2.0 מלאכית II – [על הזונה של מלאכית I ועל כל הזונות העקרביות]

מלאכית אני מת, ובא לי לחשוב מה אלמלא אותו יום
מה היה קורה אל לא הייתי, מה אם היד לא היתה מטיילת
שם, מה אם, מה אם את לא היית מלאכית ואומרת לי על הכל, מגלה

סודות, מסבירה שזה לא ככה, שיכול להיות אולי שאני לא לבד
ואת גם חושבת ככה אבל פשוט שונאת אותי, כי אני הייתי רע.
בכלל אפשר לחשוב שאת לא היית בסדר עם הדרך שזרקת אותי
לא נראית כאילו אני האשם, נראית את האשמה, היית איתי על החוף
תוחמת לך עד לאן ללכת, "לא לעשות יותר מדי", "הוא יתאהב בי",

בדרך כלל הייתי נעלב, אבל היום, היום אני בסדר,
לא מזמן עברה שנה, היום לפני שנה ישנתי אצלך, למחרת
עמדתי לצאת לצוד עבמ"ים, את אמרת שהם קיימים, אני לא האמנתי
דברתי איתך על כך, אמרתי שאם אני אראה אז אני אאמין
יכול להיות שראיתי ויכול להיות שלא, אבל אני עדיין לא מאמין
יבוא אלוהים ויגיד לי, לשד קטן שקיימים חיים בכוכב אחר ואני אשקול
ככלות הכל אני לא אלוהים, אולי אני אומר שאני ככה אבל אני לא

בכל מקרה, המצאתי את זה כדי למשוך תשומת לב, אולי בת
תקשיב ותתעניין, הרי תמיד ידעתי שבנות מחפשות טיפוס

זכרי מוזר, משונה, בגלל זה פתחתי את המבט בעינים, את המבט הקר
והדוחה, כי בנות אוהבות שדוחים אותם לא?, זה בכל מקרה מה שאמרו,
נראה לי, כאילו זה יכול להיות, הרי ככה זה בכל הספרים, הגבר
הטיפש מתנהג כאילו הוא לא מעוניין והבת הסקסית מתאהבת בו.

כמעט ששכחתי לשאול "איך עברה עלייך השנה?", בת זונה
לא חשבת ששכחתי שעברה שנה מהפעם האחרונה שחשבתי שאני
בתוכך, שהאמנתי שיש תקווה לאהבה, אבל באמת ניצלת אותי.
ההרגשה, את אף פעם לא תדעי איך זה, איך זה כשאוהבים

דבר כלשהו באמת, איך זה לחשוב עליו כל היום כמו
פיל ופילה שנשארים ביחד לנצח, כמו שני אנשים שבאמת
ובתמים אוהבים, כי סך הכל, את לא אהבת אותי, אני סתם
קצת סיפקתי אותך וגם זה לא תמיד, תמיד
המין לא היה טוב, אז תדעי שאני לא סובל את ההתנהגות שלך.