August 19, 2006
מסע בין אלף מילין\\תוכן שיווקי שלא קיבלתי עבורו כסף.
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)תחת רשיון שימוש CC-BY-NC-SA-IL
21:23 בדיקת בטיחות מיותרת, הרבה יותר מדי שיקופים וכל מה שאני עושה הוא לחייך למאבטחות הנחמדות, לקרוץ להן ולעבור בשקט. כל החברים עברו חיפוש גופני; כל הידידות נדרשו להסיר את נעליהן, ואני? אני עובר מהר.
 (cc) Joi | 21:30 פותח את הלפטופ. לא בדקתי מיילים מאז דיסלדורף בארבע בצהרים. בפעם האחרונה שנותקתי לחמש שעות קיבלתי 65 מיילים; על כולם עניתי בתוך זמן קצר. התחושה של התנתקות, של לדעת שמחכות לך משימות, הרפתקאות ומזימות שלא ידעת על קיומן וכל שאתה צריך לעשות כדי לגלותן הוא להתחבר לאינטרנט, היא תחושה קשה. כמו ילד שיודע שאמא מביאה לו מתנה כשהוא חוזר מחו"ל, אבל לא יודע מה היא, הוא מחכה והוא נרגש. |
21:54 אני עולה למטוס. חנק באוטובוס שהביא אותנו למטוס. ככה זה בפרנקפורט, היהודים יורדים למטה לתא מאובטח, ואז לא עוברים כמו כולם בשרוול, צריך לסוע באוטובוסים מחניקים. בגטו שיש למטה אין קפה, אין שתיה, אין גם אפשרות להכניס את אלו. "Bring some coffee, i'm stuck here" סימסתי לידידה, שכשלה להכניס את הקפה החם שלי.
21:55 אני עובר למצוא את שורה 36, רץ במהירות, ואפילו לא יודע למה. בדרך אני חולף אחר אותם כיתובים מוכרים: "Lifevest under your jacket", "No Smoking", "Hotspot". "הוטספוט?" אני שואל את עצמי. לא יכול להיות. אני נגש לדייל ושואל אותו "Excuse me sir, how much does the wireless connection on the plane cost?" והוא עונה לי במבטא הגרמני והמוכר: "Here's 30 minutes free. log in and they will explain everything". |  (cc) utnapistim |
 (cc) re-ality | 22:45 המטוס מתחיל להמריא. אירבוס 340, כל כך הרבה קילוגרמים של מתכת ובשר וכל כך מעט עדינות. כל פעם שמטוס ממריא אני מפחד על הלפטופ שלי. הרעידות, הדפיקות הקטנות. זו הסיבה שהוא יושב בנרתיק קרמפלר מרופד שנמצא בתוך תיק של Wenger עם תא מיוחד. ריפוד כפול, ככה זה עובד. מה שלא עוזר בפועל כי בפעם היחידה שהמחשב נפל היה מדובר בנפילה אמיתית מהשולחן. משכתי את כבל הספק שהיה על הרצפה עם הרגל והמחשב צנח. 500 ש"ח זה עלה, אבל היה שווה כל שקל. |
23:25 הדף הראשי סיים לעלות, אחרי שלושה רפרשים הצלחתי סוף סוף לקבל עמוד נורמאלי. הכנסתי את שם המשתמש והססמא הארוכים במיוחד. חצי שעה חינם הם אמרו.
23:30 כמה פרטים הוא מבקש ממני, שם, דואר אלקטרוני, עוד כמה דברים מיותרים וכמובן לסמן שאני לא מעוניין בדואר פרסומי. נקווה שזה יעבור.
23:32 פתחתי את הת'אנדרבירד, ציפור הרעם שלי שמביאה לי את אותן המשימות. למזלי, לא יותר מדי. והתחלתי לקרוא קצת את הבלוגים האהובים עליי. יובל שואל מי מקוראיו ערים וגולשים בחצות וחצי ביום שישי ואני תוהה האם אני מנצח בכך שאני גולש ממטוס? אני מקווה שכן.
23:40 סקייפ נפתח ואני מבצע שיחת חוץ. מאיר, שלח לי סמס לפני העליה למטוס, ככל הנראה תהה איפה אני. התקשרתי. אוֹרַן היה שם גם. הוא אמור לאסוף אותי בשלוש ארבעים, אני מקווה שאני אתחיל לחשוב בשעון ישראל עוד מעט. איכות השיחה היתה יחסית לא סבירה, אני מנסה להבין למה אחרי כל שיחת חוץ סקייפ שולח אותי לדף משוב. הוא לא מבין שאם אני ממשיך להשתמש אז ככל הנראה האיכות מספיק טובה. אני אנסה לשחק עם האפשרויות אחר כך, יש לי עוד מעט מאוד זמן.
23:50 עוד כמה דקות הכל יגמר, חצי שעת החינם שלי. מה אני עושה? מתחילים להגיש אוכל. האם הם שכחו את המנה הצמחונית שלי כמו בעשרות הפעמים הקודמות? בטיסה הקודמת לופטהנזה כמעט הכניסו אותי לרשימה השחורה שלהם כי התעקשתי לדעת מדוע הם מפשלים ושוכחים את המנה הצמחונית שלי שוב ושוב ושוב. לא שזה עוזר, המנה היתה ממש מגעילה בכל מקרה. האוכל של מטוסים הוא מזוויע, והאוכל של צמחונים במטוס לא ראוי להקרא אוכל. נודלס ברוטב מוזר כתום שלא זיהיתי "Noodels No Pork" כתוב לצד "VGML" שכה עוזר לי. אבל זה לא הכל. הנודלס היו לא יותר מאשר פֶנֶה ולא נודלס. הרוטב המוזר לא איזן, ופטריות השיטאקי היו הסמן החיובי היחיד. זה טופו או גבינה בולגרית? אני שואל, יש משהו מוזר בצלחת. אני אסיים את זה ואוכל לחזור לאינטרנט, לא? |  אוכל של מטוסים, תמונת אילוסטרציה (cc) JesseWarren |
00:05 תם הזמן, מה אני עושה כעת. לא הבאתי ספרים כי אני חשבתי להרדם, נותרו שעתיים לטיסה ואני כולי ער. אני לא יכול להרדם. האם ארשם לעוד שעה תמורת עשרה דולר? זה יותר מהסכום החודשי שאני משלם לספק האינטרנט שלי, האם זה לא מוגזם? עשרה דולר לשעה? אני מוציא את המחשב ותוהה. אפשר גם שעתיים, עוד כמות הזמן שנותרה לטיסה, וספק אם הסוללה תחזיק מעמד. לא נורא, הבאתי רזרבית. שעתיים בחמישה עשר יורו הם ככל הנראה עסקה רעה. אולם, בבר הייתי מוציא יותר, ואולי גם שווה להתחבר, לקרוא משהו. מי יודע. שילמתי.
00:15 אחרי תהליך ההרשמה והכל. אני מרגיש עכשיו שאני חייב "לדפוק את המערכת". פתחתי את פנדורה, ככה לפחות יהיה לי מוזיקה שונה מהאייפוד שאפל שלי. שבועיים עם אותם שירים. אולי כדאי לגוון קצת. מחכה מחכה, בינתיים קורא מיילים, בודק מה קורה באתרים הגיקים הרגילים. כמה תגובות נכתבו אצל יובל לתגובה שלי? אף אחד לא מתייחס ברצינות. עוד שעתיים וזה נגמר.
00:35 פתחתי את פרפורמנסינג, התוספת שתופסת. יש לי משהו לכתוב עליו בבלוג, ירוק. זה עוד יבוא. חיפוש אחר התמונות המתאימות בפליקר לנושא, מאה ומשהו מילים בינתיים, מחפש ליריקס לשיר מסוים בגוגל, מחפש את התמונה המדויקת בפליקר שלי. 00:42 היא מתיישבת לידי. אני לא יכול לכתוב עכשיו. "אולי תסגור את המחשב שלך?" היא שואלת. חמודה דווקא, לא? היא לוגמת מכוסית הברנדי. אני מוציא את שלי מהתיק. דווקא קניתי בקבוק ברנדי קטן בשדה, שיהיה לטיסה לכל מקרה. מנסה לפתוח את הבקבוק. לא ממש מצליח, מושך בחזקה. הכל נשפך עליי. "אני בטח נראה לה ממש אפס" חשבתי, אולי זה יעבור. |  (cc-by-nc) ehudkהמחשב שלי |
02:00 (שלוש זמן ישראל) מספר דקות לנחיתה, צריך לחגור את החגורות. היא שבה לכסאה ואני נותר לבד. מוציא את הלפטופ לסיים את הפוסט. לא הולך לי במיוחד להתחבר. אני מחכה ומחכה. הדייל בא אלי ומבקש לסגור את הלפטופ. הפוסט ידחה למחר בכל מקרה. אני בינתיים מתכונן להגיע הביתה, רק לעבור את ביקורת הדרכונים וכל השטויות האחרות, שלא יעצרו אותי במכס, אני יכול להרגיש יותר בטוח עכשיו.
Technorati Tags: Lufthansa, Wifi, Boeing, Airbus 340, Flight
נכתב על ידי jk ביום\שעה August 19, 2006 04:29 PM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
אח שלו התרנגול |
אני כבר מנסיון לא אוכל כמעט במטוס. אם כבר אז את הלחם ואת הפירות כי השאר עושה כאבי בטן. תמיד צריך לאכול לפני המטוס, אבל במקרה שלך נדפקת. |
|
גה גה |
קראתי , אהבתי.... |
|
יהונתן |
איפה? בגרמניה או באינטרנט? |
|
צפריר |
ברוך שובך. |
|
Maya Loola |
THOSE WHO ARE PREOCCUPIED WITH FLIGHT LONG FOR SEXUAL SATISFACTION. |
|
יהונתן |
מה לעשות, |
|
אילן |
לא לדאוג גם זה נגמר |
|
יהונתן |
ראיתי, |
|
MrM |
את העיקר לא כתבת ואחלה פוסט BTW |
|
יהונתן |
כלום. |
|
ירון |
צמחוני, הא? יופי טופי. |
|
יהונתן |
יש ברירה אחרת מלהיות צמחוני? |
|
איה |
אם זה מנחם אותך במשך 8 שנים הייתי צימחונית ולא קרה שפעם אחת קיבלתי את המנה הצימחונית שהזמנתי (לפעמים שבועיים מראש) במטוס. לא משנה באיזה חברה.. באותה נשימה.. זה אבסורד להיות צימחוני ועוד לחשוב שאתה מציל את העולם בזמן שאתה תורם לזיהום העולמי עם כל כך הרבה טיסות סקייפ זו חרא של תוכנה בכל מקום מכנסיים רטובים זה אחלה פיק אפ ליין. |
|
יהונתן |
אני לא ציפיתי לרגע לקבל את המנה הצמחונית, זה הפתיע אותי לחלוטין. איך "מכנסיים רטובים" זה פיק אפ ליין? |
|
ירון |
ברירה אחרת? להיות טבעוני. :-) [איה, לא תמיד צריך להציל את העולם. לפעמים להיות אדם טוב זה מספיק.] |
|
יהונתן |
צמחונות היא יותר האופי שלי, לדעתי. |
|
אילן |
לגבי זיהום של טיסה לעומת רכב, תתפלא לשמוע שהמצב הפוך רצ"ב לינק למאמר בנושא מהאקונומיסט. וציטוט מהמאמר לגבי זיהום של אמצעי התחבורה השונים. In America, land of the gas-guzzler, the Federal Aviation Administration has calculated that the energy used to carry one passenger for one mile is greatest in sport-utility vehicles, pick-up trucks and transit buses. It says cars and commercial aircraft come out roughly equal. But a study for the European Commission reached a different conclusion. Assuming that aircraft are 70-75% full and cars contain 2.5 people (since longer distances usually imply family trips), CE Delft, a Dutch consultancy, came up with a comparison between different forms of travel (see chart 2). Coaches performed best, followed by liquefied-gas and diesel-powered cars or inter-city trains. Long-haul flights of more than 1,500km were 50% worse than petrol cars for each passenger-kilometre. Short-haul flights (where a smaller proportion of the time is spent on energy-efficient cruising and more on profligate climbing and descending) were fully three times worse than petrol cars. What this means is that the eco-conscious European consumer who jets off for a series of weekend breaks is destroying his day-to-day carbon parsimony. You can buy a hybrid car, switch to low-energy light bulbs in your house and eat locally grown organic food. But the dozen daily decisions on which you base your husbandry are trivial compared with the handful of yearly choices about that holiday or this business trip. |
|
יהונתן |
תודה על המידע. |
|
איה |
תודה אילן.. רק אוסיף שעם כל הקידמה הטכנולוגית היום.. מן הסתם יכולת לחסוך רבות מהטיסות המיותרות.. לא שיש לי ביקורת כלשהי על אנשים שטסים או אוכלים בשר.. זאת היתה סתם עקיצה לכיוונו של יהונתן החושב שהוא מציל את העולם בזכות העגבניות והחרם על נייק (ירון ראה פוסטים קודמים). מכנסיים רטובים מעוררים אינסטיקנט אימהי.. מה גם שאם הם רטובים במקום אסטרטגי הם מעוררים תהיות לגבי גודלו של איבר מסויים.. בקיצור אחלה פיק אפ ליין.. חבל שנתת לעצמך להרגיש אידיוט. |
|
יהונתן |
אני לא חושב שאני מציל (מספיק) את העולם. לצערי יש הרבה דברים רעים שאני עושה. |
|
אילן |
בגלל זה אני טס פעמיים בחודש, אוכל רק בשר אדום, מעשן סגריות, ובזמן שאני בבית מפעיל את המזגן. אני מחרים רק את המים של עין גדי ואת המפרסמים בתקופת המונדיאל בערוץ 2. קרלסברג, גילט אני קונה רק בחול (גם בגלל שסה חצי מחיר מהארץ) ואת בזק (עברתי לכבלים בינתיים) |