הספין של יחזקאל דרור | הכח של העם | המטרה הסופית

0. השאלות הנכונות
יחזקאל דרור הוא מומחה בעל שם בנושא קבלת ההחלטות הרציונאליות. על השפעתו על דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד ועל היכולת להסיק מסקנות בחברה היתה ניכרת, ואני מאמין שהבחירה שלו כאחד החברים בועדת וינוגרד היתה בחירה נאותה. אולם, כשמעריב היום ככל הנראה מוציא מהקשרה סוגיה תיאורטית שנדונה על ידי דרור ומדווח כי דרור קבע כי עדיף להשאיר את אהוד אולמרט בשלטון על החלפתו בבנימין נתניהו. העובדה שדרור מעדיף את אולמרט על כל ראש ממשלה אחר אינה עומדת בקנה אחד עם הועדה שסוברת אחרת, אך גם אינה הצגה מדויקת של דבריו (תודה, לב"ג). השאלה שנשאל דרור היתה "האם צריך לתת לאולמרט להמשיך עד הסוף" ולאו דווקא "האם ראוי שאולמרט יתפטר לאור מסקנות דו"ח וינוגרד".

ההבדל בין השאלות הוא הבדל של שמיים וארץ בפוליטיקה הישראלית.

1. עד אחד באפריל
איתי אשר מעבודה שחורה שלח לי לינק אמש להצעת חוק הזויה נוספת של אריה אלדד (שכבר ננזף השבוע וראוי שינזף שנית). אותה הצעה, הצעת חוק פינוי היישוב הפלסטיני מחברון היתה כל כך הזויה ומפחידה שפחדתי בכלל להתעסק עמה. לדברי הצעת החוק, מדינת ישראל תהיה אחראית לפנות את היישוב הפלשתינאי מחברון עד האחד באפריל כמתיחה לא מוצלחת. לא רק זאת, אלא גם שכל הנכסים יועברו לידי מדינת ישראל וכן הממשלה תהיה זו שאחראית על קביעת הפיצוי לפלשתינאים, תוך שתשלום זה יכול שיקוזז עם תשלומים אחרים לרשות. בעקרון, חוק בעייתי והזוי גם משיקולי תחולה בינלאומית של חוק ישראלי שהרי אם מדינת ישראל היא לא הריבון, אין לה סמכות לפנות. יתר על כן, ברור לכולם שמדובר בפגיעה באזרחים מוגנים על פי אמנת ז'נבה. לכן, כל הספין של אלדד הוא עוד ספין שנועד למטרה אחת בלבד, לטרפד את הפינוי של היישוב היהודי בחברון שנוכחותו וההגנה עליו פוגעת במאות אלפי פלשתינאים.

2. בחולצה כחולה
כשאני הייתי סטודנט לתואר ראשון, הבהירו לנו שאת הפוליטיקה מותירים מחוץ לקמפוס. הכניסה עם חולצות המזוהות פוליטית ואידיאולוגית עם דרך מסוימת היתה פסולה, גם אם בדיוק הגעתי מפעילות פוליטית או הייתי חייב להראות לכולם את חולצת המרצ האחרונה שעיצבתי. אנחנו נקטנו בלא מעט דרכים, אבל זכותו של מרצה היתה למנוע מאיתנו להתיישב כך. הסיבה? פוליטיקה נמצאת מחוץ לקמפוס, באגודת הסטודנטים וברחבות. למרות שהביטוי הפוליטי הוא ביטוי מוגן ונועד, לדעתי, יותר מכל, לשכנע אנשים בצדקת דרכם, ביטויים אחרים לא זכאים לאותה הגנה. כאשר חייל מגיע במדים לשיעור הוא אומר אמירה פוליטית. הוא מזדהה עם מטרותיו של צבא הגנה לישראל שיותר מכל מזוהה עם הכשלים שנחשפו בוינוגרד, עם התרבות האנטי-אינטלקטואלית, עם הרצון לשטחיות : כל מה שהאקדמיה בזה לה. זו אמירה לא פחות פוליטית, לפחות לדעתי, מאשר אמירה שאתה מזוהה עם מפלגה גזענית כמו "האיחוד הלאומי" שחברי כנסת מצדה מציעים טרנספר. לכן, להכריח מרצה להתנצל בפני חייל כובש היא החלטה רעה (וראו את דעתי על התנצלויות כפויות). גם אני חושב שלגרום לאדם להתנצל בכח כדי לשמור על מקור פרנסתו היא החלטה פסולה. אם הדה-לגיטימציה של צה"ל כנגד משתמטים בדרך הזו, אנחנו קרובים מאוד לדיקטטורה פאשיסטית.

3. שכתוב של 2
למרות שאני לא מסכים במאה אחוזים עם מה שכתבתי בסעיף 2, אני משכתב אותו כאן; הדיון עצמו חשוב יותר מכל. האם זכותו של המרצה שלא ללמד כאשר חייל נוכח בשיעור זהה לזכותו של חייל להביע את תמיכתו בצה"ל על ידי הגעה לשיעור עם מדים? כן. זהו בדיוק חופש הביטוי שאנחנו רוצים להלחם עבורו. לי היה הרבה יותר נח אם היתה מותרת לי הפעילות הפוליטית בקמפוס, אני הצרתי שהייתי צריך ללכת בדרכים אחרות. מצד שני, דעתי היתה ידועה לרוב המרצים שלי וניהלו ויכוחים אידיאולוגיים לגיטימיים. אני לא חושב שמרצה שהיה מסרב ללמד כי חייל במדים נמצא בכיתה הוא מרצה שראוי להרחיק, זכותו, כמרצה, לא ללמד איזה מהתלמידים שהוא בוחר שלא ללמד.

4.
שלוש אנקדוטות; שלושתן קשורות לחופש ביטוי. דרור נחשב כנציג ציבור והתבטאויותיו הפוליטיות נראות כלא לגיטימיות, אלדד פועל למען טרנספר ולא מקבל במה ציבורית להצעת חוק גזענית ואנטי-חוקתית ומרצה שככל הנראה נשכח את שמו בעוד מספר ימים נאבק עם סטודנט על הביטוי של כל אחד מהם.

5.
במדינה דמוקרטית לא צריך להלחם על הזכות להתבטא.

53 תגובות ל-“הספין של יחזקאל דרור | הכח של העם | המטרה הסופית

  1. "אף אחד מהם לא הולך לכנסת במדים. ליתר דיוק, מרגע שהם נבחרו לכנסת הם לא משרתים במילואים"
    לא מדויק. אין שום סתירה בין מילואים לבין היבחרות לכנסת, איתן כבל משרת ושירת במילואים בזמן תפקידו בכנסת, כמו גם חברי כנסת אחרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *