0. השאלות הנכונות
יחזקאל דרור הוא מומחה בעל שם בנושא קבלת ההחלטות הרציונאליות. על השפעתו על דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד ועל היכולת להסיק מסקנות בחברה היתה ניכרת, ואני מאמין שהבחירה שלו כאחד החברים בועדת וינוגרד היתה בחירה נאותה. אולם, כשמעריב היום ככל הנראה מוציא מהקשרה סוגיה תיאורטית שנדונה על ידי דרור ומדווח כי דרור קבע כי עדיף להשאיר את אהוד אולמרט בשלטון על החלפתו בבנימין נתניהו. העובדה שדרור מעדיף את אולמרט על כל ראש ממשלה אחר אינה עומדת בקנה אחד עם הועדה שסוברת אחרת, אך גם אינה הצגה מדויקת של דבריו (תודה, לב"ג). השאלה שנשאל דרור היתה "האם צריך לתת לאולמרט להמשיך עד הסוף" ולאו דווקא "האם ראוי שאולמרט יתפטר לאור מסקנות דו"ח וינוגרד".
ההבדל בין השאלות הוא הבדל של שמיים וארץ בפוליטיקה הישראלית.
1. עד אחד באפריל
איתי אשר מעבודה שחורה שלח לי לינק אמש להצעת חוק הזויה נוספת של אריה אלדד (שכבר ננזף השבוע וראוי שינזף שנית). אותה הצעה, הצעת חוק פינוי היישוב הפלסטיני מחברון היתה כל כך הזויה ומפחידה שפחדתי בכלל להתעסק עמה. לדברי הצעת החוק, מדינת ישראל תהיה אחראית לפנות את היישוב הפלשתינאי מחברון עד האחד באפריל כמתיחה לא מוצלחת. לא רק זאת, אלא גם שכל הנכסים יועברו לידי מדינת ישראל וכן הממשלה תהיה זו שאחראית על קביעת הפיצוי לפלשתינאים, תוך שתשלום זה יכול שיקוזז עם תשלומים אחרים לרשות. בעקרון, חוק בעייתי והזוי גם משיקולי תחולה בינלאומית של חוק ישראלי שהרי אם מדינת ישראל היא לא הריבון, אין לה סמכות לפנות. יתר על כן, ברור לכולם שמדובר בפגיעה באזרחים מוגנים על פי אמנת ז'נבה. לכן, כל הספין של אלדד הוא עוד ספין שנועד למטרה אחת בלבד, לטרפד את הפינוי של היישוב היהודי בחברון שנוכחותו וההגנה עליו פוגעת במאות אלפי פלשתינאים.
2. בחולצה כחולה
כשאני הייתי סטודנט לתואר ראשון, הבהירו לנו שאת הפוליטיקה מותירים מחוץ לקמפוס. הכניסה עם חולצות המזוהות פוליטית ואידיאולוגית עם דרך מסוימת היתה פסולה, גם אם בדיוק הגעתי מפעילות פוליטית או הייתי חייב להראות לכולם את חולצת המרצ האחרונה שעיצבתי. אנחנו נקטנו בלא מעט דרכים, אבל זכותו של מרצה היתה למנוע מאיתנו להתיישב כך. הסיבה? פוליטיקה נמצאת מחוץ לקמפוס, באגודת הסטודנטים וברחבות. למרות שהביטוי הפוליטי הוא ביטוי מוגן ונועד, לדעתי, יותר מכל, לשכנע אנשים בצדקת דרכם, ביטויים אחרים לא זכאים לאותה הגנה. כאשר חייל מגיע במדים לשיעור הוא אומר אמירה פוליטית. הוא מזדהה עם מטרותיו של צבא הגנה לישראל שיותר מכל מזוהה עם הכשלים שנחשפו בוינוגרד, עם התרבות האנטי-אינטלקטואלית, עם הרצון לשטחיות : כל מה שהאקדמיה בזה לה. זו אמירה לא פחות פוליטית, לפחות לדעתי, מאשר אמירה שאתה מזוהה עם מפלגה גזענית כמו "האיחוד הלאומי" שחברי כנסת מצדה מציעים טרנספר. לכן, להכריח מרצה להתנצל בפני חייל כובש היא החלטה רעה (וראו את דעתי על התנצלויות כפויות). גם אני חושב שלגרום לאדם להתנצל בכח כדי לשמור על מקור פרנסתו היא החלטה פסולה. אם הדה-לגיטימציה של צה"ל כנגד משתמטים בדרך הזו, אנחנו קרובים מאוד לדיקטטורה פאשיסטית.
3. שכתוב של 2
למרות שאני לא מסכים במאה אחוזים עם מה שכתבתי בסעיף 2, אני משכתב אותו כאן; הדיון עצמו חשוב יותר מכל. האם זכותו של המרצה שלא ללמד כאשר חייל נוכח בשיעור זהה לזכותו של חייל להביע את תמיכתו בצה"ל על ידי הגעה לשיעור עם מדים? כן. זהו בדיוק חופש הביטוי שאנחנו רוצים להלחם עבורו. לי היה הרבה יותר נח אם היתה מותרת לי הפעילות הפוליטית בקמפוס, אני הצרתי שהייתי צריך ללכת בדרכים אחרות. מצד שני, דעתי היתה ידועה לרוב המרצים שלי וניהלו ויכוחים אידיאולוגיים לגיטימיים. אני לא חושב שמרצה שהיה מסרב ללמד כי חייל במדים נמצא בכיתה הוא מרצה שראוי להרחיק, זכותו, כמרצה, לא ללמד איזה מהתלמידים שהוא בוחר שלא ללמד.
4.
שלוש אנקדוטות; שלושתן קשורות לחופש ביטוי. דרור נחשב כנציג ציבור והתבטאויותיו הפוליטיות נראות כלא לגיטימיות, אלדד פועל למען טרנספר ולא מקבל במה ציבורית להצעת חוק גזענית ואנטי-חוקתית ומרצה שככל הנראה נשכח את שמו בעוד מספר ימים נאבק עם סטודנט על הביטוי של כל אחד מהם.
5.
במדינה דמוקרטית לא צריך להלחם על הזכות להתבטא.
אני לא בטוח שלבישת מדים בשיעור היא הבעת עמדה פוליטית. במציאות הישראלית, לבישת מדים בשיעור היא לפעמים כורח, אם הגעת ישירות ממילואים כדי לא להחמיץ שיעור (נדמה לי שזה גם היה המקרה במכללת ספיר).
שירות בצבא, סדיר או מילואים, הוא חובה במדינת ישראל (זה שקל להתחמק ממנו זה נושא אחר). ישנם אנשים שמשרתים בסדיר ובמילואים גם אם הם לא מסכימים עם פעולותיו של צה"ל.
חוץ מזה, שאין צורך באפולוגטיקה. המציאות בארץ היא כזו שבה הצבא והשירות בצבא הם נחלת הכלל, ולכן אין למרצה זכות לא ללמד את מי שמשתייך אליו. בדיוק כמו שאין לו זכות לא ללמד אדם ממוצא כזה או אחר.
אם הגעת ישירות ממילואים כדי לא להחמיץ שיעור אתה יכול להוריד את חולצת המדים ולהשאר עם טישרט לבנה. קשה לי להאמין שאיזה שוטר צבאי יעיר לך (:
נראה לי שאם אתה נכנס לשיעור של מרצה ערבי, בעיקר אם דעותיו ידועות, אתה יכול להרשות לעצמך לגלות רגישות לעניין (כלומר, במידה ואתה לא משתמש במדים כדי להביע עמדה כלשהי אלא מגיע איתם לשיעורו מכורח הנסיבות).
יהונתן, אתה שוכח שלבישת מדים היא לא הזדהות עם הצבא.לבישת מדים לא אומרת בהכרח שאני מזדהה עם כל, או אפילו עם חלק, ממה שצה"ל עושה- היא אומרת שאני אזרח שומר חוק שמשרת בצבא, וזה *הכל*.כשאני שירתתי בצבא לא הסכמתי עם הרבה דברים שנעשו על ידו, אבל מחובתי ע"פ חוק לשרת בצבא, ולעשות מילואים אם וכאשר אדרש לכך.ואם אני אסיים יום מילואים ולא יהיה לי זמן להחליף בגדים לפני שאני מגיע להרצאה(כמו שקרה במקרה הזה, לפי כל הידוע לי) אני אגיע במדים- לא מתוך אמירה פוליטית אלא מתוך זה שפשוט לא היה לי זמן.
בסופו של יום, פעילות פוליטית היא דבר שאדם עושה מרצונו החופשי, לא מתוך חובתו החוקית כאזרח, בעוד מילואים ושירות סדיר בצבא הוא דבר שנעשה מתוך חובה חוקית(ולא ממין העניין כמה אנשים מתחמקים ממנה).
אבל מה תאמר אם כך, לסטודנט ערבי שמגיע לשיעור עם כאפייה? האם זה לגיטימי? ומה אם הכאפייה מייצגת עמדה דתית ולא פוליטית? מה המרחק בין הקביעה כי לבישת מדים היא הצהרה פוליטית, לקביעה שחבישת כיפה היא הצהרה פוליטית? או שנשים ערביות לא יכולות להגיע ללימודים כשראשן מכוסה?
אתה הילד הכי הההומו שאני מכיר.
ירון ועופר,
אתם חייבים להבדיל בין שירות במילואים לבין להמצא במדים בתוך פעולה אזרחית. כלומר, ברור שיש משהו סמלי בהליכה עם מדים גם כאשר אינך חייב לעשות כן. עטיית מדים בעת שאין אדם חייב אומרת שאותו אדם בחר במודע להשאר עם החזות הצבאית, גם אם למטרות נוחיות.
ושוב, בישראל שירות בצבא הוא לא רק חובה אלא גם אמירה פוליטית, במיוחד כאשר הצבא בישראל חותר לעיתים תחת השלטון.
אילאיל,
עטיית כפיה או כל סממן דתי היא הבעת דעה כלשהיא. כמו דעה פוליטית, אין הבדל בינה לבין עמדה דתית וגם היא מוגנת על ידי חופש הביטוי. ולכן החזרה על דברי בסעיף 3 שאומר (בעצם) שאני חושב שהביטוי של שני הצדדים, הן של המרצה שלא מוכן ללמד והן של הסטודנט, לגיטימיים.
יהונתן, אני לא מצליח להבין איזו לגיטימיות אתה רואה בכך שמרצה לא מוכן ללמד אנשים בעלי דעות שונות משלו (או יותר נכון: הוא משער שדעתם שונה משלו). זה לא חופש ביטוי ולא חופש אקדמי. זו אפליה וחוסר סובלנות שמתחבאות מאחורי מושגים פופולריים כגון "אנטי מיליטריזם" או "צבא הכיבוש".
יהונתן, הגדר "לא חייב לעשות כן".האם הנסיעה באוטובוס אל ומשירות המילואים/השירות הסדיר נחשבת?מה אם אני צריך לבחור בין הישארות במדים לכניסה באיחור להרצאה/אירוע?
אני לא רואה במקרים האלה הצהרה פוליטית יותר חזקה מאדם שנשאר בבגדי העבודה שלו בהרצאה כי הוא לא הספיק להחליף אותם.זה שיש אנשים בעלי דעות פוליטיות מסויימות שלא אוהבים את המקום שהוא עבד בו זה דבר נתון- אבל זה נכון גם לאדם שמסתובב במדי משטרה, או מדי פקח עירוני(לדוגמא).ללכת במדים כשאדם ממש לא חייב בזה, כמו נניח בחופשה שבה חייל משרת לא משתמש בתחב"צ, או סתם ביום יום האזרחי, היא אכן אמירה פוליטית מבחינתי.אבל מישהו שעבד במדים האלה כל היום ופשוט לא הספיק להחליף אותם לא מביע בזה שום עמדה פוליטית- אולי חוץ מהעמדה שמבחינתו המדים האלה לא שונים מכל בגד אחר.
לטעמי למרצה לא היתה זכות לסרב ללמד את אותו סטודנט, וזאת משתי סיבות:
1)כאשר המרצה מלמד הוא נותן שירות שהסטודנטים שילמו עליו ממיטב כספם(או כספי הוריהם), לטעמי זכותו לא ללמד אנשים מוגבלת למקרים בהם אנשים מפריעים למהלכו התקין של השיעור.
2)אם לסטודנט אסור להביע עמדה פוליטית במהלך השיעור, ולו ע"י בגד, הרי הדבר נכון פי כמה וכמה לגבי מרצה שאמור להוות דוגמא(ודבריו של המרצה הנ"ל מהווים בפירוש הבעת עמדה פוליטית)- אם כך, ברגע שתמכת בזכותו של המרצה לא ללמד את הסטודנט יצרת סתירה לוגית שבה יש שווים ויש שווים יותר:בעוד לסטודנטים אסורה הבעת עמדה פוליטית, למרצים היא מותרת, ולטעמך אף מומלצת.
נ"ב עפרונית, ומה אם לסטודנט ההוא לא היה זמן או שהוא פשוט שכח מכוח זה שהוא מיהר להרצאה?לפי התיאור הוא ממילא הגיע באיחור של איזה 5 דקות
ירון,
למרצה יש את מלוא הזכות ללמד או לא ללמד בכיתה, מכל סיבה שהיא. אם יבחרו לפטרו, הוא ישא בתוצאות, אבל בכל מקרה אין שום זכות לאף אחד להכריח אותו להתנצל.
עופר,
הליכה עם מדים אומרת יותר מרק "שירתתי היום במילואים", היא גם אומרת שאתה נציג רשמי של המדינה בעצת תפקידך, ועם כל הכבוד, העובדה שמישהו הולך עם מדים בעת שאינו בתפקיד (ואינו בדרך לתפקיד או ממנו) מהווה ביזוי של אותם מדים לא פחות.
אני חולק עלייך שלמרצה אסור לסרב, אני חושב שמותר לו לסרב ללמד מכל סיבה שהיא (ומותר גם לפטרו). אני חושב גם שהן למרצים והן לסטודנטים צריך שיהיה מותר להביע עמדה פוליטית (קרא את סעיף 3 בבקשה) ואני חושב גם שעצם הבעת העמדה שלו צריכה להיות לגיטימית. אולם, אם הבעת העמדה אסורה, אזי הדרך היחידה להגיב על הבעת עמדה היא הבעת עמדה נגדית.
יהונתן,
אני בד"כ מצליח להמנע מלהגיב על מאורעות וויכוחים שנוגעים למאורעות בארץ. אני חושב שזה לא הגון ממי שחי במקום אחר להטיף לאחרים איך לנהוג מבלי שהוא ישא בתוצאות. אני לא אחרוג ממנהגי עכשיו אבל אני ממליץ לקרוא את את המאמר הזה של יואב קרני. הוא מספק הסבר, וביקורת שהפוסט שלך ראוי להם
אני שוב אסביר, אולי כי זה נראה רק לי מעוות ואתם רגילים לזה.
מבחינתי, אדם שלובש מדים הוא חייל. הוא בשירות המדינה, הוא איש צבא. לאיש צבא יש תפקיד מסוים: להגן על בטחון המדינה, ואין כזה דבר "להסתובב על מדים" אלא בעת שאתה לובש מדים אתה מייצג מערכת של זכויות וחובות.
אם אתה חושב שעצם לבישת המדים "באזרחות" או בכל חלק ממנה לא היתה מטילה מורא במי שאינו רגיל להתבונן בחיילים, אתה טועה. אנחנו חברה מיליטריסטית ואנחנו חייבים לצאת מהמיליטריזם בחברה שלנו.
רק בישראל אין הפרדה מובהקת בין חיים אזרחיים לתפקיד צבאי, ולכן מתאפשרת מחאה של אלו שקוראים לעצמם "המילואימניקים" (עם כל ההשלכות) ולהיות מדינה בשירות הצבא ולא להפך.
עופר, קרה לי לא פעם שנכנסתי לשיעור הישר מהקור הירושלמי וגיליתי שהכיתה (שוב!) מחוממת יותר מדי. אף אחד לא הרים גבה כשעצרתי לרגע את מה-שלא-עשיתי והורדתי את הסוודר.
גם כשהייתי בצבא מצאתי את עצמי לא פעם מורידה את החולצה ונשארת עם הגופיה שמתחתיה סתם כך מטעמי נוחות. אם אני יכולה לעשות את זה מטעמי נוחות, נראה לי פשוט באותה מידה לעשות זאת מטעמי נימוס או התחשבות.
שים לב שכל מה שאני אומרת תקף לשאלה הטכנית. בשני המקרים שתיארתי לא הייתה עבורי שום משמעות[1] לבגד אותו לבשתי – סוודר, מדים או גופיה. אם הסטודנט החליט שהוא נשאר לבוש במדים כדי להביע עמדה "כורח הנסיבות" אינם רלוונטים, אבל במקרה כזה הוא צריך להתמודד עם עמדה נוגדת.
[1]לעומת זאת אם הייתי יושבת בשורה הראשונה כשאני לובשת גופיה מול מרצה חובש כיפה, אולי הייתי מחליטה לעטות צעיף במשך השיעור ואולי הייתי מחליטה להשאר עם כתפיים חשופות כאקט הצהרתי. כך או כך, הנסיבות לא היו רלוונטיות.
עפרונית, מרגע שהוא נכנס לכיתה המרצה לא ממש נתן לו הזדמנות להוריד את חולצת המדים, הוא גירש אותו בצעקות מהשיעור- לפחות כך זה תואר במקומות שקראתי.
יהונתן, לגבי זכותו של המרצה:אני לא חושב שמישהו יעמוד מאחוריו עם אקדח ויגיד לו "תתנצל או שאני יורה"- יותר סביר שפשוט אמרו לו "או שתתנצל, או שאנחנו מפטרים אותך", אמירה שאפילו אתה מסכים שהיא לגיטימית.דרך אגב, כשאתה מדבר על זכויות משתמע מהעובדה שאתה מתאר דבר מה בתור "זכות" שאתה טוען שגם אסור/לא ראוי שהאדם יפגע בשל כך שפעל על פיו.
נ"ב אני צריך לחשוב קצת יותר על הנקודה שלך בנוגע למדים- אני מבטיח תגובה במוצ"ש לכל המאוחר.
עופר,
אני חושב שבקשת ההתנצלות היא לא לגיטימית. כלומר, פיטורים שלו היו יותר לגיטימיים מאשר "או שתתנצל או שנפטר אותך".
מדוע? כי אם היו מפטרים אותו מסיבה זו, היה ניתן לפנות לבתי משפט ולראות האם המחוקק רואה זאת עילה מספקת לפיטורין. דרישה להתנצלות היא סחיטה באיומים.
"אם אתה חושב שעצם לבישת המדים "באזרחות" או בכל חלק ממנה לא היתה מטילה מורא במי שאינו רגיל להתבונן בחיילים, אתה טועה."
ניזאר חסן לא נולד אתמול. זה לא היום הראשון שלו במדינה הזו. הוא החליט לעשות מעשה שבדיעבד מתפוצץ לו בפנים ומסכן את מקום העבודה שלו ולכן במקום להגיד "טעיתי" הוא בוחר באופציית ההתקפה.
להגיד שהמדים הם אלו שעושים אותנו לחברה מיליטריסטית זו שטות. מה שעושה אותנו לחברה מיליטריסטית זה המינוי של גנרלים לתפקידים פוליטיים או עסקיים שניה אחרי שהם פשטו מדים ורק משום שהם לבשו מדים. זה השאלה "מה עשית בצבא?" וההתקפה על שר ביטחון שמונה משום ש"אין לו נסיון צבאי" או העובדה שיש מקומות עבודה שמבקשים את פנקס השחרור מהצבא או מינוי של סא"ל שהשתחרר מהצבא למנהל ביה"ס רק משום שהוא היה מפקד בכיר בצבא.
"ברור שיש משהו סמלי בהליכה עם מדים גם כאשר אינך חייב לעשות כן. עטיית מדים בעת שאין אדם חייב אומרת שאותו אדם בחר במודע להשאר עם החזות הצבאית, גם אם למטרות נוחיות."
מילואים הם ל(מיעוט בחברה) שלנו חלק מהחיים. אין מה לעשות, יוצא לפעמים שמגיעים על מדים לכל מיני מקומות מתוך כורח המציאות: הגעתי פעם לראיון עבודה היישר מאימון באמצע הקיץ. לא יכולתי לעבור בבית ולהחליף בגדים או לדחות את הראיון. המקסימום שיכולתי לעשות זה להחליף לסט מדים נקי יותר (בשטח)ושפריץ דיאודורנט. השיקול היה או להגיע כך לראיון ולנסות לקבל את העבודה או לא להגיע בכלל לראיון (כי לא הסכימו לדחייה). במה היית בוחר (בהנחה שאתה כבר מספר חודשים לא עובד ויש לך משפחה ומשכנתא לפרנס)? את העבודה קיבלתי, אגב.
לפעמים הדברים הם הרבה יותר פשוטים ממה שהם נראים. לייחס לכל דבר משמעות פוליטית זו סתם פלצנות.
גילוי נאות: עבדתי פעם (במאה שעברה) בביה"ס לתקשורת בספיר. לא פגשתי מעולם את ניזאר חסן.
איני יכול להתעלם מההצהרה: "…זכותו, כמרצה, לא ללמד איזה מהתלמידים שהוא בוחר שלא ללמד." האם זו באמת עמדתך?
המרצה הזה לא רצה ללמד חייל. מרצה אחר לא ירצה ללמד תימני, מרצה שלישי לא ירצה ללמד ערבי, מרצה רביעי לא ירצה ללמד הומוסקסואל ומרצה חמישי לא ירצה ללמד בחורה שאינה בלודינית ו\או שלא ביצעה בו מין אוראלי.
נשאלת השאלה, למה רק מרצים רשאים לא להעניק שירות עליהם הם מקבלים משכורת? האם כנהג אוטובוס זכותי לא לעלות אנשים זקנים? האם כשוטר זכותי לא לרשום תלונה מפי מתלוננים שלא הציעו לי עוגה? האם כבעל עסק זכותי לא לתת כוס מים למי שלא מזמין שתיה נוספת שאינה קלה? האם כחייל זכותי לא להגן על שמאלני?
כתבת רבות על כך שזכותו של מרצה היא לא ללמד וזכות המעביד לפטרו, ההיפך הוא הנכון. המרצה חתום על חוזה המחייב אותו ללמד. אם אינו רוצה ללמד, מכל סיבה שהיא, זכותו להתפטר. אך אין לו כל זכות לשמור על מקום עבודתו ובאותה האת לא למלא אותה.
לחלופין, אם אני מנסה לאמץ את גישתך המתירה חופש ביטוי לפיו:
1. זכותו של תלמיד להביע הזדהות עם צה"ל ע"י לבישת מדים ו-
2. זכותו של מרצה לא ללמד תלמיד שכזה
אז, תקן אותי אם אני טועה, המשך ישיר של חופש ביטוי זה הוא:
3. זכותה של וועדת המשמעת בפניה הועמד המרצה לדרוש ממנו מכתב התנצלות.
בסופו של דבר, דרישה של מכתב התנצלות היא אמירה בפני עצמה, ולוועדה בוודאי יש אותו חופש הביטוי הניתן למרצאה ולחייל, לא?
המרצה לא רצה ללמד חייל במדים. סביר להניח שיש עוד תלמידים אצל המרצה שהם חיילים בעבר או חיילי מילואים בהווה.
להבדיל מעדה, גזע, מין או דת – השתייכות לקבוצת לובשי המדים היא גמישה וניתנת לשינוי.
ניר,
המסקנה שלך אינה נכונה.
לועדת המשמעת יש זכות לפטר, אין לה זכות לדרוש התנצלות – כלומר, חופש הביטוי של המרצה כולל את חופש הביטוי שלו שלא להתנצל. להכריח אדם לומר משהו נוגד במפורש את חופש הביטוי.
אגב, ההבדל העיקרי בין מרצה לבין נהג אוטובוס הוא מה שנקרא "חופש אקדמי". האקדמיה, ככור היתוך של דעות, אמורה לקבל את הדעות ולאפשר לכל אדם להרצות על נושאים בהתאם לאמונתו, כשלכל אחד יש את האמת שלו, לכן לא מתערבים בסיליבוסים של מרצים ולכן לא מתערבים בזכות שלהם לקבוע קריטריונים לכל סטודנט (לדוגמא, לתת בונוס לחיילים שמשרתים במילואים).
יהונתן, ההרחבה שלך למושג "חופש אקדמי" אינה נכונה.
"חופש אקדמי הוא החופש המוקנה למורים, תלמידים ומוסדות אקדמיים לחתור להרחבת הידע באשר הוא, זאת ללא התערבות חיצונית לא עניינית. בהגדרה מצמצמת, חופש אקדמי הוא החופש לעסוק בכל מגוון הפעילויות הכרוכות ברכישת ידע, כולל בחירת נושאי המחקר, קביעת נושאי ההוראה בכיתה, הצגת ממצאי מחקר לעמיתים ופרסום ממצאים ומסקנות של מחקרים."(מתוך ויקיפדיה)
אולם,
"עם זאת, אף לחופש אקדמי יש גבולות. בארצות הברית, בהתאם ל"הצהרה על חופש אקדמי וקביעות משנת 1940" [1] על מורים להיזהר ולהימנע מנושאים ברי מחלוקת שאינם קשורים לנושא עיסוקם. כאשר מורה מדבר בפומבי או מפרסם דבריו בכתב, עליו להנות מחופש להביע את דעותיו ללא מורא מצנזורה מוסדית או מצעדי משמעת, אולם על המורה להפגין ריסון עצמי ולהדגיש כי אינו מביע את דעות המוסד שבו הוא מלמד. קבלת קביעות במשרה במוסד אקדמי מגנה על המורים בכך שהיא מבטיחה שניתן לפטר מורה אך ורק בגלל נימוקים מתאימים, למשל חוסר יכולת מקצועית בולטת או התנהגות הראויה לגינוי על ידי הקהילה האקדמית עצמה."
אבים,
(א) לך תסמוך על ויקיפדיה.
(ב) "עליו להנות מחופש להביע את דעותיו ללא מורא מצנזורה מוסדית או מצעדי משמעת, אולם על המורה להפגין ריסון עצמי ולהדגיש כי אינו מביע את דעות המוסד שבו הוא מלמד."
בדיוק הבקשה מהמרצה להתנצל היא הבעיה – ברגע שהמוסד יכול לכפות עליו להתנצל, הוא כן מביע את הדעה.
(א) לפעמים מה שכתוב שם אפילו נכון. במקרה זה חיפשתי טקסט לקופי פייסט כי לא היה לי כוח לנסח בעצמי. עצלנות…
(ב) הבקשה להתנצל מגיעה מכך שהמרצה ביזה את התלמיד בפני אחרים והתלמיד נפגע בכבודו.
אני מסכים איתך רק בנקודה קטנה אחת: הדרישה של זאב צחור שתהיה התנצלות תוך כיבוד המדים היא במקרה הטוב,אידיוטית. למדים אין כבוד. לאדם שלובש אותם יש.
יונתן,
מרצה לא יכול לקבוע, לבדו, את תוכן הקורס אותו הוא מעביר. אני סמוך ובטוח שאם מרצה היה מחליטה להסיר את נושא הסדרות והטורים מהקורסים אינפי \ חדו"א, הדבר לא היה מקובל על הרכזת, ואם בדרך פלא סימם אותה אז הדבר לא היה מקובל על האחראים עליה וכן הלאה. יש למרצים חופש, אך הוא מבוקר היטב.
אך שוב, אקבל את עמדתך שעובדי האקדמיה זכאים לחופש ביטוי רב משל שאר האוכלוסיה. אם למרצה קיים החופש לא ללמד תלמידים או לאיים עליהם ("אם לא תהיו בשקט הבחינה שלכם תהיה מאוד קשה!") אזי לראש הפקולטה קיים החופש לאיים עליו (על המרצה). דרישה להתנצלות היא, כפי שכתבת, איום. אף אחד לא הכריח את המרצה להתנצל, רק דרשו (ביקשו) זאת ממנו. עדיין יש לו היכולת לסרב. מעולם לא נשללה ממנו יכולת הביטוי, רק המשיך הדיאלוג.
מה היית אומר לו לא היה המוסד האקדמי דורש התנצלות אלא דווקא הסטודנט? אם הסטודנט היה מאיים בתביעה אכזרית אם המרצה לא יתנצל, האם זה היה מקובל עליך? אני מנחש שכן. מה ההבדל אם כן בדרישות? לדעתי אין – אם לכולם יש חופש ביטוי, לכולם מותר להתבטא, גם לדרוש התנצלות זה ביטוי.
לא קראתי את הדיון השלם, כי מאוחר ואני מאוד עייף (מאוד. עייף.).
אבל לא הגבתי למען להצהיר על מידת הערנות שלי. אני מגיב כדי לשאול- אם היה נכנס חייל של צבא שוויץ, האם גם אז הייתה בעייה? אם הוא היה לבוש כמו מחבל (רק בלי החוטים והחומר נפץ כמובן), גם אז הייתה בעיה?
אם טענה דומה עלתה, אני מצטער. אני אקרא מחר בבוקר את כל הדיון.
בקשר לכיתוב מתחת ללחץ ה"שלח תגובה", אני מאוד רוצה. אני מת על SNOOD.
אבים,
(ב) להתנצל אומר שהם לא מקבלים את מה שהוא אמר; כלומר, הם לא מוכנים להכיר בחופש הביטוי שלו (לרבות הזכות שלו לומר דברים לא מקובלים ולהענש על כך).
ניר,
אם מרצה במשפט חוקתי מחליט שלא להשתמש בהלכת מזרחי, לדוגמא, מותר לו לעשות כן. אני בטוח שמרצה למתמטיקה יכול ללמד אינפי כרצונו.
אני אומר שגם אם הסטודנט היה מבקש התנצלות זו לא היתה דרישה לגיטימית. אם הוא היה מבקש פיצוי, אולי, אז היה עליו להוכיח נזק ואולי הוא כן היה מקבל פיצוי, אבל לא התנצלות.
קרציה,
אין הבדל בין הצבאות מבחינתי.
יהונתן, אם מרצה למשפט חוקתי לא מזכיר את בנק המזרחי אז לדעתי הוא עושה עוול לתלמידים שלו. אולי זה נכלל במסגרת החופש האקדמי, אבל לא הייתי רוצה שהוא יהיה המרצה שלי. זה להבדיל ממקרה שבו אותו מרצה מציג את ההלכה במשך שלוש דקות ואז מסביר למה היא איומה ונוראה – שורש כל רע במשפט הישראלי או מציג אותה כפאר היצירה השיפוטי או סתם אומר "טוב, זו ההלכה, כולם נורא התלהבו ממנה, יש גישות שאומרות שהיא שורש כל רע, אחרות אומרות שהיא פאר היצירה. הנה רשימת מאמרים שאומרים כך ואחרת, אני לא מתכוון להמשיך לדבר עליה בשיעור". זה חופש אקדמי אמיתי בעיני (למרות שגם הגישה הזו, הייתי מעדיפה שלא תהיה על חשבוני).
עפרונית,
לא בטוח. יש לא מעט סטודנטים שלומדים משפטים ותאגידים בלי להתייחס להלכות מרכזיות מסוימות מפאת קוצר הזמן. אם נשים את בנק מזרחי בצד, בשנתיים האחרונות היו לא מעט הלכות שכל אחת מהן ראויה לשיעור בפני עצמו בקורס, אולם לא תמיד ניתן להביא את כולן, במיוחד עקב הנכונות של שופטים לכתוב פסקי דין ארוכים במיוחד. מה אז? מה קורה כשהלכה מרכזית מפסיקה להיות רלוונטית, האם מפסיקים ללמד אותה?
ואגב, האם תלמיד שלא למד, נניח, דיני תאגידים, רשאי להקרא בוגר משפטים? יכול להיות שכן.
לא בטוח מה? לא בטוח שלדעתי לא להזכיר את הלכת בנק המזרחי בשיעור זה עוול? בטוח. בטוח שלדעתי זה כך. כאמור, גם אם המרצה שלי היה בוחר לא ללמד את ההלכה, אני מצפה למינימום שכרוך בלספר לי שפרשה כזו התרחשה. אתה יודע מה ? אם למרצה אין את הזמן הנדרש כדי לספר לי עליה, הוא מוזמן להוסיף הערה בסיליבוס שתעיר שההלכה הזו קיימת, שהיא הייתה נקודת ציון משמעותית במשפט החוקתי בישראל והפניות רלוונטיות למי שמתעניין.
אצלנו בפקולטה דיני תאגידים זה לא קורס חובה (ואלהים יודע שהייתי צריכה הרבה כוחות נפשיים כדי לגרום לעצמי להרשם לקורס הזה). ההבדל הוא שמי שמשפטן שלא למד דיני תאגידים *יודע* שהוא לא למד דיני תאגידים ויש לו חור בהשכלה. מי שלמד חוקה והמרצה שלו לא הזכיר את הלכת בנק המזרחי, חושב שהוא יודע את הבסיס למשפט חוקתי בישראל ובכלל לא מודע לזה שקיימת הלכה משמעותית שהוא מעולם לא שמע עליה.
מנסיוני הדל, כשהלכה מפסיקה להיות רלוונטית בד"כ מזכירים אותה בקצרה לפני שמלמדים את ההלכה הרלוונטית, או שמאזכרים אותה בסיליבוס כקריאת רשות (או שאני לא יודעת על קיומה).
עפרונית,
למרות שמזרחי ספציפית רלוונטית לפסלות חוקתית של פסקי דין, אפשר להשתמש לא פחות דווקא בפסקי דין שכן פסלו חוקים (וקריאים יותר ממזרחי).
אגב, לא מעט סטודנטים לא לומדים דיני שטרות והוצאה לפועל, ולא יודעים על החור הזה בהשכלה שלהם.
יהונתן – קשקוש.
בצה"ל, בין אם במגזר החובה או הקבע – רבים הלומדים באוניברסיטאות במסגרות לימודים. האם איש צבא שיוצא לשיעור באוניברסיטה וחוזר לאחר מכן לבסיס להמשך העבודה – בא להפגין הזדהות עם צה"ל ודעה פוליטית? שטות גמורה.
או שאולי בואו נקורא ללובשי המדים להתבייש בצבא ישראל, לנסוע בתחבורה הציבורית עד האוניברסיטה במדים, להחליף לג'ינס וטישרט בשירותים ולאחר מכן לחזור למדים וחזרה לבסיס? צה"ל הוא עדין ישות תחת המדינה, ולא חברה פרטית. אתה יכול להגיד לי לא לבוא עם חולצת פרסום של חברה זו אחרת, אתה לא יכול לבקש מאיש צבא להסתיר את היותו איש צבא, כחלק מהשירות אליו התחייב למען המדינה.
למציעים למילאומניק לעבור לטי-שרט, טוב שלא עשה כך. אם מישהו ציין שביזוי המדים זה להסתובב לאחר השירות שלך עם מדים, הרי שבלי קשר למשטרה צבאית ומשמעת, ביזוי המדים הוא הסתובבות מרושלת.
בשנית, ממתי לבוש מדי צה"ל כופה עליך קבלת כל נורמות והחלטותיו?
שוב – לא תהיה לי שום תלונה[1] כלפי מרצה שילמד את הקונספט של פסילת חוקים לאור חוקי היסוד דרך פסקי דין אחרים שקלים יותר להתמודדות ויאזכר את המזרחי כחלק מהסקירה ההיסטורית בלבד ולטובת אלו שרוצים או ירצו להעמיק. השאלה היא לא מתודת ההוראה אלא השאלה אם בסופו של דבר יצאו משפטנים שלמדו משפט חוקתי ולא יתקלו במהלך לימודיהם בפסק הדין הזה. מוסד אקדמי כזה, בעיני, עושה עוול לתלמידים שלו.
באותה מידה אתה יכול לומר שמרצה יכול ללמד משפט חוקתי בלי לאזכר את פסק דין "קול העם". הרי יש פסקי דין יותר אקטואלים, יותר רלוונטים, אחרי הכל, עברו מאז למעלה מחמישים שנה!
אקדמיה לא צריכה להתייחס רק לשורות התחתונות ולא רק לתיאוריות אלא לשילוב בין השתיים. כך אני מאמינה. כיוון שכך, יש דברים שצריך להתייחס אליהם גם אם כבר לא ניתן (או לא צריך) ליישם אותם כלשונם.
לא למדתי דיני שטרות, לא הוצאה לפועל וגם לא דיני מסים[2] ומשפט בינ"ל[3]. בכל אחד מהתחומים האלו אני לא מתיימרת להבין. יכול להיות שדיני ההוצל"פ לא היו עוברים לי בראש כשהייתי חושבת על החורים שלי בהשכלה, אבל ברגע שאני אעבוד על תיק ההוצל"פ הראשון שלי, לא יהיה לי ספק שזה תחום שאני לא מכירה וכדאי לי לחטט בכמה ספרים לפני שאני קופצת ללשכה הקרובה למקום מגורי. לא כל כך ברור לי איך מישהו יכול לא ללמוד תחום מסוים ולחשוב שהוא מכיר אותו.
יש דוגמאות?
[1]יודע מה? גם זה מרצה שלא הייתי מתלהבת שילמד אותי. לפרשת המזרחי יש משמעות מעבר לשורה התחתונה שלה. נראה לי חשוב שמשפטן בישראל יכיר את הויכוח בין שמגר, ברק וחשין – יש לו ערך ומשמעות וכן, גם משמעות היסטורית. מעבר לכך, אני חושבת שיש תועלת בהתמודדות גם עם פסקי דין קשים (לא שקראתי עדיין את מאות העמודים של פסק הדין הבלתי נגמר הזה, כן? דאגו להפנות אותי לפיסקאות רלוונטיות כל פעם, היה מהן מספיק).
[2]בכל זאת, יש גבול.
[3]לצערי הרב.
יאללה, חוזרת ללמוד.
איציק,
בדרך כלל מדי צבא (בקבע או במילואים) לא מפריעים לאף אחד. נראה לי שאם אתה נכנס לשיעור אצל מרצה שרגיש לעניין, ולמיטב הבנתי דעות המרצה ידועות בקמפוס, אתה יכול לעשות מאמץ מינימלי לשם הנימוס וההתחשבות ולהחליף בגדים גם במחיר "הסתובבות מרושלת" (חצי ב' זו הסתובבות מרושלת? וואלה? ולהגיע במדי ב' מקומטים ומלאי חול וזיעה זה מה? הוט קוטור?).
למה שאני כותבת כאן אין שום קשר לְבושה בצבא או במדינה. שירתי בצבא שירות מלא, לא הייתה לי שום בעיה להסתובב בדרך כלל במדים. בדרך כלל. כלומר, היו נסיבות שבהן זה לא התאים. כמו כל סגנון לבוש אחר שלפעמים *פשוט לא מתאים*.
וחוצמזה – לא "מציעים", אלא "מציעות". וגם לא "מציעות" אלא "מציעה". ועכשיו לחזור ללמוד.
והנה אתה בדיוק מפספס את הטענה שטענתי כאן, אני טוען שהשימוש במדים כאשר אדם אינו בתפקיד מבזה את המדים עצמם , ולא רק מהווה דעה פוליטית. השימוש במדים כאשר אדם אינו חייל אומר שהוא לא רק נוטל לעצמו סמכויות, אלא שהוא מתחזה לאדם במילוי תפקידו גם אם לא נראה לך הדבר.
האם זה הגיוני ששחקן כדורגל יבוא עם מדי הנבחרת לשיעור רק כי הוא בדיוק יוצא לאימון יותר מאוחר? לא. שחקן כדורגל יודע שמדי נבחרת נלבשים בעת שמשחקים את תשעים הדקות; האם זה הגיוני שצוללן יבוא עם חליפת צלילה, רק כי הוא ממשיך לצלול? לא. האם זה הגיוני שחשפנית תבוא, אחרי העבודה, ללימודים במדי עבודתה? לא.
מדים לא מציינים רק מהו מקום עבודתו של אדם מסוים, הם מיועדים למען תפקידו ולמילוי תפקידו. השימוש בהם מחוץ לתפקיד הוא בגידה במדים לא פחות מאשר ביזוי שלהם בכל צורה אחרת.
אה,
ועפרונית, אני לא חושב שיש דמיון רב בין קורסים שונים במשפט חוקתי. אגב, כשאני תרגלתי דיני חוזים, בחרתי סיליבוס שלדעתי שיקף בצורה יותר נאמנה את המצב המשפטי, גם אם הוא לא כלל כל מיני הלכות שהיו נראות ממש קריטיות בעבר. אותם פסקי דין שבחרתי בדרך כלל כללו את הנושאים הרלוונטיים וגם ציטטו מההלכות הרלוונטיות.
אני ממש מצטער מכך, אבל האקדמיה אינה יכולה להתמודד עם כמות הטקסטים שנוצרים מדי יום אלא על ידי הרחבת תוכניות הלימוד. פסק דין 'קול העם', שהוא מיסודות שיטת משפטנו, לא יכול להלמד בהרחבה כמו פסק דין 'קידום' או פסק דין 'בכרי' (וראי את הפוסט הזה לגבי ההתפתחות בדיני הצנזורה)
עלמה יקרה,
ואם ידוע לי שהמרצה חבר הנהלת אתר "חופש", מייסד ומעריץ את "שינוי", ואני בכלל, לובש כיפה, אז לשם ההתחשבות והנימוס, אני אוריד את הכיפה בכניסה לכיתה?
או שבכלל הוא גזען שונא כל-מי-שלא-לבן. ואני בכלל אתיופי. אז אני אצבע את עצמי בצבא לבן רגע לפני שאני נכנס לכיתה. את יודעת, לשם ההתחשבות והנימוס.
מרצים – הם עובדים. המרצה לא עושה לי טובה שהוא מלמד אותי. הוא מקבל כסף ממני, מהאוניברסיטה\מכללה, וגם, מתקציבים מהמדינה, בדרך זו או אחרת. ולכן, גם אם לא נראה לו שאני שחור, עליו ללמד אותי. לדעות שלו, אלה אם כן זה רלוונטי לנושא השיעור, אין מקום.
אולי בכלל לשם ההתחשבות והנימוס, תדאג הנהלת הקמפוס שלא לשבץ לובשי מדים, בפועל או במילואים לכיתת המרצה, לשם ההתחשבות והנימוס, במרצה, כמובן.
יהונתן, גם הסיליבוס החדש שבנית התייחס להלכות הישנות, גם אם הסטודנטים שלך לא קראו את פסקי הדין המקוריים. זה לא אותו המצב כמו הדוגמא שנתת בהתחלה, לגבי החופש האקדמי של מרצה לא להתייחס לפרשת המזרחי.
לגבי מידת ההרחבה לגבי כל פסק דין, זו כבר שאלה אחרת. את "קידום" ו"בכרי" למדתי בשני קורסים בטוח, לדעתי אולי בארבעה. את קול העם למדתי בשלושה בטוח, אולי בחמישה. גם כשמשנים סיליבוסים, עדיין יש פסקי דין שהם אבני יסוד ונראה לי שזו בורות גדולה מדי לא להכיר אותם *בכלל*. גם בשם החופש האקדמי (שזו בעצם הייתה השאלה, לא? לא איך צריך לבנות סיליבוסים לסטודנטים שנה א').
איציק – אני לא מבינה איך הצלחת מהתגובה הקטנה והצנועה שלי לקפוץ למסקנות שאתה מציג. התגובות שלי מתייחסות למצב שבו אדם *יכול* להחליף את בגדיו, ואין לכך, מבחינתו, משמעות עקרונית. אתה מסכים איתי ש*במקרה המסוים* אם היה למילואימניק זמן הוא היה עוצר להחליף בגדים? אז הטענה הקטנה שלי היא שיכול להיות שאם הוא היה מתאמץ טיפטיפה יותר כל הסאגה הזו הייתה כלא-הייתה. אני בספק אם הוא ראה בלבישת המדים את כל המטען שאנחנו מלבישים[1] עליהם עכשיו. נימוס זו לא מילה גסה. לא צריך לעשות בשם ה"נימוס" הכל, אבל זה בהחלט שיקול שראוי לתת לו משקל *כלשהו*. לפחות בעולם שלי.
אם אתה מתכוון להמשיך ולהתדיין עם מה שאתה חושב שאני אומרת ולא מה שאני אומרת באמת, אני לא רואה סיבה להמשיך לקחת בזה חלק.
אה, ויהונתן? בתגובה הקודמת שלך? קצת הגזמנו, לא? אני לא רואה שום בעיה ששחקן כדורגל יגיע עם מדי כדורגל לכיתה. הוא *באמת* שחקן כדורגל, גם אם *כרגע* הוא לא בועט באף אחד. את מי זה מטעה? למי זה מפריע? להבדיל מחשפנית שהלבוש המקצועי שלה כנראה כן יפריע לאי-אילו אנשים (שוב ההתחשבות המעצבנת הזו!). אם צוללן יגיע לכיתה בלבוש צוללנים אני בעיקר אחשוב שהוא טמבל (מאד לא נוח, בגדי צלילה מחוץ לים, אגב). אבל מתחזים? אף אחד מהם לא מתחזה.
חייל בחופשה שלובש מדים הוא לא מתחזה, להבדיל מאזרח שלובש מדים. זה לא אומר שהוא צריך להגיע עם המדים לכל מקום.
[1]משחק המילים הצולע לא היה מכוון.
העלמה עפרונית, איזה בלבול מוח את מכניסה פה. "היה יכול להתאמץ יותר". עובדתית , נתון, לא יכול היה להחליף לבגדים אחרים. בתמונות אגב ( YNET) נראה שמה שיש לו מתחת לחולצת המדים היא גופיה ולא טישרט ולכן זה פוסל גם את הנסיון הזה שלך. עכשיו התייחסי למצב הנתון, לא ההיפוטטי. האם יכול או לא יכול מרצה לאסור את הכניסה?
למה כל ההתפלפלות מסביב?
יהונתן, "השימוש במדים כאשר אדם אינו חייל אומר שהוא לא רק נוטל לעצמו סמכויות, אלא שהוא מתחזה לאדם במילוי תפקידו גם אם לא נראה לך הדבר." הלו? יש מישהו? שנאמר: הבחור הגיע ממילואים וטכנית, עד סוף היום (חצות) הוא עדיין במילואים. לפעמים עורכי דין אוהבים להתעסק בזוטות של הזוטות של הזוטות. החיים יותר פשוטים מזה! די!
קראתי את כל הכתבות בYNET ומקומות אחרים ובכולם מודגש שהסטודנט מסתפק בהתנצלות. כל מה שהוא מבקש שמישהו יתנצל בפניו על הפגיעה בכבודו. לא ה\בכבוד המדים. (ואגב, ההדגש שלך על "כבוד המדים" הוא קצת פאשיסטי)
אגב, עינת פישביין השבוע ב"ידיעות" מביאה סיפור דומה על ישעיהו ליבוביץ'.
אבים,
אני אשאל אותך את השאלה הבאה, כי הויכוח איתך נראה לי מיותר: תניח שלא היה מדובר בחייל, אלא בשוטר, למרות שגם חייל הוא בסדר. אם אחד התלמידים בשיעור היה מתחצף אל השוטר או החייל, האם היה ניתן לעצרו על "התחצפות לשוטר (או חייל)" או שלא? האם להפריע לו ללמוד היתה "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו"? האם להעליב אותו היא "העלבת עובד ציבור"?
אם לא הייתי מגדירה לעצמי שאני לא מגיבה לתגובות תוקפניות-בלי-סיבה, הייתי אומרת שאין הבדל בין גופיה לטישרט ושבשום שלב לא התייחסתי ולא התיימרתי להתייחס לשאלה מי צודק בסיפור הזה. אבל אני לא מגיבה לתגובות-תוקפניות-בלי-סיבה.
אני רוצה לחזור לרגע לפוסט המקורי עצמו:
"כאשר חייל מגיע במדים לשיעור הוא אומר אמירה פוליטית."
מה?? איזו אמירה פוליטית אחידה היתה ליצחק רבין, רחבעם זאבי, עזר ויצמן והיום במילואים לאריה אלדד ואיתן כבל?
"הוא מזדהה עם מטרותיו של צבא הגנה לישראל"
כל חייל יודע שלצבא יש מטרה אחת – לנצח במלחמה. זו המטרה שנקבעה ע"י המחוקקים שנבחרו ע"י העם. בין היתר – אתם. המטרה לא ראויה? יתכבד כבודו, יבחר לכנסת וישנה את חוקי היסוד.
"שיותר מכל מזוהה עם הכשלים שנחשפו בוינוגרד"
וואו… נחשפו כשלים. גם בבנק הפועלים נחשפו כשלים, גם ברשת שופרסל, ו.. אה! נכון! גם האקדמיה היא לא שיא של התנהלות למופת!
"עם התרבות האנטי-אינטלקטואלית, עם הרצון לשטחיות : כל מה שהאקדמיה בזה לה."
במילים אחרות – כל החיילים מטומטמים. כולם. רק עורכי דין הם חכמים.
תתפלא. יש הרבה אנשים מוכשרים, חכמים, אקדמאים בצבא.
ישנם אפילו עורכי דין. (אני לא סופר אותם באף אחת מהקטגוריות שמניתי).
"להכריח מרצה להתנצל בפני חייל כובש…"
אותו חייל הוא לא יותר כובש משאותו מרצה הוא טרוריסט.
ולגבי ההתנצלות – יכול להיות שדרישה להתנצלות היא לא לגיטימית, אבל בכל מקרה היא נפוצה במחוזותינו. אני בטוח שכל עורכי הדין כאן ימצאו ים של דוגמות, בעיקר במשפטי דיבה. מה קרה שרק עכשיו התעוררתם לדיון בנושא?
ואיפה ההתפלפלות המשפטית שלכם? משהו כמו:
"זה לגיטימי, משום שלמעשה המוסד (להלן: הארגון) מציב בפני הנדון ברירה (קרי: אופציה) שהלכה למעשה מקיימת יכולת ליתן בפני האזרח דרך בה אין זה מן הנמנע שיאבד את מקום משרתו (להלן: יפוטר).
נ.ב. אם נרמז בדברי שעורכי דין הם מקור כל הרוע במדינה – אזי אני מצר על כך. לא התכוונתי לרמוז. התכוונתי לומר בפה מלא.
דודי,
למרות הטענות השטחיות שלך, הרגשתי מחויב לענות:
0.
אף אחד מהם לא הולך לכנסת במדים. ליתר דיוק, מרגע שהם נבחרו לכנסת הם לא משרתים במילואים.
אתה רואה, הנה הכשל היסודי. מטרתו של צה"ל היא להגן על מדינת ישראל, לצערנו, צה"ל חוטא למטרה לא אחת ומנסה להפוך את היוצרים ולהפוך את המדינה ל'מדינת הגנה לצה"ל'. כבודו מנסה להבחר לכנסת ומקווה בקרוב לשנות לא מעט חוקים.
לא בנק הפועלים ולא שופרסל פועלים מכח חוק, כך גם לא האקדמיה, ומטרת אף אחת מהן היא לא לשמור על גבולותיה של מדינת ישראל בטוחים.
אני יודע שיש אנשים מוכשרים בצבא, הם פשוט לא מקודמים. אני אשמח אם תקרא את העמוד הספציפי בדו"ח וינוגרד שמותח ביקורת על תרבות קבלת ההחלטות בצה"ל שמבוססת על מודלים שטחיים ואי ראיה מרחבית של בעיות.
אני שמח שמתחילים בהעלבות
לא "התעוררתם", בשום מקום לא מפרסמים "התנצלות" אלא "הבהרה" או "תיקון". התנצלות היא להכריח אדם להתחרט, כלומר לשנות את נפשו של אדם, ופוגעת בזכותו של אדם לחירות המחשבה.
כמו שאמרתי, זו לא התפלפלות, אני בעד שיפטרו אותו אם חושבים שהתנהגותו לא לגיטימית.
גם אני אוהב אותך.
יהונתן, לגבי חופש אקדמי:מרצה שבקורס לסטטיסטיקה ינסה ללמד חשבון מטריצות(או להיפך) יועף מכל המדרגות.פשוט כי הקורסים האלה חייבים בעמידה בדרישות המל"ג, הרקטור ועוד כמה אנשים בדרך.לגבי חופש אקדמי, לפני שמתחילים לחשוב על החוזה בין הסטודנט לאוניברסיטה, שלהבנתי מחייב את המרצה כמועסק של האוניברסיטה.
לגבי המדים כהצהרה פוליטית:זה היה נכון אם ההנחה הראשונה של אנשים כשהם רואים חייל מסתובב ברחוב היתה שהוא בתפקיד.מאחר ובהיכנסו לכיתה היה ברור שהוא לא בתפקיד, אלא פשוט מגיע ישר מיום מילואים, אני חושב שזה לא הגיוני להשליך עליו את כל המטען של "תפקיד".הוא עדיין מחוייב, לפחות לדעתי, להקפיד יותר על התנהגותו מכוח "כבוד המדים" אבל אין פה את המטען של "נציג המדינה" שחייל בתפקיד נושא(אלא אם כן אתה טוען שגם כשהוא בתחב"צ יש עליו אותו פירוש?).ולגבי דוגמת השוטרים שלך:לא, מי שמפריע לו לא יהיה, שוב לדעתי הלא מלומדת, חייב ב"הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו" מאחר שישיבה בכיתה ולמידה היא לא חלק מ"תפקידו" כפי שזה מוגדר בדר"כ, גם מי שיעליב אותו לא יהיה חייב ב"העלבת עובד ציבור" חוץ, אולי, ממקרה שבו העלבון התייחס לזהותו כשוטר.ובכל מקרה הדוגמא שלך במקרה הזה בעייתית מאחר שההנחה התרבותית שלנו כשרואים שוטר ברחוב היא שהוא "בתפקיד", בעוד שכפי שאמרתי ההנחה הראשונה שלנו על חייל ברחוב היא ההיפך.
עופר,
כשאדם לובש מדים יש לו את כל הזכויות והחובות של לובש מדים; אם הוא לא בתפקיד, שיואיל נא ויסיר את המדים. אם הוא לא עושה כן, זוהי הצהרה פוליטית לגמרי.
אם כך, האם אתה גורס שחיילים צריכים להוריד מדים לפני שהם עולים על תחב"צ?הם בפירוש כבר לא בתפקיד בשלב זה של היום.
לא,
נסיעה לבסיס היא חלק מתפקידו של החייל.
ואני רוצה להדגיש שוב
פחות למול נושא המילאומניק, אבל חייל\קצין\נגד שלומד תוך כדי תוכנית שירות צבאית – נמצא באוניברסיטה *בתפקיד*!
איציק,
הוא מאבטח את האוניברסיטה?
יהונתן,
אני לא מבין לאן אתה סוחב את הטיעונים שלך.
לשוטרים יש את כל הסמכויות, הזכויות והחובות גם ללא המדים. יכול שוטר להיות בחופשה באילת ולהשתמש בסמכויותיו או להיות מוגבל ע"י חובותיו גם כשהוא בבגד ים זעיר. מכאן שאין המדים מקנים להם סמכויות, זכויות וחובות, אלא החוק.(יצא שוטר לבלות בפאב וראה תגרה. האם הוא בתפקיד או לא?)
בנוגע ל"תפקיד" שבו נמצא חייל (סדיר/קבע) המגיע לשיעור: חייל נמצא בתפקיד (ע"פ הגדרה) 24 שעות (ניתן בכל רגע נתון להזעיק אותו). המדים הם חלק מדרישות העבודה שלו. לכן גם אם יוצא באמצע היום לשיעור, הוא חייב (תיאורטית) במדים. לא תדרוש ממוסכניק להוריד את בגדי העבודה שלו אם הלך ללמוד באמצע היום. יותר נוח להחליף למשהו שיותר תואם את הסביבה, אבל אין זו חובה.
אין שום הצהרה פוליטית ב"אני שייך לגוף שמטרתו לשמור על בטחונה של מדינת ישראל" או ב"אני שייך לגוף שמטרתו לאכוף את חוקי מדינת ישראל". מי שרואה בזה הצהרה פוליטית מתבקש להודיע מהי.
מס' 1 שלך, במבט קצת יותר רחב:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=952402&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
זה נחמד:
"אלשטיין [היועצת המשפטית של הכנסת] ביקשה ממנו [מאלדד] שינסה להיכנס לנעליה. אלדד ענה שאינו יכול, "כי שתיהן שמאליות"."