למרות שהיכולות של בלוגרים להרוויח מפרסומות בישראל הינן אפסיות ובמקרה הטוב בלוגרים מובילים יכולים להרוויח מבלוגם מאות שקלים בחודש, לקיומן של פרסומות בבלוג יש השפעה לא מבוטלת על הנורמות של מה מותר ומה אסור לכתוב בבלוג. פוסט זה הינו פרק מעבודה שאני כותב בימים אלו ובה אני טוען כי לפלטפורמה יש השפעה רבה על הנורמות החברתיות שיוצגו בבלוג.
כיוון שטקסט זה נכתב לתוך העבודה ורק לאחר מכן הודבק בבלוג, אני מצטער מראש על ההתייחסות הלא-אישית לחלק מחברי ועל הפן הלכאורה מחקרי כאן מצד אחד. מצד שני, אני חושב שכל בלוגר צריך לבחון את עצמו ולשאול האם הוא מציג פרסומות באמת כדי להרוויח והאם הוא לא מוכן לשלם בעבור זכותו לביטוי?
בחודש פברואר 2007 פרסם יובל דרור פוסט על כך שהוא מתחיל להציג פרסומות בבלוג באמצעות "גוגל אדסנס" שנפתח באותו חודש לשימוש בלוגרים ישראלים. בין היתר קורא דרור לקוראי הבלוג "אל! תקליקו על הפרסומות" (כיוון שתקנון אדסנס אוסר לקרוא לגולשים ללחוץ על הפרסומות). פוסט זה, שפורסם בהומור רב, כמובן שהפר את כללי השימוש של אדסנס על הנייר, אך במקביל שעשע, היה למטרות הומוריסטיות והיה ברור שאין בו כל אפשרות לגרום למשתמשים להקליק על הפרסומות (שכן המשתמשים היו יכולים להקליק על הפרסומות בצורה וולונטרית בכל מקרה).
זו כמובן לא הפעם היחידה שמכתבים מסוג זה מתועדים על ידי בלוגרים. אלעד זלומונס מתעד לפחות שני מכתבים שבהם התבקשו בלוגרים להסיר תוכן מפר ובהם נחסם חשבון הפרסומות, כלומר היכולת של בלוגרים להרוויח כסף מכתיבתם.
היכולת להרוויח כסף מהכתיבה אינה, ככל הנראה, הסיבה העיקרית לכתיבתם של הבלוגרים. נדב פרץ כתב בבלוגו לאחר שהכניס פרסומות כי "ברור לי שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה ואף אחד מאיתנו לא ישעבד את כתיבתו להכנסות האדסנס. מצד שני, ברור לי שכן נכנסת כאן מערכת שיקולים נוספת. יכול להיות שהשיקולים האלה לא ישפיעו על אף החלטה שנקבל – אבל עדיין, צירפתי למערכת השיקולים שלי עוד אלמנט, שאני חושב שהוא לא חיובי ושאני צריך להיזהר לא לתת לו להשתלט.” (…)
עם זאת, הכנסת הפרסומות משפיעה בצורה מובהקת על התכנים שמופיעים באתר ולכן צפוי כי אתרים שיציגו פרסומות בהם יהיו פחות נכונים לדבר בצורה חופשית על כל נושא; הבלוגרים אשר אינם מציגים פרסומות ובפועל משלמים כסף בעבור אחסנת האתר עושים זאת על מנת שיהיה להם את הזכות לביטוי. מבחינתם זכות זו היא עצמאות מוחלטת והעדר תלות בגורמים כלכליים אחרים. הבלוגרים שויתרו מראש על האפשרות להרוויח כסף מהצגת פרסומות בבלוג מרוויחים את כספם מעדיפים להרוויח מכתיבת הבלוג בצורה עקיפה. גדי שמשון כתב בזמנו מדריך מפורט שמסביר כיצד בלוגר יכול להנות כלכלית מהכתיבה בבלוג גם אם זה לא מקבל ישירות כסף עבור כך.
אם במקרה של ינואר המחוספס הפרסום היה סמוי ובמקרה זה הפרסום גלוי, אנו יכולים לראות שכמו שכתב הנרי פארל בלוגים שיתוגמלו כלכלית עשויים להיות מושפעים על ידי כסף. פארל אמנם טוען כי אתרים שירוויחו כסף אף ינסו לשמור את הקוראים בתוך תחומם האישי, וימנעו מלספק לינקים חיצוניים (דבר שאיני מסכים איתו ואף אינו קורה בפועל בבלוג המצליח מאוד 'מאבד תמלילים') אך לא רק שלתשלום יש השפעה על הלינקוק, אלא גם על היכולת של הבלוגר לכתוב על הדברים אשר באמת כואבים לו. לטענתו של פארל, לבלוגים מצליחים כלכלית יש פחות תמריץ לעבוד לפי הנורמות של הבלוגוספרה כדי לשמור על הכנסותיהם.
אי אפשר שלא לתהות על ההבדל בין המקרה שהתרחש כעת לבין סיפורה של ארנה קזין בזמנו. כזכור, קזין פרסמה ב'בלוג' שלה מאמר כנגד אסכולה כלכלית שמובלת על ידי נחמיה שטרסלר, ובעקבות הסרת הטקסט מהבלוג שלה שהתארח באתר הארץ הסירה לגמרי את הבלוג. בראיון שצוטט על ידי עידו קינן (אך לא פורסם לבסוף בNRG) מצוטטת קזין כאומרת: “כן, זה נעשה בשיחה איתי. זה לא בלוג לגמרי פרטי, זה בכל זאת אכסניה של הארץ, ויש כללים”.
Technorati Tags: Adsense, Advertisements, Social Norms, Blogosphere, Israel, Yuval Dror, Popup.co.il
מעניין. מצאתי את עצמי מתחבט בסוגיה עצמה בעצמי. הפוסט האחרון שכתבתי על ההיא שאביעד אומר שאסור לומר את שמה, ממחיש משהו דומה- אנשים שלשם הפופולאריות, יעשו הכל. כך גם השיקולים הכלכליים.
לעיניין המחקר שלך- אני משוכנע שאתה תמצא שיש קשר הדוק בין המערכת לנורמה החברתית. רק שלפעמים המתח הוא הפוך- הנורמה החברתית מאפיינת את המערכת…
אני לא חושב שזרוב עושה הכל למען הפופולריות. היא בונה את המותג של עצמה בצורה מבריקה ותביא את עצמה בדיוק למקום שהיא רוצה. אני תופס ממנה כאינטיליגנטית מספיק כדי לתכנן את המסע שלה וכנראה שהכתבה בטיים אאוט היתה מיועדת כדי לשווק את עצמה לקראת קבלת תפקיד כלשהוא בטלוויזיה או משהו.
מצד שני אני חושב שהנורמה לא יכולה לאפיין את המערכת כיוון שזו יוצרת את החברה – שכחתי להוסיף את זה בפוסט אז הנה זה: ההנחה שלי היא שבלוגר שמעוניין ביותר חופש ביטוי יטה לבחור פלטפורמה עצמאית כדי למנוע חיכוכים מיותרים עם מפעילי מערכת. עם זאת, על מנת לקבל פלטפורמה עצמאית יש צורך בידע טכני מוגבר ולכן הבלוגרים העצמאיים מתאפיינים (בדרך כלל) בידע מוגבר בהטמל ופהפ. העצמאות שלהם וחופש הביטוי באים גם בחופש לעצב את האתר כרצונם וגם בחופש לכתוב תכנים. על מנת לעשות זאת וכדי לקבל את העצמאות, דרושה הוצאה כספית (אחסון ורישום דומיין) ולכן הבלוגרים בעצם משלמים על זכותם לביטוי. התשלום מהווה מעין "דמי רצינות" שמציג את הבלוגר כאדם שמעוניין להתבטא ומוכן לשלם את המחיר לכך, ולכן יכתוב טקסטים אחרים מאשר מי שיש לו את הזכות להתבטא בחינם (אך בחסדו של מפעיל המערכת).
טוב, אולי כן הייתי צריך להוסיף את זה בפוסט.
בזה הרגע השתכנעתי להסיר את הפרסומות מכל הבלוגים שלי.
באמת?
כן.
מאוד לא מוצא חן בעיניי חוסר הבהירות בעניין מס הכנסה. אני אזרחית טובה וממש לא מעוניינת שמישהו במס הכנסה יתעורר ויגלה שיש פה כמה חנונים שעושים כסף ולא הודיעו לאף אחד על זה.
מה גם שעד עכשיו צברתי סכום מסויים ולמען האמת, זה לא מרגש אותי במיוחד.
שרית העניין עם מס הכנסה הוא ברור מאוד. את צריכה לשלם על ההכנסות האלה מס. בדרך כלל מה שעושים (שכירים) זה מחברים את זה עם ההכנסה בתור שכירים וביחד בודקים כמה מס הכנסה צריך לשלם.
יהונתן וכל האחרים, אני חושב שצריך למצוא אלטרנטיבה אחרת לפרסומות של גוגל, למה אנחנו צריכים להגביל את עצמנו?
דרך אגב אני אפרסם פה פעם ראשונה אצלך שאת הפרסומות שהיו אצלי בבלוג למשך תקופה מסוימת, לא אני הורדתי. גוגל לא הזהירו אותי ולא כלום, הם פשוט סגרו לי את החשבון, גם בגלל הלצה קטנה שלי.
יהונתן. התגובה שלך לתגובה שלי, הייתה הרבה יותר פותחת מחשבות מאשר הפוסט עצמו. "דמי רצינות"….קראתי על זה במילים אחרות בהקשר אחר איפהשהו
ליאור, נראה לך שיש לי עצבים להבין איך לעזאזל עושים את זה?
שרית, לא הבנתי איך הנושא הזה שכנע אותך להוריד את הפרסומות שהרי את אומרת שאת עושה זאת סביב עניין מס ההכנסה?
אה, לא רק עניין מס ההכנסה שכנע אותי.
פשוט הרגשתי בזמן האחרון שאמנם מצטבר לי כסף בחשבון, אבל אני לא מרגישה שזה יעזור לי במשהו. סתם מכער את הבלוגים. ואם זו ההרגשה, עדיף להוריד בינתיים, לא?
כן :)
(בנושא אחר שלחתי לך מייל אתמול. האם אבד בדרך?)
פשש… אני יוצא לשעה לבירה וכבר יש דיון בבלוגוספרה על העניין. יפה…
נו, ובדיוק *בגלל* זה, אני לא מוכנה להציב אצלי בבלוג פרסומות. מילא זה שכל עוד אני יכולה להרשות זאת לעצמי אני מסרבת לחשוב על מי שקוראים אותי כעל מקור הכנסה פוטנציאלי, אבל אני בעיקר לא רוצה ולא צריכה את הידיעה שאי שם, יש עוד גורם שעשוי להשפיע על הבלוג ועל הכתיבה בו (אפילו אם אין לזה השפעה אמיתית על הבלוג, ברור לי שזה יישב אצלי במאחורה של הראש).
ככה שלהכניס אליי לבלוג פרסומות, ואת המשקל העודף שהן מביאות עימן, זה בעיניי קצת כמו להזמין הביתה ערפד. הוא נחמד כשהוא נכנס הביתה, אבל ברור שהוא ינשך בסוף.
יהונתן
פוסט מעולה שנוגע לדעתי לא רק לפרסומות והכנסות אלא גם לנושא הדירוגים (rating) של פוסטם והצגת דירוג ממוצע.
דירוג הוא אח חורג של פופולריות. והחשש שלי שגם דירוגים יגרמו לאנשים לכתוב על מה שאנשים רוצים לשמוע ופחות על מה שיש להם להשמיע.
אורי, תודה רבה
לעניין הביקורת בבלוג כתיבה חמה חשוב להציג את התשובה שלי לדבריו שבעצם אין כל השפעה בפרסומות:
כשאני מציג פרסומות של גוגל אני לא יכול לבקר את גוגל על מעשיה כמו שאני עושה כאן כיוון שזה ניגוד עניינים אינהרנטי – אני כותב ביקורת על הפרסומות של גוגל והדבר אסור כיוון שכמפעיל חשבון אסור לי : engage in any action or practice that reflects poorly on Google or otherwise disparages or devalues Google’s reputation or goodwill
שרית אם יש לך סבלנות לתרגם תבניות של וורדפרס לעברית אני מתפלא עלייך שאין לך סבלנות להבין איך לוקחים מיסים מאזרחים.
ליאור – מה? מה הקשר?
אני פשוט לא מרגישה שזה שווה את המאמץ שלי. זה *כל* מה שאני חושבת על הנושא הזה, ובטח שלא ממורמרת על גוגל. אני לא חושבת שלפרסומות של גוגל יש השפעה כלשהי על תכנים בבלוג. אני יכולה להגיד ב-;100% שהפרסומות לא השפיעו בשום אופן על הכתיבה שלי ולא נזהרתי. אם כבר, קמפיינים אישיים שמוצגים באתר (שת"פ בין בלוגר וחברה שיצרה איתו קשר) משפיעים הרבה יותר על כותב מאשר איזו פרסומת אקראית שגוגל מציגים.
ובכלל, מה הבעיה לעמוד בתנאי התקנון? מה הוסיף הפוסט שכתב יובל, מעבר לצרות?
אני לא אגיד שאין משהו במה שאתה אומר, מאידך כתבתי בזמנו פוסט כשהחלטתי להכניס את האדסנס לבלוג שלי.
מאז שיש לי פרסומות בבלוג שאני הרבה יותר מודעת לתוכן בהחלט, אבל דווקא בהקשר שונה – הרבה יותר חשוב לי שלא להיות עם תוכן שיווקי\פרסומי, הרבה יותר חשוב לי להיות נאמנה לעצמי וכו'
מה שכן – בסופו של יום הפרסומות אכן מכסות את האחסון וטיפה יותר, לא הרבה יותר וכך נח לי – אין לי ספק שהשוק הישראלי לא מספיק גדול לפרו-בלוגינג בעברית.
לגבי הטראקבק של שרית,
אני לא קראתי ל’חרם’, זה ליאור.
אני טוען טענה מאוד פשוטה: גוגל מגבילים חופש ביטוי במספר מובנים, בין היתר תנאי השימוש שלהם אוסרים ביקורת שמציגה את גוגל באור רע (ולא רק ביקורת על אדסנס) ולכן הם מגבילים חופש ביטוי. אני לא מוכן לשלם את המחיר הזה ולכן אני לא אשתמש בשירותים שלהם. (אני מקווה שעכשיו זה ברור למה גוגל פוגעים בחופש ביטוי).
יהונתן
אני מצטער שנסחפתי קצת עם ההקשרים. אז הנה שרשרת ההקשרים:
– יעילות פרסום בבלוג מונעת מהיותו פופולרי.
– פופולריות מונעת מצפיות חוזרות של קוראים בבלוג ומכאן ההחשפות לפרסומות.
החשש שלי הו מהורדת רמת הכתיבה בבלוגים למכנה המשותף הנמוך רק כדי לצבור פופולריות גבוהה וחשיפה לפרסום.
מערכות ממוצע הדירוג הם רק ה"שליח" כמו הטלמטר בעולם הטלויזיה שעשויות לגרום לרמת הכתיבה לרדת.
לגבי הדיון כאן.
בעקבות העליה והצמיחה של גוגל והיותה בעצם "הענק בגנו" עולה קרנן של חברות פרסום מונחה תוכן "contextual advertising" רק מהסיבה שהן "לא גוגל"
אני לא ודע האם הן אפשריות גם לאתרים קטנים כגון בלוגים אבל באתרי עיתונות מסחרית הן תופסות תאוצה יפה.
נראה לי שאנשים שפרנסתם בכתיבה – כגון סופרים ועיתונאים ואולי גם פוליטיקאים ועורכי דין מבינים את העניין מראשיתו.
אני ככותב בלוג אישי, שמח על כך שאנשים – בני אדם כמוני, מוצאים עניין בדברים, קוראים, מגיבים ויוצרים קשר אנושי.
להפוך את הקריאה שלהם למקור הכנסה נראה בעיני דבר מזעזע. אובדן ערכים ודרך. כמו לגבות כסף מחברים שבאים לשתות אצלי קפה.
אני כותב באתר ציבורי חינמי. אני סובל בשקט פרסומות מטעם האתר, אבל אומר – הם מארחים אז שירוויחו. כמובן שבשום צורה ואופן הפירסום והאירוח הזה לא ישפיע על מה שאני כותב.