה הכל. הם יודעים שהם לא כפופים לחוק כי המדינה מפחדת מהם, ולכן אין להם בעיה.
יש לי רעיון: בואו נשפוט את החוואי על החזקת נשק ללא רישיון ולא נאשימו בהריגה או רצח.
הכל תאוריה – מה קורה עם המדינה לא מקיימת את חובתה לאזרח? ועל רצח הכלב כבר דיברנו?
מילים יפות יש בקורסים למשפטים: "פורץ סביר". האם יש גם "רוצח סביר"? מהו גבול הסבירות?
אולי גם לשים שלט שמזהיר את הפורצים זה לא בסדר – אתה יודע מה אחוז האנלפבתיות בקרב הבדואים?
מבלי לדעת את כל הפרטים – אני מהצד של החוואי!
אלעד,
למה לא לשפוט אותו על הריגה, ואם הוא באמת זכאי, כיוון שהיה "צורך" או "כורח" אז לא תהיה בעיה. העניינים יתחיל להיות יותר ברורים אם נדע שהיה לךו צורך.
אני לא חושב שאני רוצה להיות בצד של החוואי או בצד של הבדוואים, אני רוצה להיות בצד של כולנו. הצד שמונע מאנשים לירות סתם.
כנראה והפרקליטות תחליט האם לתבוע אותו או לא. הרי לא הכל מגיע לבית המשפט.
לירות סתם? מי דיבר על לירות סתם?
לירות כשאין סכנת חיים זה "לירות סתם"
נו טוב – כבר הוחלט שלא היתה סכנת חיים.
השאלה האם מותר (ואני מתכוון להיבט המוסרי ולא החוקי) לירות ע"מ להרוג ללא סכנת חיים ראוי לדיון נפרד.
השאלה היא האם מותר לי להגן על זכויותי, כולל זכות הקניין שלי מתירה לי שימוש בנשק איננה שאלה שיכולה להפתר בתשובה פשטנית כמו בתגובתך מלמעלה.
ביננו, יש פה צביעות מסוימת בנושא הרישוי לנשק.
אם אני אגש להוציא היום רשיון לנשק אני לא אזכה באחד כזה. מדוע? כי אני לא גר בישוב ברמת סיכון (בשטחים) אין לי עסק ליהלומים ואני לא נהג אוטובוס / מונית.
לכן, מבחינת משרד הפנים, אני לא מתאים לקבלת רשיון לנשק.
מאידך, במשך שלוש שנים ביחידה קרבית הכשירו אותי על מרבית כלי הנשק. רובי צלפים, תתי מקלע, אקדחים ואפילו כלים יותר כבדים. פעם בשנה (לפחות) למשך כחודש (לפחות) אני לובש את מדי צה"ל וחותם על נשק.
האם פתאום אני כן כשיר לנשיאת נשק? מי צודק, צה"ל או משרד הפנים? האם השיקולים שמנחים את צה"ל להגיד שאני כשיר לשאת נשק אינם מספיקים למשרד הפנים?
אבל בוא נעזוב את זה לרגע ונמשיך לשאלה מעניינת.
אחי, בתקופת הקצונה שלו הוציא רשיון לאקדח. היות והוא נשאר קצין במיל' הרשיון לאקדח נותר בתוקף. אח אחר משרת כלוחם ביחידה קרבית ונושא m16. עכשיו נשאלת שאלה – מה קורה אם פורץ נכנס הביתה ואני משתמש בנשק של אחד מהאחים שלי כנגד הפורץ (בהנחה שהפורץ גם היה חמוש לצורך הדיון). האם שוב אני נמצא באותו מצב של "נשק ללא רשיון"?
מה לגבי אם הייתי לוקח את החרב שתלויה על הקיר לקישוט ומשתמש בה כדי להרוג את הפורץ?
שוב? נשק ללא רשיון?
נתחיל מהתשובה הקלה: אם היית משתמש בחרב אז היית פטור מאחריות. אם היית משתמש בנשק של אחיך, יכול להיות שהיית פטור בנסיבות מסוימות.
עכשיו: אני לא חושב שצריך לגור בכלל בשטחים, ולכן מי שעובר לגור שם עושה זאת מבחירתו, ולדעתי הוא בכלל מוציא נשק מחוץ לגבולות מדינת ישראל הריבונית וצריך להעמידו לדין על הברחת נשק.
מי שגר באיזור מסוכן או עוסק במלאכה מסוכנת ראוי שיורשה לרכוש נשק, כנגד אימונים מתאימים. מי ש"סתם" רוצה נשק, שילך למטווח להתאמן. אם אין לך סיבה להחזיק נשק, אל תחזיק אותו.
אין כאן צביעות, יש כאן הגיון – צריך לבדוק כמה אנשים מתו בשוגג משימוש בנשק לעומת כמה אנשים מתו בצדק כתוצאה מאותו השימוש (וכמה חיים נצלו) ולשקלל את העניין סטטיסטית.
יהונתן,
תודה רבה על המאמר המנומק שמפריך את טענותיהם של מגיני הרוצח ומבצר מחדש את האמנה החברתית והמדינה במובנים שנשכחו קצת בעולם הניאו-ליברלי שלנו. אמירות כמו אלו של רוגל, שזכות הקיום הלגיטימית היחידה של המדינה היא הגנה על זכויות הפרט, היא אמירה מסוכנת ביותר, והרי כבר אמר יצחק בן-אהרון זצ"ל: "היסוד הראשון לחירותו של אדם היא פת הלחם שלו", ומה שווה חופש העיתונות אם אתה מז רעב?
המקרה הזה לדעתי מסמל מחדש את הגבולות בציבוריות הישראלית. לעניות דעתי, דעת הקהל שמגינה על דרומי הרוצח, תגרום לפרקליטות לסגור עיסקת טיעון שתקל עם העבריין. הבעיתיות שמסתתרת בדיון הזה, מאחורי שאלת הצדקת הירי או לא, היא העובדה שכולנו מקבלים כמובן מאליו את אוזלת היד של המשטרה בתפקידי שיטור קלאסיים. לפני שאנחנו משלמים מיסים כדי שילחמו באיום האיראני או יבנו את טנק המרכבה סימן 4, אנחנו משלמים מיסים כדי להיות בטוחים ברחובות שלנו, בערינו ובמקומות יישובנו. ללא רפורמה מקיפה במשטרה, מן המסד ועד הטפחות, לא נראה כי המציאות הזה תשתנה בעתיד הנראה לעין.
כמו כן השיח, כפי שציינת, הופך להיות יותר ויותר דומה לשיח האמריקאי של "זכות הקניין", "הזכות לנשוא נשק", "חוק וסדר" [ולא סידרת הטלוויזיה לצערי]. השיח הזה, שנובע מתוך מציאות של עוני שהוא ערוגת הפשע הטובה ביותר, הוא זה שמצמיח את האהדה הציבורית כלפי עבריינים מורשעים כאיווט ליברמן וארקדי גאיידמק, "מנהיג חזק לעם חזק" וכ'.
נמרוד,
אני לא מסכים איתך בדבר אחד – המטרה של המדינה הוא לשמור על זכויות האזרח – בין היתר על ידי שמירה על הזכות לחינוך, הזכות לחיים והזכות לכבוד. השמירה על הזכויות האלו מבוצעת על ידי כך שהנשק מופקע מהאזרח כיוון שנשק הוא אמצעי פסול.
מחברים שגרים באזור הדרום (ולא מדובר רק בחוות מבודדות, אלא גם בערים כמו ב"ש) הבנתי שההתנהגות הפושעת של הבדואים הפכה למעין נורמה.
נורמה, שלרוע המזל אפילו השוטרים מפחדים ממנה וכבר יצא לי לשמוע לא מעט סיפורים על איך עבריין בדואי זה או אחר שוחרר על ידי שוטר רק בגלל שהוא ידע לפרט שהשוטר גר בכתובת זו וזו, נשוי ויש לו כך וכך ילדים וכמובן לתאר בפירוט מה ידאגו לעשות לכל אחד מהם אם לא יתנו לו ללכת.
כשאתה עומד במצב כזה, אתה נותן לו ללכת, הילדים שלך יותר חשובים לך והנה לך לגיטימציה לפשע.
המטרה של כוחות הביטחון היא לדאוג לביטחון – ביטחון של האזרח. לרוע המזל, מערכת המשפט הרקובה במדינה הזו דואגת לזכויות הפושע ולא לזכויות הקורבן.
ניצן,
מערכת המשפט לא רקובה. הבעיה היא שהמשטרה לא מקצה מספיק לאכיפה – ברור לכולם שהיא לא אוכפת והם משלימים עם זה. האם היית משלים עם זה בתל-אביב? לא נראה לי (אגב, מאמר נהדר של אסי סיקורל על הנושא).
אם הילדים שלך יותר חשובים תתחיל להגן על ביתך ולא לירות סתם במקרים בהם אין סיבה, דבר שיגרור רק אלימות נוספת וגם כליאה שלך.
כשאדם תופס גנב מנסה לפרוץ לו לרכב ומבריח אותו במהלומות ולאחר מכן נעצר, נשפט ונמצא חייב בדין בגין הכאת הפורץ – זה נקרא מערכת רקובה.
כשאדם מתקשר לדווח על נהג מופרע הנוהג ברכב חברה, בעיקבות סטיקר גדול המתנוסס מאחורי הרכב "אם רכב זה ביצע עבירה.." ולאחר מכן נתבע על ידי הנהג המופרע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהטלפון הלז ולבסוף עוד נאלץ לשלם לנהג העבריין – זה, רקוב.
אני יכול לתת עוד דוגמאות, אני מניח שאתה מכיר את כולן, או את רובן ובכלל בהיותך עורך דין קרוב לוודאי אפילו יכול לספר לי על עוד כאלה.
בקשר להגנה על ביתי? מה נחשב להגנה? מה נחשב להגנה לגיטימית?
בצבא לימדו אותי שלעולם יפרץ קו ההגנה. בעולם התוכנה לימדו אותי שעוד לא נבנתה התוכנה שלא ניתן לפרק ובמילים אחרות – עוד לא נבנה המנעול שלא ניתן לפרוץ.
אז מה זה הגנה? פלדלת זה מספיק? לסגור את כל החלונות עם סורגים? לשים גדר? אמצעי זיהוי ביומטרי?
ואיפה עובר הגבול בין לגיטימי ללא לגיטימי.
בארצות הברית הייתה מערכת אזעקה לרכב שכללה להביורים מתחת לרכב שפלטו זרנוקי אש בכל ניסיון פריצה – לגיטימי? עד שאתה שורף את הפקח שבא לתת לך דו"ח או את הגורר שבא לגרור לך את הרכב.
ניקח מקרה תיאורטי – יש לי רכב יוקרה ואני מחנה אותו במוסך שלי. אני חושש שיגנבו לי אותו כמו את שלושת הרכבים הקודמים שכבר גנבו ולכן אני מתקין הפעם מערכת מתוחכמת המורכבת ממצלמות שמסונכרנות עם רובה ומתוכנתת להתאכן על פורץ ולירות בו באם הוא עובר קו מסויים.
האם באמת "ביתי הוא מבצרי", או האם באמת מותר לי להתקין כל אמצעי מיגון העולה בדעתי על מנת להגן על חיי ועל רכושי? או שיש גבול. ואם יש גבול – כאמור איפה הוא עובר.
ניצן,
רק לתקן: הדוגמא השניה שהבאת היא שקרית. אני אשמח אם תוכל להביא לינק, כי לאחרונה שקראתי (כמדומני אצל חנן) דובר על זה שאין כל בסיס לסוגיה.
הגנה חייבת להיות פסיבית. היא לא יכולה לפגוע בצורה פיזית בבני אדם. הגנה לא מאפשרת פגיעות בגוף בשום סיבה שהיא, אסור לך להתקין אמצעי מיגון לביתך שעשויים להרוג. מותר לך לסגור את ביתך בצורה הטובה ביותר.
האמת, נראה לי מופרך לחלוטין, רק שבמדינה הזו דברים מופרכים כאלה עוד יכולים לקרות.
הדרך היחידה לסגור את ביתי בצורה הטובה ביותר היא למלא אותו בבטון – ככה, בטוח לא יוכלו להיכנס
יהונתן,
אני לא מכיר את הבלוג שלך טוב במיוחד, אבל מאחר שאתה מציין על עצמך שאתה פציפיסט ושמאלני די היה ברור לי מה אתה הולך לומר, ולכן קראתי מהר כדי שאוכל להגיע לתגובות.
ובכן, השאלה היחידה שחשובה במקרה הזה היא מה הוא (החוואי) היה צריך לעשות, האם הוא בסיכון או לא. ברור לי שהוא היה בסיכון, מעצם העובדה שהגנבים היו בסביבתו. מעבר לזה, כל האידאלים שאתה מתאר הם בבחינת "וגר זאב עם כבש". כל עוד הם לא מתקיימים, מוטב להניח לאנשים שרוצים להגן על רכושם לירות בגנבים.
ולגבי מחיר של חיי אדם: חיי אדם הם ערך עליון בכל הנוגע להצלתם. אם בן אדם נפצע, צריך לעשות הכל כדי להצילו. אם בן אדם בסיכון, צריך לעשות הכל כדי להגן עליו.
אין לזה קשר עם העובדה שמרגע שאדם פורץ לביתו של אדם אחר, האדם האחר צריך להיות רשאי לירות בו על מנת להורגו. הדברים אינם סותרים.
רצוני לשאול מה היה קורה אילו היורה היה מנסה לגלות התנגדות?
מרבית הסיכויים שהגנבים היו מתנפלים עליו ופוגעים בו אם לא הורגים.
היכן ההיגיון בלהעמיד אותו לדין?
הוא בסך הכל הגן על עצמו ובני ביתו.
ולכל יפי הנפש שחושבים שהפורצים היו חושבים פעמיים לפני שהיו פוגעים בו, תפסיקו לשקר את עצמכם.
שפוי ויונתן,
ראשית, שפוי: אני לא יודע על איזה מחקר אתה מבסס את האמירה "מרבית הסיכויים שהגנבים היו מתנפלים עליו ופוגעים בו" שכן רוב פשעי הרכוש בארץ אינם אלימים, וכשפרצו לחווה של ההורים שלי כל שהיה צריך זה להראות שיש שם שומר והגנבים ברחו. לכן, אם תביא מחקר סטטיסטי על פשעי רכוש אני אשמח לשמוע.
יונתן, כשאתה אומר "אם בן אדם נפצע צריך לעשות הכל כדי להציל אותו", האם ה"הכל" הזה כולל גם להרוג אנשים (לא חפים מפשע) שלא צריך להרוג? לא נראה לי, כי ערך החיים מקודש יותר מערך הרכוש, לכן לא מוציאים להורג גנבים עדיין.
פגיעה ברכושו של אדם היא פגיעה באדם עצמו. רכושו של אדם, הדברים שהוא צבר לעצמו, הדברים שהרוויח, הם חלק מהזהות שלו, הם חלק ממנו.
המתקיף אותם, מתקיף אותו.
יש לי כלבה שאני מאוד אוהב.
לא המדינה, לא האייטוללה התורן, ולא אלוהים יגידו לי שאסור לי להרוג את מי שינסה לפגוע בה (בכוונה אינני נותן אנשים כדוגמה, עליהם מתיר החוק להגן).
המדינה אינה יכולה לשלול מהאזרח את זכותו הבסיסית להגן על עצמו ועל מה ששלו.
המגוחך בהצעה לשלול נשק / תחמושת מאזרחים הגונים, הוא שאלה שממילא אינם ממלאים אחר הוראות החוק (כגון אלה שפרצו לחווה) יסתובבו חמושים מכף רגל ועד ראש (הם כבר ידאגו לעצמם לתחמושת, אל דאגה), ואילו דמם של האנשים ההגונים שרק רוצים לישון בשקט ולהרוויח את לחמם בכבוד – יהיה הפקר..
בעצם זה המצב כבר עכשיו.
http://blog.tapuz.co.il/6100