אני מרגיש אאוט, יחסית. בעוד שכולם צופים ומדברים על שידורי התעמולה אני יושב בבית וכותב את הסמינריונית שלי, האחריות של ספקי שירות באינטרנט על תוכן שמועבר דרכם. פרט לסעיף בהצעת חוק שקובע סטנדרט של התנהגות, לא מוזכר העניין יותר מדי בפסיקה. מצד שני, אני אדם מאוד יצירתי, זו לא הבעיה. בינתיים מבצע המצלמה מכה גלים וכבר קיבל פרסום בוואלה מחשבים, ולא רק זאת, אלא שהשגנו כמות מכובדת מספיק של טוקבקים בשביל שאולי נשקול באמת שירות כזה. אולי Sidurim.com, אם אין כזה כבר. בו אנשים יציעו למכירה דברים שהם לא צריכים ויקבלו שעות שחסרות להם.

בינתיים אני משחק עוד קצת עם המצלמה החדשה שלי, הצלחתי ללמד אותה לשמור על פוקוס, דבר שהתלמידים במועדונית לא תמיד מצליחים לעשות, והצלחתי להוריד את הגִרְעוּן שהיה בתמונות בלי פלאש. מצד שני, למה אני יושב וכותב לבלוג במקום לכתוב את העבודה הסמינריונית שלי? אני לא יודע.

היום הבנתי עוד קצת על כמה כל החדשות כפי שהן מוצגות לציבור הן פארסה אחת גדולה. בעת שאחד המועמדים לתפקיד חבר כנסת באחת המפלגות הגדולות התראיין לצ'ט באחד האתרים החדשותיים המכובדים, ובאותה העת ישב טוקבקיסט מטעמו והפציץ את האתר בשאלות. באותו הזמן ישבתי לידו והפצצתי בשאלות מנגד, איש איש והנרטיב שלו. בכל מקרה התקשורת עובדת כדי לצור עניין ולמכור שטח פרסום, אין לה בעיה עם דברים כאלו.

למה אני כותב שטויות עכשיו? אני חוזר ללמוד. הייתי נותן לינק לטיוטא של הסמינריון, אבל אף אחד לא יטרח גם לקרוא וגם להבין..