יהונתן: לאחר בקשתה של רונה לכתוב פוסט בעניין מסוים שקשור גם אליה וגם לנושאים שאני נוטה לכתוב עליהם בבלוג, פתחתי לראשונה את הבלוג לכתיבה, לא של פוסט אורח, אלא ממש נתתי לה הרשאות לכתוב בבלוג. אז הנה, בלי יותר מדי מהומה, הפוסט של רונה (אפילו לא ערכתי את הטקסט). אם גם אתן רוצות לכתוב על דברים שעשויים לעניין אותי ואין לכן בלוג, או אם אפילו יש לכן בלוג ואתן לא רוצות לכתוב בו, או אפילו אם יש לכן בלוג, ואתן רוצות רק לפרסם משהו בעילום שם, רק תבקשו, ואם הנושא מעניין אותי מספיק וגם כתוב טוב דיו, אני חושש שאני אסכים לפרסם*
רונה:באחרונה אני עוברת משבר קטן בשל החלטה לסיים סופית קשר לא טוב עם בחור מסוים, אני באמת מאמינה שמדובר בהחלטה נבונה, אין ספק שהגיע הזמן.
ביום הראשון, חדורת מוטיבציה, בהיתי בטלפון הנייד בשלווה יחסית ותהיתי אם למחוק את מספר הטלפון שלו. ברור שזה קל, אני הרי זוכרת אותו בע"פ גם כך, וביום שבו אני אשכח כנראה שבאמת לא יהיה לו כבר מקום בחיי, למחוק מספר שגם ככה זוכרים זה מאד קל, אין בעיה בכלל, מחקתי…. ביום למחרת הגעתי לעבודה והתחברתי למסנג'ר, הוא אונליין, אוי, אסור להתפתות לדבר איתו. אין ספק שצריך לעשות לו delete? רק delete? צריך לעשות לו גם block, לא? הרי מדי פעם אני כותבת דברים שלא כדאי שהוא יראה, אני לא באמת רוצה שהוא יקבל עדכונים שוטפים על החיים שלי, נכון? אוקיי, המחשב שואל בנימוס אם למחוק אותו, הפעם נתקלתי בחומת הססנות קלה. טוב, נניח שעשיתי block ו-delete, לא מאשרת ולא מכחישה. עכשיו הוא עדיין יהיה ברשימת ה-blocked users, ניחא, נקווה שאני אצליח לא להתפתות ליצור איתו קשר בכל זאת בעתיד.
cc-by-sa-nc yanrivore
|
ביום השלישי אני מחטטת בתמונות בנייד ומוצאת שם תמונות שלו, וגם תמונות שלנו, חבל, תמונות יפות, אני דווקא נראית כמו דוגמנית, המממ.. בסדר, בסדר, ידי רועדות קלות, מחקתי. זה לקח שעה, אבל הצלחתי.. ביום הרביעי הוא נמחק כמובן גם מהמצלמה הדיגיטלית וביום החמישי מהתיקייה המקבילה על המחשב, יאללה, לא להתייאש. ביום השישי מחקתי את כתובת המייל שלו מכל תיבות הדואר שלי, ויש הרבה, ובשביעי גם את כל ההתכתבויות. ונניח שביום השמיני מחקתי מהנייד שלי את כל ה-smsים החמודים שהוא שלח לי, וכמובן שאת כל ה-smsים שאני כתבתי לו. |
וביום התשיעי מחקתי את הרינגטון שלו, וזה דווקא שיר שאני די אוהבת, אבל מה לא עושים כדי להמשיך הלאה? ועכשיו אני כמובן מברכת שאין לנו גם שיר משלנו שיושמע תמיד ברדיו ברגעים הלא נכונים ויגרום לי להתחיל לבכות ולאכול בן אנד ג'ריז שוקולד-פצפוצים (די! לא חבל על הפיגורה?). ביום העשירי, כבר משוגעת לגמרי, אני אכתוב על זה פוסט, ואצא לבליינד דייט עם בחור ווירטואלי מאתר הכרויות, אמן!
לפני עשר שנים? הייתי דוחפת את התמונות שלנו מהאלבום לאיזו מגירה ומוצאת אותם מספר שנים מאוחר יותר כשהייתי עוברת דירה, את הטלפון שלו לא הייתי מוחקת מהפנקס כי כמה כבר יוצא לי לפתוח את הפנקס ועוד דווקא באות י'? וזה רק אם בכלל רשמתי אותו שם מלכתחילה, ואם בכלל הייתי זוכרת שרשמתי אותו שם מלכתחילה. הייתי גונזת את היומן והמכתבים (סך הכל שלושה מכתבים, לעומת שלושה מגה על המחשב שלי היום) וסוגרת עניין. לפני מאתיים שנה? לא היו אפילו טלפונים, צילומים, שירים ברדיו, או רדיו. כמה קל, כמה פשוט. בעצם, מי רוצה לחיות בלי רדיו?
—
* (הנה, שרון, אני לוקח לך מנהג מגונה א' וב' באותה ההזדמנות, גם הרשאות לכותבים וגם כוכביות). הפסקה הראשונה כתובה בלשון נקבה כיוון שעד כה הכותבות העורכות היו רק כותבות. אבל זה לא מתחייב בכלל. למרות, שאם מסתכלים על התמונה הגדולה, לכל הכותבות העורכות עד כה יש לא מעט במשותף, כולן מכירות אותי גם בעולם המוחשי. עכשיו, אם את גם רוצה לכתוב כאן וגם רוצה לצאת איתי לדייט, תמיד יש על מה לדבר, אני לא משלם הרבה על לכתוב כאן בבלוג (או בכלל), אבל אולי כדאי שתנסי לכתוב.
21 תגובות, ניתן להגיב או לשלוח טראקבק
יהונתן
(אמרתי לרונה גם אתמול בטלפון) יש לי בעיה אחרת, מאז שקרן נפטרה לא מחקתי את המספר שלה מהסלולרי, לא מחקתי את האימייל שלה מהקונטקטים שלי ואפילו לא הסרתי אותה מהICQ. (ואני חושש שגם אף אחד אחר מחברי). להפטר מבני זוג זה יותר קל, להפטר מאנשים שאהבת זה קשה.
19:56 :: 20 ביוני, 2007
לימור
חבל שלא ניתן לבצע delete ו- block גם לתאי הזיכרון והלב, כל השאר הם פרטים טכניים מינוריים. אבל את בדרך הנכונה…
23:45 :: 20 ביוני, 2007
יואב
רונה, קבלי ח"ח על הכניסה. מה היית מוחקת אם הוא היה מופיע גם בבלוג שלך?
23:51 :: 20 ביוני, 2007
ניב קלדרון
בחורות שכותבות בבלוג זה רייטינג הא?!
8:31 :: 21 ביוני, 2007
יהונתן
לחלוטין רייטינג, אתה לא יודע כמה.
9:53 :: 21 ביוני, 2007
רונה
יואב, עלית עלי.. בטיוטה הראשונה היה כתוב: "פיו…! איזה מזל שאין לי בלוג עם פוסטים עליו ותגובות שלו… טוב שלא נכנעתי לגחמות שלי לשתף אנשים בחיי :)" אבל זה לא שרד את שלב העריכה, (אין מספיק ימים וזה דפק לי את הקצב).
9:54 :: 21 ביוני, 2007
רונה
רייטינג? בינתיים לא נראה שיש התייחסות המונית. אבל אני רק מתחממת.
9:56 :: 21 ביוני, 2007
גבי ודבי
כמה הסתייגויות
1. למחוק מהסלולרי זה קל, אלא אם כן את רוצה להשאיר את המספר שיהבהב "לצרכי סינון" (אלק)
2. גיליתי שאפשר למחוק ולהחזיר אנשים למסנג'ר עד אין קץ, כל עוד את עדיין ברשימה שלהם.
3. זה נחמד לעשות בלוק על בנאדם, אבל את הרי ממש רוצה שהוא יראה איך השתזפת יפה בתמונה מהחופשה האחרונה בסיני…
11:28 :: 21 ביוני, 2007
רונה
לימור, גבי ודבי,
כנראה שלא העברתי את הנק' כמו שצריך.
הפוסט הוא על טכנולוגיה ומערכות יחסים. הסיפור האישי כמו שהוא מובא פה כתוב, איך לומר? בהגזמה קלה, אבל רק על-מנת להמחיש כמה הטכנולוגיה שמשמשת לחבר אותנו עם אנשים גם לא מאפשרת לנו להתנתק מהם. אז בואו נסכם את הקוד הבא: אם יהיה לי סיפור אישי אמיתי, אני פשוט אכתוב "יש לי חברה, ויש לה בעיה…" :)
אה,כן, והעובדה שאי אפשר באמת למחוק לנצח אנשים מהמסנג'ר כל עוד אתה מופיע ברשימה שלהם רק ממחישה את הטענה שלי.
12:57 :: 21 ביוני, 2007
השדון האגדי
אהבתי, יהונתן – בחורות עושים יפה לבלוג.
רונה בהחלט החמשת לי את הטכנולוגיה וניתוק קשר עם בן אדם.
16:55 :: 21 ביוני, 2007
1 שמבין
מה???!!?
מי אמר שאין שיר?
http://www.youtube.com/watch?v=1OQuDGtThwA
אה כן, ואין על
COOKIES & CREAM
פצפוצים זה, נו, כזה סבנטיז – כמעט כמו קרטיב רמזור… או איך קראו לארטיק ההוא? אה, כן "גלי -גיל"…
18:13 :: 21 ביוני, 2007
איתיש
אהבתי את הלינקים. סוף סוף, אחרי שנים של תסכול אישי, אפשר לעקוב פה אחרי הקישורים הלוגיים.
9:06 :: 22 ביוני, 2007
יהונתן
איתי, אני לא אוהב את מה שאתה מרמז על הלינקים כאן. ואם אתה רוצה, אני מוכן לתת לך אחרי כל פוסט לכתוב אילו לינקים לא הבנת ולהסביר אותם…
21:34 :: 22 ביוני, 2007
איתיש
יהונתן,
אשמח לקבל את הדרכתך. עם זאת, תדע שלרוב אני מבין את הקישורים, רך שזה לוקח נתח מהקשב לטקסט. פה, בקטע הזה, הספיק לי להצביע על הקישור כדי להשתעשע. (אפילו מהבדיחה על חשבונך, שבקישור האחרון.)
23:50 :: 23 ביוני, 2007
שרית
ואז ביום ה-32 את נתקלת בו ברחוב דווקא כשאת נראית זוועה וכל המאמץ יורד לטמיון.
(אני? הורסת את מצב הרוח? מה פתאום.)
21:27 :: 25 ביוני, 2007
היא לא פקצה!
טוב, בתור מישהו שמעולם לא שיפטדל (שורש ש.פ.ט.ד.ל מלשון shift-del במשקל פיעל, אמא) מישהי מחייו הוירטואלים, אני האחרון שיכול להזדהות עם הפוסט. אבל נהניתי מאד לקרוא אותו, רונה. well written.
אבל אני מאמין שעוד לא הגעת ל master piece שלך. דרוש בדחיפות prequel עם הכותרת "איך מתחילים עם בחור ב 10 ימים בעידן הטכנולוגי", איך נכנסים ה SMS, שיחה מזוהה, תא קולי, msn, e-mail, ושאר ירקות למשחק הדייטים, וכיצד הם משפרים משמעותית את איכות החיים של המחזר והמחוזרת. תחושת בטן לא מוסברת – שדווקא לא קשורה לארוחת הצהריים הגרמנית שזה עתה חיסלתי – אומרת לי שיש לך דעה די מגובשת בנושא…
13:06 :: 4 ביולי, 2007
אטאלנטה
"Seven Days" was all she wrote…
;)
14:04 :: 4 ביולי, 2007
נמרוד
אתם זוכרים איך היה לפני 10 שנים? כמה תמימים היינו? אני זוכר שהתלהבתי מבחורה וחיכיתי ליד הטלפון שבועיים למקרה שהיא תתקשר.
והיום… איפה התמימות הזו נעלמה?
היום אני מתמודד עם תהיות מתקדמות פילוספויות כמו אם היא חסמה אותי במסנג'ר או שהיא פשוט לא אונליין :-).
אין מה לעשות רונה ידידתי התפתחנו לכיוון כלשהו. כל אחד הלך לחפש את עצמו אבל מה שהוא לא ידע הוא שאיפה שהוא ימצא את עצמו לא יהיה שם אף אחד
תודה
22:23 :: 3 ביוני, 2008
אריאל
תיזרקי אותו מה את צריכה אותו הוא סתם סנוב מעפן,מה שטוב לך אים את אוצה אותו אז הוא נשמה טובה………………………………..!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!@22222
19:40 :: 18 בינו', 2009
תגובה לפוסט “איך נפטרים מבחור בעשרה ימים בעידן הטכנולוגי?”