« עשרה מקומות שלא כדאי לגלוש בהם עם מחשב נייד | Main | לקראת האחד במאי:: תודעה מעמדית »
April 25, 2006
פרידמן, אריאן, עולם שטוח ושדות תעופה
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)בינתיים הטיסה לשיקאגו מתאחרת בשעה, ונותר לי זמן לעשות חושבין עם עצמי, מה ומי אני צריך להיות בטיסה הזו, במשחק הזה. נגמר לי חומר הקריאה, אז קניתי את ספרו של אלי ויזל: "לילה", לקראת יום השואה, שקשה לי שאני לא בארץ בו. קשה לי לא להיות ליד סבא ביום השואה, אולי כי זו הדרך היחידה שאני באמת יכול להיות לידו ולהסביר שאין אף מילה בעולם שתתאר איך הכל עבר עליו, אולי כי אין אף דרך לזכור חוץ מלזכור אותו, אולי כי המסקנות של כולם מהשואה שונות.
פרידמן התבגר בספר האחרון שלו, אבל הוא גם הפך לניאוליברל במסווה של סוציאל-ליברל, כמו ביילין. הוא טוען שזה לא שהסינים רבים על המירוץ לתחתית, אלא שהם מנסים להתחרות עם האמריקאים למעלה. זה בעצם מסכם את כל הספר. חשוב לקרוא אותו, אבל גם אם אתם לא, תשקיעו בחינוך, זה הלקח של הספר. אחרי "העולם הוא שטוח" (ותומר ליכטש עשה עבודת קודש כשהעלה פרק מהספר לערוץ הרשת). הספר השני שקראתי הוא "ערבושית" של אליסה אריאן. נחמד, זורם וקליל. בלעתי את שלושמאותשלושים העמודים בקריאה אחת. לא עם פואנטה גדולה,, פשוט ספר מעניין. חכמתהבייגלה של ארצות הברית או משהו.
אבל מה שקראתי ככל הנראה לא כל כך חשוב. התובנה האמיתית היתה כשמלאתי את פרטי ההגירה. הייתי צריך לפתוח את הדרכון שלי ולראות את מה שכבר שכחתי. הפעם האחרונה שהייתי בניו-יורק היתה מספר ימים אחרי פיגועי האחד עשר בספטמבר. אז ארצות הברית היתה פראנואידית ופטריוטית. היום היא מפחידה. הייתי צריך לתת טביעות אצבעות בכניסה, לעמוד בתור מבזה וארוך, ולקבל שוטרים ש"רק עונים לפקודות". הלוגו של הHomeland Security מזכיר משטרים אפלים יותר מכל דבר אחר.
החיים בעיר זרה יכולים להיות מנוכרים. אבל לפחות הם רק ליומיים הפעם.
עד העונג הבא,
יום שואה לזכור לכולם.
יהונתן.
נכתב על ידי jk ביום\שעה April 25, 2006 01:34 AM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
רוגל |
ועדיין יהונתן, ארה"ב של אמריקה הינה הארץ ,כמעט, הכי חופשית בעולם. |
|
ubermensch |
ארצות הברית של אמדיקה היא אחת המדינות היותר חופשיות בעולם ואם אתה לא מרוצה מזה |
|
יהונתן |
ארצות הברית היא חירותית, היא לא חופשית. אתה יכול לירות בכל אדם (אבל אולי תכנס לכלא ו\או תטבע) והשעתיים בכניסה הם כלום, אבל הם הרבה כשאתה מגיע ל24 שעות. |
|
דורפל |
אוח, התור הזה בכניסה ל JFK. בביקורי האחרון נסעתי עם דרכון דיפלומטי מתוקף עבודתי, ולתומי חשבתי שזה ייקל קצת בכניסה. כמובן שעמדתי שעתיים יחד עם כולם בתור האיטי כל כך (רק חצי מהעמדות היו מאויישות), והשוטר האחראי איים עליי בגירוש כשהוא ראה שאני מחזיק את הסלולרי ביד (להגנתו אציין שבכל מקום שם רשום שאסור להשתמש בהם, אבל כמובן שכולם השתמשו וכו'). היתרון היחיד של הדרכון היה שלא ביקשו ממני כל זיהוי ביומטרי בסוף, אבל עד שעברתי את זה כבר פספסתי את טיסת ההמשך שלי ל LAX, וכמעט גם את זו שאחריה בגלל כל הבדיקות המטורפות שלהם (להוריד נעליים וחגורה, לפסק רגליים וכל זה). מאז החלטתי לנסות להימנע מביקורים בארה"ב כמה שיותר. |
|
אח שלו |
גם אני החלטתי להימנע מביקורים בארה"ב, בתשע השנים הקרובות. |
|
ניצן |
סתם בשביל הסקרנות, החוויה הזו של לעמוד בתור זה תפנוק של דרכונים ישראלים, דרכונים מזרח תיכונים, או דרכונים לא אמריקאים בכלל? לא שאני מתכנן לנסוע לארה"ב בתקופה הקרובה, אבל לפחות ההשפלה של התחקיר בשגרירות נחסכה ממני. |
|
יהונתן |
ניצן, ניצן, |
|
יואב |
אין כמו לרוץ עם שני תיקים בפרנקפורט מנחיתה להמראה, ואז |
|
רוגל |
בדיקת הבטחון זה לכולם (הם בדקו את אל גור פעמיים), ביקורת הדרכונים זה לכל מי שהוא לא אמריקאי. לאמריקאים אסור ע"פ חוק לעשות racial profiling והם מקפידים על זה מאוד (להבדיל משירותי הבטחון בארץ שעושים בדיקה שונה לפי מוצא הנבדק). |
|
isabela de Gongora |
I suggest you drop the subject while you're in the states.. |