הפחד האמיתי הוא שכמו שהעיתונות החוקרת קרסה עם הופעת האינטרנט, כיוון שצריך לתת כותרות אינסטנט ולייצר מידע וחדשות בכמויות שלא היו מגיעות לנייר, כך גם עם הפשיעה. יש באינטרנט תיעוד של מיליוני עבירות קלות, שלא רק נחשבות זניחות, אלא גם קל לחקור אותן כי העבריין מתרברב בעבירותיו. הוא מציג גרפיטי, מציג תמונות שלו נוהג ברשלנות וגם מציג לעיתים את עצמו שותה בהיותו קטין (ובכוונה אין לינקים כאן). המטרה של הקטנת הפשיעה כרוכה אבל לא רק בטיפול בעבירות הקלות, אלא גם בהחלטה על סדר עדיפויות בחברה, מה לחקור ומה לא.

הצפה של המשטרה בחקירת אלפי ורבבות עבריינים קטנים (ואני לא מדבר על פדופילים שמפתים קטינים, אלא על הדברים הקטנים: חציה באור אדום, לדוגמא) תגרום לכך שהמערכת, העמוסה לעיפה כבר עכשיו, תקרוס ולא תוכל לחקור את הפרשיות האמיתיות. כמובן שכשמישהי נרצחת כדאי לבדוק גם בדואר האלקטרוני שלה האם היא התכתבה עם מישהו והאם יש מניע, אבל להחזיק שוטרים במשרה מלאה שישוטטו ברשתות החברתיות ויבדקו על המצאות פשעים? זה כמו להחזיק שוטרי מקוף, זה לא נעשה בישראל. (ועל כך מצר עתידי המנחם)